'לבד על המאדים',
אנדי וייר, מאנגלית: דידי חנוך,
הוצאת ידיעות ספרים, 432 עמ'
אחד המוטיבים שחוזרים פעם אחר פעם בספרות העולמית הוא זה של רובינזון קרוזו. הכללים פשוטים: אדם או קבוצת אנשים נקלעים לאי בודד שלא דרכה בו כף רגל אדם מעולם. האדם או הקבוצה נאלצים לשרוד בתנאים הבראשיתיים ואף ליצור לעצמם מיני ציביליזציה. לבסוף מגיע המעשה לנקודת השיא בסיפור הצלה מופלא.
הבעיה עם הסיפור הזה בשנות האלפיים הוא שכבר אין בעולם כמעט איים שאינם מוכרים לאדם. מה עושים? יוצאים החוצה, אל מעבר לגבולות הפלנטה שלנו. זה מה שעשה אנדי וייר בספר הביכורים שלו 'לבד על מאדים'.
גיבור הספר, מארק וואטני, הוא חבר המשלחת המאוישת השלישית לכוכב מאדים, והאדם ה‑17 שרגלו נוחתת על הכוכב בעל הצבע האדמדם. אבל בניגוד לכל יתר חבריו משתי המשלחות שקדמו לו ומהמשלחת שהוא חבר בה, הוא מוצא את עצמו בצירוף נסיבות הזוי משהו, כשהוא פשוט – לבד על מאדים.
בשלב הזה וואטני הוא בבחינת מת-חי. הוא אמנם חי על המאדים, אך האפשרות להציל אותו קלושה. אולם מנגד, וואטני הוא אסטרונאוט. אסטרונאוט איננו סתם מקצוע. כל מי שזוכר את הימים שבהם שהה אילן רמון בחלל, לפני הסוף המר ההוא, זוכר גם כמה גאווה לאומית יכול להביא למדינה אסטרונאוט משלה. למעשה, מדובר במשהו שהוא בין מקצוע למיתוס. כך הן יכולותיו של האסטרונאוט וכך הן יכולותיה של נאס"א, הגוף המופקד בארה"ב על המרחב שמחוץ לכדור הארץ (למעשה, ספרו של וואטני עושה יחסי ציבור מעולים לסוכנות האמריקנית שסובלת בשנים האחרונות, בין היתר מאז אסון הקולומביה, מירידה גדולה בתדמיתה).
וואטני, צעד אחר צעד, עושה את הבלתי ייאמן, מוצא פתרונות לבעיות ומאלתר רעיונות מצילי חיים באופן מעורר השתאות.
מדובר בסיפור עם מאפיינים מסוימים של מדע בדיוני (די אם נציין שעד לרגע זה לא נחת אדם על המאדים), אולם מאידך הספר מלא בפרטים שאמורים לשכנע אותנו שכל אחד מהאירועים בו יכול היה להתרחש. בין היתר ניתן לראות שהמחבר חקר לעומק את התוכניות השונות לשיגור חללית מאוישת למאדים, ועשה שימוש באלמנטים רבים מתוכן. השימוש בפרטים ובפרטי פרטים, שככל הנראה נועד להקנות לעלילה אמינות, הוא גם אחת מחולשותיה. לעתים נדרש קשב רב מדי לפרטים באופן שמקשה על ההנאה מהעלילה עצמה.
למרות ההערה האחרונה, מדובר בספר שמכיל עלילה סוחפת, מרתקת ומעניינת גם מבחינה אנושית. הסיפור הוא מסוג העלילות שממש מתבקש להפוך גם לסרט. וזה, אגב, כבר קרה. רוצו לקרוא.