ישנו הרגע הזה, חמקמק וכמעט בלתי מורגש, שבו נפתחת מערכת הבחירות באופן רשמי. זה הרגע שבו מפסיק הפוליטיקאי להיות בן אדם והופך לבובה בידי פיתומים – יועצי תקשורת, יועצי תדמית וקופירייטרים – לפחות עד סגירת הקלפיות.
מי שאחראי לרגע הזה במערכת הבחירות הנוכחית הוא יצחק הרצוג. סרטון ההיפסטר של נפתלי בנט, הקללות של ציפי לבני בטלוויזיה, אפילו הצטרפותו של זוהיר בהלול לעבודה – כל אלה היו רק קדימונים לדבר האמיתי. כשהרצוג כינה את מפלגת הבית היהודי "הימין הקיצוני" – רק אז הבנו סופית שמערכת הבחירות התחילה.
הרצוג אינו יושב ראש העבודה הראשון שדוגל בשיטת "הקצן את הימין והצל את העבודה". גם אהוד ברק ועמרם מצנע הכריזו על עצמם כמרכז ועל כל הימין כקיצוני, בניסיון נואש לנצח את אריאל שרון במערכות בחירות קודמות. טוב, עם הצלחה קשה להתווכח. לציפי לבני, שמדקלמת על מרכז ציוני מול ימין קיצוני, כבר התרגלנו. אבל כשהרצוג אומר על בנט משפט כמו "שלא יעזו בימין הקיצוני לתת לנו ציונים" – זה נשמע טבעי כמעט כמו החיבור בין מאיר שטרית לאידיאולוגיה.
זמן קצר לפני ההתבטאות על הימין הקיצוני קיבלנו מיצג נוסף מטעם יועצי התדמית של הרצוג. זה קרה בוועידת העבודה, כשראש ממשלת הרוטציה בפוטנציה ניסה לסחוף את ההמונים לעבר הניצחון. "מהפך! מהפך! מהפך!" צייץ שוב ושוב כשהוא מנופף בידיו לכל עבר, משל היה האדם הוויטרובי מהרישום הידוע של לאונרדו דה וינצ'י. זה מוזר, כי בחקירות המשטרה מן העבר שתיקותיו וחיוכיו המסתוריים של בוז'י הרצוג הזכירו יותר את המונה ליזה. ככל הנראה, זה מה שאפשר לצפות ממערכת בחירות שבה מקצוע הפיתום זוכה לכזה רנסאנס.
סקירה מוקדמת
לא מעט תופעות שליליות מתלוות למערכת הבחירות הנוכחית. אבל הגרועה מכולן, בלי שום תחרות, היא נוכחותם המאוסה של אלה שכבר ניסו ונכשלו. כי בפוליטיקה הישראלית, בדומה לתקשורת הישראלית, אתה יכול לאחוז בעבודתך גם אם נכשלת פעם אחר פעם. וככל שתיכשל יותר – אנשים ימשיכו להתייחס אליך ברצינות ולקבל את אמירות ההבל שלך בלי ערעור וסייג. נכון, אני מדבר על עורכי הסקרים.
דבר אחד ייאמר לזכותם של הסקרים הפוליטיים: הם מספקים פרנסה להרבה מאוד אנשים, כולל כותב מדור זה. אבל מי שמאמין לתוצאות סקרים כשלושה חודשים לפני הבחירות – מוטב שירענן את זיכרונו בסקרי דעת הקהל ערב הבחירות הקודמות. זה לא קרה כל כך מזמן, אתם יודעים. בחודשים ההם, הקשר בין הסקרים המוקדמים לתוצאות האמת היה בערך כמו הקשר בין מאיר שטרית לאידיאולוגיה. רגע, יש לי תחושה של דז'ה וו.
אם הרצוג ולבני רוצים להתבשם מהסקרים המחמיאים הנוכחיים, שיבושם להם. רק נזכיר שבמערכת הבחירות הקודמת, בעקבות האיחוד בין מפלגות הליכוד וישראל ביתנו – צפו להן הסקרים 42‑43 מנדטים. בפועל זה נגמר ב‑31 מנדטים בלבד. הבית היהודי מקבלת כיום 16 מנדטים בסקרים? לפני כשנתיים, שבועות ספורים קודם הבחירות, היא כבר נשקה לעשרים מנדטים. כולנו זוכרים איך זה נגמר. אפילו עוצמה לישראל של מיכאל בן-ארי הגיעה לשישה מנדטים אצל אחד ממכוני הסקרים הנחשבים, כשבוע וחצי לפני הבחירות. שלא לדבר על יש עתיד, המפלגה שערב הבחירות הקודמות ניבאו לה כולם 11 מנדטים לכל היותר. רונן הופמן, מקום 19 במפלגה, הוא אולי הנבחר הבלתי צפוי ביותר בהיסטוריה של כנסת ישראל.
הדוגמאות הן רבות ורעות, ואני יכול להמשיך ולהתלונן על הסקרים, על התקשורת שמאמצת אותם ועל הציבור שמאמין להם. רק מה? עשיתי את זה גם במערכת הבחירות הקודמת, וגם בזאת שקדמה לה ובזאת שלפני כן. בכל פעם מחדש נלחמתי בתופעת הסקרים, נכשלתי פעם אחר פעם, ואני עדיין כאן. כמו שכתבתי, זאת התופעה הגרועה מכולן.
בקטנה
א. עוד כישלון חוזר שמסרב להרפות מאתנו הוא עלה ירוק, המפלגה שרצה לכנסת כבר חמש פעמים אך מעולם לא עברה את אחוז החסימה. גם השנה הודיעה עלה ירוק על כוונתה להתמודד בבחירות הקרובות. והאמת היא שקשה לי להבין את האנשים האלה, שאין להם סיכוי ממשי וגם לא רזומה ציבורי מפואר, אבל הם מתעקשים לרוץ במפלגה נפרדת. מה, הם לא יכולים להתמודד בפריימריז של הבית היהודי כמו כולם?
ב. יודעי דבר מספרים שמשה כחלון מתקשה לגבש את רשימת המפלגה שלו. רמי לוי כבר הודיע שלא יתמודד, כך שכרגע המועמדים הבטוחים היחידים בעשירייה הפותחת הם גולן טלקום והוט מובייל.
ג. התקשורת הישראלית מבקשת להזכיר שבשבוע הבא ייערכו הבחירות המקדימות בליכוד, והרשימה שתיבחר תהיה קיצונית יותר מהרשימה בכנסת הנוכחית. בעיתוני סוף השבוע הבא תוכלו לקרוא ראיונות עם הגורמים המתונים בליכוד שנשארו בחוץ, תחת הכותרת "זה כבר לא הליכוד של בגין, שמיר ולימור לבנת".
ד. עדכון הצבעתי האישית בבחירות הקרובות: הסיכוי שאטרח לצאת מהבית ולהצביע בנט עלה מ‑70 ל‑80 אחוזים. תמשיכו לעקוב.