התחלה: תשל"ב, אנטוורפן, בלגיה. אמא בלגית, אבא שוויצרי. ולמרות שכבר בגיל שבעה חודשים הוא היה עולה חדש, המנטליות האירופית חלחלה פנימה. "זכיתי להרבה קיצים בחו"ל, בעיקר בשוויץ, וספגתי ממנה סוג של פתיחות. גם בתקופות של נטייה להסתגרות מחשבתית, משהו גרם לי להרים את הראש ולהסתכל סביב".
המושבה שלי: לאחר העלייה לארץ התגוררה המשפחה בפתח תקווה ומשם עברה לרעננה, "שעדיין לא הייתה אז עיר". רעננה של ילדותו הייתה מלאת פרדסים "וחברה טובה".
לימודים: ממלכתי דתי יבנה. "אווירה מאוד מזרוחניקית, ציונית דתית רגילה, לא אידיאולוגית". בית הספר היה מעורב "והיה בסדר גמור". את שנות החטיבה עשה במכינה של מדרשיית נועם בכפר סבא. "כולנו סבלנו. היה שם משטר נוקשה, כמעט צבאי. הכול כדי להגיע למקום שבו החופש והכיף הם הדבר".
מדרשיית נועם: "למרות האווירה הפלמ"חניקית שהרב יוגל, ראש הישיבה, פיתח, היה מאבק מתמיד בחרדיות". מרבית הר"מים היו חרדים, ואלה נהגו לתפוס את החבר'ה החכמים ולשכנע אותם בצדקת הדרך החרדית. "עשו להם עליהום רוחני". התוצאה, לפחות אצלו, הייתה הפוכה. "חיפשתי מקורות להיאחז בהם. שם גיליתי את תורת הרב קוק והעמקתי בה כדי להצליח להתווכח, וזה לא היה קל".
יאללה מכות: לצד אלה, היו גם חוויות חברתיות רבות. בהן לילה במעצר אחרי מכות עם חבר'ה מהשכונה בפרדס חנה, שיצאו עליהם עם גרזנים ושיפודים. "זה היה חודש אלול. הרב יוגל שלח לנו לבית המעצר סליחות ותפילין". והיה סוף טוב שכלל סולחה.
תנועת נוער: בני עקיבא עם הדרכה של שנה. "שלב חשוב מאוד מבחינתי, כי הוא הגיע בתוך הבליל של הוויכוחים בישיבה. חוויתי גם דברים אחרים וראיתי מדריכים גדולים ממני שהלכו למקומות אחרים". שם, בצוות ההדרכה, הוא גם הכיר את אסתי ולא הרבה אחר כך, כשהוא היה בן 20 והיא בת 19, הם נישאו.
האישה שאיתו: אסתי היא רכזת שכבה של כיתה י"ב באולפנה בעפרה וגם מורה למתמטיקה. לזוג חמישה ילדים: הבכור בן 21 הוא מט"ק בשריון, השנייה משרתת בשירות לאומי בעמותת האומנה 'אור שלום', השלישי, בכיתה י"א, מדריך בבני עקיבא בגבעת הראל, אחריו בן בכיתה ח' והצעיר בן 10.
שבי חברון: הישיבה הזאת הייתה המשך טבעי להתעמקות בתורת הרב קוק מתקופת המדרשייה. ראש הישיבה היה הרב משה בלייכר, "אז מטאור בשמי ישיבות הקו, שעדיין לא נקראו ככה". הישיבה הייתה "משפחתית ונעימה", והלימודים היו "אינטנסיביים. עד חצות כמעט". הייתה העמקה בתורת הרב קוק ובענייני אמונה, אבל אז היה צורך להתכוונן לנישואים, מה שגרר מעבר.
המעבר: לישיבת קרני שומרון, "סוג אחר לגמרי של לימוד". המעבר היה קשה והוא הביא, בעצם, ללימוד עצמי של תחום האמונה.
גולני שלי: ההתחלה הייתה קרבית אבל הפלוגה לא האירה פנים. "אלה היו גולנצי'קים קלאסיים עוד לפני האחווה. היו גניבות בתוך הפלוגה והחבר'ה לא ראו את ההסדרניקים בעין יפה". בשירות השני הוא כבר היה נשוי והתפקיד לא היה קרבי, אבל המילואים כן. "אני לא טיפוס צבאי, אבל אתה הופך להיות חי"רניק בדם. יודע לתפוס נשק ולשלוט בו".
לשלוט בנשק: לפני כ‑18 שנה, עוד לפני המושג "פיגוע טרמפיאדות" הוא היה נוכח באחד כזה, ושלף נשק על המחבל. במשך שנים הילכה עליו אגדה שהוא הרג את המחבל, אבל זה לא קרה: "היה לי מעצור בנשק".
בחזרה לישיבה: אחרי השירות השני היו עוד שנתיים בישיבה, אבל הורגש מחסור במרחבים מחשבתיים. "עברתי לבית מורשה. שם מצאתי את שאהבה נפשי".
בית מורשה: למרות שלימודי הבוקר מיוסדים על גמרא, לימוד המחשבה מפותח ורצוי. "שם מנסים ללכת בעקבות הרב קוק והרב סולובייצ'יק. אתה יכול לשאול מה שאתה רוצה וללמוד גם בבוקר אמונה". היה שם מפגש עם אישים בשיעור קומה. "עיצבתי השקפת עולם והשתחררתי מהתפיסה של שבי חברון שהכול ברור ואין שאלות. כעת יכולתי לחיות עם ספקות".
אקדמות: בשנתו השנייה במקום הוא העז: "הגעתי לפרופ' בני איש שלום ושאלתי איך יכול להיות שאין כתב עת למקום. אחרי דיון בבית המדרש, הוחלט שיוקם אחד כזה". הוא ודוד ענקי הפכו עורכים של 'אקדמות'. "זה כתב עת שפונה לאנשים מתוך האקדמיה ומתוך בית המדרש". מאנשי האקדמיה התקבלו מאמרים רק עם רלוונטיות לחיים, ומיושבי בית המדרש - מאמרים בלי ראשי תיבות של לומדים.
עובד מן המניין: בתום חמש שנות פעילות הוא התקבל כעובד בהוצאה של בית מורשה, שבמסגרתה יצאו כמה ספרים, 'אקדמות' וכמה חוברות. "אלה היו שנים נפלאות". אחר כך עבר להוצאת 'מגיד', "שם ניסיתי לפתח את התחום של ספרי יהדות". אבל יום אחד הכול התהפך.
המהפך: הבוס פתאום הגיע ואמר לו שהוא חייב ללכת ושימסור את מפתחות הכניסה מיד. "זה היה רגע לפני שאישרתי ספר לדפוס. התייבשתי במקום". כל מי שנחתם מולו חוזה ביקש הסברים, וגם הפרנסה אבדה. הוא לא התייאש, התקשר לכל מי שעבד איתו אי פעם, "ויוכי ברנדס פתחה לי דלת בהוצאת כנרת זמורה ביתן".
כנרת זמורה ביתן: "למדתי מה זו הוצאה מסחרית ומה הוא קו המחשבה המסחרי". ההוצאה בהחלט מכובדת אבל הפרנסה הידלדלה, משום שהוא עבד כפרילנסר. "כל ספר שרציתי לערוך, הייתי צריך לשכנע אותם כמה הוא טוב", וזה היה לא פשוט.
נס פורים: "בפורים קיבלתי טלפון מדב איכנולד, מנכ"ל 'ידיעות ספרים'. זה היה נס, כי כבר התייאשתי". ב'ידיעות' הוא קיבל מנדט נרחב של עריכת כלל ספרי היהדות. "ואז התחלתי להשתולל".
להשתולל: "ניצלתי את כל הקשרים שטוויתי, והכול התנקז ליכולת אדירה של הוצאה גדולה". אבל המעבר מהוצאות בוטיק להוצאה כזאת הביא שינוי בחשיבה. "עברתי ממקום שבו כל אות חשובה, למקום שבו אני אחראי על צוות עובדים שלם". במשך שלוש וחצי שנים שהוא בתפקיד הוא הספיק להוציא את 'לוחות ושברי לוחות' של הרב שג"ר, 'לנבכי הדור', 'מהלכת בדרכה' שהוא גאה בו ועוד.
עבודה מספקת: יש שמחה על כך שהוא נמצא במקום התרבותי של הרחבת ארון הספרים היהודי. "דובי ואני מברכים על כך שאנחנו יכולים לשלב בין פרנסה להשקפת עולם, ושמחים להציע מדף ספרים רענן ועכשווי שמקיף את כל התחומים, ומציעים יהדות לקהל הרחב".
גבולות: יש לו אפשרות להוביל ספר ולערוך אותו, אבל לדאוג שלא יהיה תחת הטיקט של יהדות, ואת זה הוא עושה אם נראה לו שספר איננו מתאים לגבולות הגזרה. אבל חוץ מזה "אני בא ממקום מאוד פתוח ואני בעד לאַתגר". הוא לא יכניס ספר שאינו ברמה טובה ובגדר עלבון לאינטליגנציה ולגדולי ישראל, "אבל אני יכול להכיל ספר שיכתוב מחדש את תולדות רבי עקיבא והצעה חדשה על סיפורי התנ"ך". הוא לא חושש שאנשים יחשבו שזו האמת הצרופה והיחידה. "לפעמים זה מה שיגרום להם לקרוא עוד".
פרויקטים מתבשלים: הרבה. ביוגרפיה של הרב קרליבך וסיפורים על חכמי המזרח, הגדה של פסח שהולכת בעקבות הרב סולובייצ'יק, הרב קוק וגם הרב קרליבך, ורומן שכתבה בתו של הרב פרומן ובו סיפור החיים של הוריה דרך רומן בדיוני.
בליעת ההוצאות הקטנות: הוא מכריז ש"יש מקום לכולם ואני מעדיף שהטובים יהיו אצלנו". אבל בצד זה יש גם אמירה ש"הכוח היחסי שלנו לא מתאים במקומות מסוימים". כלומר, אם הוא יחשוב שסופר טופל היטב בהוצאה אחרת, הוא לא ימהר לגנוב אותו.
עולם הולך ונעלם: אינו חושש מהיעלמו של הספר המודפס. "חווית קריאה אין לך בכף היד, כי אם אתה מחזיק טאבלט, יש לך שם גם וואטסאפ וגם מייל ואתה לא יכול לקרוא בשקט. הספר יהיה מפלט, מעין זמן טיסה: 'אני במצב קריאה, עזבו אותי מכל ההפרעות שמסביב'".
לכתוב: במשך שנים הוא עורך עבודות של אחרים, ולמרות זאת האצבעות לא כל כך מדגדגות. "לפעמים אני חושב שאני יכול לכתוב פרוזה, אבל אחרי שתי דקות חושב שלא. אני יודע מה זה דורש".
אם זה לא היה המסלול: יש משיכה לכיוון של עידוד אנשים. ויש הרבה פעמים עבודה עם סופרים שצריכים חיזוק, "אז אולי זו הייתה הדרך".
ובמגרש הביתי:
בוקר טוב: הבן מעיר אותו בשבע ורבע, ואז הוא מכין לו את האוכל לבית הספר. "קצת מתיחות ושמירה על הגוף" ואז תפילה. העבודה, במרבית ימי השבוע, מתבצעת מהבית. "אין עייפות של נסיעה ארוכה ואין עמידה בפקקים". כן, יש קצת בדידות, אבל היא מתאזנת ביום עבודה בתל אביב ובפגישות עם אנשים בבתי קפה בירושלים.
מוזיקה: יש חיבור גדול למוזיקה יהודית: עמיר בניון, ישי ריבו, יונתן רזאל וכאלה. אבל שמורה גם פינה חמה למוזיקה העולמית של שנות ה‑80: הבי גי'ז, ג'ורג' מייקל ושות'.
שבת: "נהיה די נדיר שכולם יחד בבית בשבת", אבל כשזה קורה "שולחן השבת מאוד ארוך. מדברים הרבה ומעבירים חוויות". וחוץ מזה, "שינה בשבת תענוג".
אוכל: יש חיבה להרבה מאכלים ו"אשתי בשלנית מצוינת", אבל "האמת, שכוס קפה טובה עושה לי את זה", למרות שהוא מגביל את עצמו לשתיים ביום.
עתים לתורה: "זכיתי ורוב החומרים שאני עוסק בהם מאז שעזבתי את הישיבה ניתן להגדיר אותם כתורניים ברמה כזאת או אחרת". באופן ספציפי הוא עובר היום על פרשיות השבוע עם ספרו של הרב יעקב מדן על ספר בראשית ש'ידיעות' הוציאה, "בקרוב הספר על שמות".
אחזקת הבית: מכיוון שאסתי עובדת שעות ארוכות, "אני אחראי על תחומים הולכים וגדלים בבית". זה כולל כביסות, קבלת הילד מבית הספר וסדר בחדרים, "האוכל נשאר בתחום שלה".
מפחיד: "מדרשיסט וגולנצ'יק לא מפחד מכלום". ההסתייגות היא מחוסר סובלנות: "אני אוהב שאנשים מוכנים להקשיב לאחרים".
דמות מופת: "אני נפעם מאנשים שעשו בחייהם מפעלים אדירים שנשארו לדורות". על אלה נמנים הרמב"ם, הרב קוק וגם הרב שג"ר שכעת עובדים על הוצאת כתביו לאור.
פנאי: יש השתדלות לקרוא גם ספרי פרוזה. יש הרבה קריאה ברשת ובפייסבוק. שם הוא משתתף בדיונים, נחשף לחידושים מדעיים ואחרים בעולם ובכלל יורד לעומקם של מושגים חדשים.
משאלה: "בריאות לכולם".
כשתהיה גדול: יש רצון להמשיך ולפתח את תחום ספרי היהדות "כי הוא אינסופי", אבל גם לעבוד ולעזור לאנשים. במיוחד קורץ לו תחום השידוכים, "יש מה לעשות שם".