קווי מתאר לשיפור הזוגיות

לאחר שמרכז תקומה החליט להמשיך בשותפות עם הבית היהודי, בשתי המפלגות צריכים לפעול לשיפור האווירה ולהידוק השותפות

תגיות: בשבע 624
עמיאל אונגר , ג' בטבת תשע"ה

קווי מתאר לשיפור הזוגיות-ערוץ 7
אורי אריאל ונפתלי בנט
פלאש 90

חברי מרכז תקומה החליטו אמנם על ריצה משותפת עם הבית היהודי, אבל תחושת החמיצות שנותרה ביחסים בין המפלגות מזכירה את התחושה לאחר ההתפייסויות שהיו בעבר בדקה התשעים בליכוד בין דוד לוי ליצחק שמיר או בנימין נתניהו.

שרה אליאש היטיבה לנסח את התוצאה הסופית כחתונה שמועדת לגירושין. הבית היהודי היה צריך להיות נדיב יותר לגבי השריונים ותקיף לגבי ביטול המסגרות הנפרדות. בפועל יצא בדיוק הפוך.

עתה הגיעה השעה לשיקום היחסים, וזו מלאכה לא פשוטה. הדבר הראשון המתבקש הוא לרדת מתאוריות קונספירציה והאשמות שווא. בבית היהודי מוטב שיגנזו דיבורים על תרגיל עוקץ כביכול שביצעה תקומה, שמותיר את תקומה עם השריונים ברשימה המשותפת ואת רבני תקומה ומצביעיה עם אלי ישי ויוני שטבון. קשה להאמין שאורי אריאל יצר במתכוון אופרת סבון שבה מתכנסים בזה אחר זה הסיעה, רבני התנועה והמרכז, מתקשים להגיע להחלטה ומותחים אותנו עד לכינוס לילי במוצאי שבת, ולבסוף המרכז מכריע נגד המלצתו של יו"ר התנועה. אנשי תקומה אינם מקיאווליסטים גדולים, אבל עצם העובדה שהאשמות כאלה מגיעות גם מרבנים בבית היהודי מעידה על הנזק שנגרם ליחסי האמון.

למעשה, תקומה בלי תמיכת רבניה הבולטים נותרת פגועה גם מבחינת הייחודיות שלה לעומת הבית היהודי וגם מבחינת הנדוניה האלקטורלית שהיא מביאה. לאחר הבחירות ינתחו היטב את התוצאות בקלפיות של היישובים התורנים-לאומיים, ושתי התוצאות האפשריות תהיינה גרועות מבחינתה. אם התמיכה שתקבל הרשימה המשותפת ביישובים הללו תישאר יציבה, יוכח שהשפעת הרבנים זעומה. אם תסתמן ירידה במספר הקולות, יוכח שתקומה אינה מסוגלת לספק את הסחורה האלקטורלית וערכה יפחת.

במקביל לכך, ולא רק לצורך הפסקת אש ביחסי שתי המפלגות, טוב יעשו בתקומה אם יפסיקו כליל את ההאשמות כלפי נפתלי בנט והבית היהודי. מרכז תקומה התקומם נגד פסילת אורית סטרוק, אבל הייתי מצפה להתקוממות בעוצמה דומה גם על כך שנפתלי בנט כונה בוגד על ידי הרב מזוז. בנט ספג את העלבונות, ומי שענה במקומו היה הרב אביחי רונצקי שמחה על מה שכינה דברי השקר והבלע שהוטחו בבית היהודי.

מומלץ למתפקדי הבית היהודי לגמול טובה למתמודדים תורניים כמו הרב אלי בן דהן ואביחי בוארון, שמתחרים על מקומות ברשימה ללא שריון. בן דהן גם ראוי להוקרה על הרפורמות שביצע במשרד הדתות. טבעי אבל מוטעה לטעון שהאגף התורני כבר קיבל את חלקו בשריונים של תקומה, ולכן למה לחזק את נציגיו יתר על המידה. אם המצביעים יתגברו על היצר הזה, הם יבינו את הצורך לתגמל את אלה שפועלים למען מפלגה מאוחדת ומוכנים להתמודד על פי כלליה.

הרב רונצקי הרחיב באתר ערוץ 7 על הפעולות שננקטו כדי לשמור על צביונה של הבית היהודי כמפלגה ציונית דתית. יש צורך למסד את אותם כללי פעולה שעליהם דיבר, על מנת שלא יישארו תורה שבעל פה. זה אמור להניח את דעתם של מי שחוששים מהפיכתו של הבית היהודי לליכוד ב', כשבפועל אולי החשש האמיתי הוא הפיכתה לתחייה ב'.

מפלגת התחייה קמה בשעתה כמחאה על מסירת סיני למצרים על ידי ממשלת בגין. הנהגתה כללה את הרב חנן פורת ופרופסור יובל נאמן ז"ל, ואת גאולה כהן ובני קצובר - ייבדלו לחיים. התנועה קמה על בסיס הסיסמה "הולכים ביחד", שפירושה שוויון בין דתיים לחילונים. אך בצדק או שלא בצדק גברה ההרגשה שהגורם החילוני דומיננטי יותר, וחנן פורת חזר למפד"ל תוך התפטרות מהכנסת והחזרת המנדט לתחייה. בהופעתה האחרונה של התחייה, בבחירות 1992, נתפסו שלושת המקומות הראשונים ברשימתה על ידי חילונים, והנציג הדתי בני קצובר שובץ רק במקום הרביעי.

מי שחושש להישנות התקדים הזה מתעלם משינוי המגמות מאז ועד היום. כאשר הבית היהודי מציג מועמדים כמו איילת שקד (והפעם אולי גם רונן שובל, תושב אפרת), מדובר באנשים בעלי יחס של כבוד למסורת ישראל. הפעם גם לא מדובר ביחסי שוויון בנוסח התחייה. מי שמצטרף לבית היהודי, וכל שכן מי שירוץ ברשימתה, מקבל במודע את אופייה הדתי של המפלגה.

בימי מפלגת התחייה, או אפילו בבחירות 1999, טרם הוטמעה בתודעה פריצת הדרך שעשה הציבור הדתי-לאומי, ולכן היה זה טבעי להעמיד בראש רשימה דתית-חילונית את בני בגין ולא דמות דתית מובילה. לאחר שהפסקנו להתנצל ולהמעיט בערך עצמנו, היום אנחנו מספיק מאמינים בכשירותם של אנשי הציונות הדתית לתפוס תפקידי מפתח, ואפילו את הרמטכ"לות או ראשות הממשלה.

בזכות נשים

כמו בנס חנוכה, נשים לקחו חלק נכבד בביטול פרס לנדאו שמפעל הפיס ביקש להעניק למשורר יצחק לאור. הפרס בוטל בעקבות תלונות שלאור עסק לכאורה בהטרדת נשים. והשאלה המתעוררת כמובן היא למה בכלל עלה בדעתו של מפעל הפיס, שבראשו עומד איש הליכוד האלוף (מיל') עוזי דיין, להעניק ללאור את הפרס. דיין בוודאי יצטדק שהוא לא מתערב בפרס ספרותי ופשוט מצדיע להחלטתו של פאנל מקצועי. אבל אני מוכן להתערב שאם מפעל הפיס היה בשליטת השמאל והיו מעניקים פרס לזמרים, לאריאל זילבר או לעמיר בניון לא היה שום סיכוי.

יצחק לאור הגיע לתודעת הציבור הרחב באמצעות שיר שפרסם בשנת 1983, שם טען שהמתנחלים אוכלים מצות טבולות בדם של נערים פלשתינים. אך מכיוון שהתקפה על המתנחלים הפכה לאירוע שגרתי שכבר לא מעורר עניין, שנאתו של לאור התרחבה גם לשמאל הישראלי, ובימי מלחמת לבנון השנייה הוא השתלח גם באהוד אולמרט, בחיים רמון ובדן חלוץ. לאור הוא בן בית ב‑London Review of Books, שאחת מעורכיו מכנה את ישראל מדינת שקר. מעל במה זו טען שישראל אינה זקוקה לתאי גזים כדי להרוס את האומה הפלשתינית, או לחילופין שישראל מחנכת את חיילי צה"ל לגזענות נטו, או למשיחיות דתית שהיא אידיאולוגיה ניאו-נאצית בכסות דתית.

ליד לאור גם גדעון לוי הופך לצמחוני. הוא ראוי לפרס כמו שחנין זועבי ראויה להיבחר לכנסת.