למה להם פוליטיקה?

לפעמים עדיף לוותר על חלומות פוליטיים ולא לבזבז את חסכונותיך או לנטוש עמדת השפעה חשובה

תגיות: בשבע 624
עמנואל שילה , ג' בטבת תשע"ה

למה להם פוליטיקה?     -ערוץ 7
הלוגו של הבית היהודי למפקד
צילום: דוברות המפלגה

1

עידן הפריימריז, שהגיע באיחור אופייני אל הציונות הדתית, מכניס אותנו לאווירה ססגונית של שוק. המתמודדים בתפקיד המוכרים, המצביעים בתפקיד הקונים, משרדי הפרסום וכלי התקשורת בתפקיד המתווכים שגוזרים את הקופון שלהם.

אל שורת המתמודדים הולכים ומצטרפים עוד ועוד אנשים טובים עם כוונות טובות: מועמדים שכבר עשו הרבה וכאלה שעוד מקווים לעשות; מועמדים שיש להם סיכוי כזה או אחר להיבחר, וכאלה שנהנים מעצם ההתמודדות או סובלים מרמה נמוכה של מודעות עצמית ומחברים שמפחדים לומר להם את האמת.

במחלקות הפרסום של העיתונים, גם אצלנו כמובן, גומרים את ההלל על מי שהמציא את שיטת הפריימריז, ומברכים על כל מתמודד נוסף שמצטרף למרוץ ורוכש שטחי פרסום. במהלך שנה רגילה יש שתי תקופות שיא של מכירת מודעות - חגי תשרי וחג הפסח. הבחירות לכנסת, ובמיוחד ימי הפריימריז, מספקים לנו עוד רגל, חג הבחירות, שגם הוא מביא איתו גיליונות ענק צפופים במודעות מכניסות. ועדיין הלב נצבט קצת כשחושבים על מתמודדים שאינם עתירי ממון אשר מכלים את חסכונותיהם למען תקווה שבמקרים רבים היא חסרת תוחלת.

ולא רק העיתונים, גם המפלגה עצמה מרוויחה מריבוי המתמודדים. ככל שמתרבים המתדפקים על דלתותיה כך היא נתפסת כסחורה מבוקשת ומניותיה עולות. זה נכון במיוחד כשהמצטרפים להתמודדות הם אישים מוערכים עם רקורד מוכח של כישורים ועשייה. כך למשל, עצם החלטתו של יו"ר מועצת יש"ע לשעבר דני דיין להתמודד בבית היהודי מוסיפה יוקרה למפלגה ולנפתלי בנט, במיוחד על רקע הצרימות ביחסים בין השניים בעבר וקריאתו של דיין בבחירות האחרונות להצביע לנתניהו ולליכוד. אם ייבחר דיין ואם לא ייבחר, את תרומתו למפלגה הוא תרם בעצם החלטתו להתמודד.

2

בחלק מהמקרים מערבולת הפריימריז סוחפת לתוכה אנשים ונשים שעוזבים עמדות מפתח והשפעה כדי להגשים חלומות פוליטיים כמוסים. לפעמים אי אפשר להימנע מהשאלה האם לא מוטב שימשיכו לפעול בתחום שבו הוכיחו את עצמם והגיעו להישגים, במקום לעבור אל ממלכת אי-הוודאות של הפוליטיקה? והאם לא חבל לקפוץ על עגלת הפריימריז כשלא ברור האם תצליח לרדת ממנה בשלום במקרה הדי-צפוי שלא תזכה להגיע עמה אל היעד הנכסף?

כנסת ישראל לדורותיה ידעה עשרות אם לא מאות סיפורים של אנשי עשייה מעולים שנבחרו לכנסת בזכות פועלם בתחומים אחרים, ולא גילו הצטיינות דומה במערכת הפוליטית. הנבונים שביניהם, כמו הרב נריה זצ"ל או התעשיין סטף ורטהיימר, הרגישו תוך זמן קצר שלא נולדו להיות פוליטיקאים וחזרו לפעול גדולות בתחום מומחיותם. אחרים נותרו לאורך שנים חברי כנסת אפורים או שרים זוטרים שלא הטביעו חותם. וכמובן, ישנם מקרים אחרים של אלה שפעלו גדולות בצבא, בכלכלה או באקדמיה, עברו לכנסת והפכו מרכזיים מאוד גם במערכת הפוליטית.

הניסיון לקפוץ אל הבריכה הפוליטית הוא טבעי ומתבקש כשמדובר במי שסיים פרק של עשייה בחייו, למשל רמטכ"לים ואלופי צה"ל שהגיעו לפוליטיקה בתום קריירה צבאית שהגיעה אל סופה. חלקם הצליחו מאוד גם בקריירה הפוליטית, כמו יצחק רבין ואריאל שרון. אחרים לא הגיעו רחוק, כמו מוטה גור ויגאל ידין זכרם לברכה, או כמו שאול מופז (נכון לרגע זה). הדילמה נעשית קשה יותר כשמדובר בעזיבה של עשייה משגשגת בעודה בעיצומה, וכשהמתמודד הטרי לא מצא לעצמו מחליף הולם בעמדה שהוא נוטש.

כך למשל, גם פרופ' אשר כהן מוסיף יוקרה למפלגה בעצם החלטתו להתמודד בפריימריז, אך לצורך ההתמודדות הוא נאלץ להשעות את עצמו מתפקידו כראש ועדת מקצוע האזרחות במשרד החינוך. ועדת המקצוע מאשרת או פוסלת ספרי לימוד באזרחות, מחליטה על דגשים בהוראה ומעורבת בהחלטות על מינויים חשובים ומשפיעים במקצוע הלימודים החשוב הזה, שבעבר היה מגויס רוב השנים לטובת אינדוקטרינציה שמאלנית. פרופ' כהן הודיע שהוא משעה את עצמו מתפקידו עד לאחר הפריימריז, אבל בעיתון 'הארץ' כבר קלטו את ההזדמנות ולא יעשו לו חיים קלים אם יבקש לשוב לתפקידו במקרה שלא ייבחר. וגם אם יצליח לחזור, יהיה לו קשה יותר להשפיע בתפקיד הזה לאחר שנצבע בצבע פוליטי מפלגתי.

האם מוצדק לסכן עמדת השפעה חשובה למען עשייה פוליטית מוטלת בספק? לאחר שבעבר טעיתי כשיעצתי לנפתלי בנט להישאר בעשייה חוץ-פרלמנטרית, לא אסתכן בקביעת עמדה לגבי פרופ' כהן או לגבי מתמודד ספציפי כזה או אחר, ואסתפק בקריאה למצטרפים הפוטנציאליים לשקול היטב מאין באו ולאן הם הולכים. רק אציין לשבח את אמילי עמרוסי, עיתונאית מצליחה ממחננו, שלמרות סיכויים טובים להיבחר לא שעתה ללחצים ולהפצרות והודיעה על המשך העשייה התקשורתית החשובה שלה, ב'ישראל היום' ובערוץ 10.

רק לאחרונה היא חוותה לינץ' ציבורי אכזרי מצד קהילת החד-מיניים, לאחר שהעזה למחות בשידור על החדרת מסרים ברוחם להצגת ילדים. אפשר היה להישבר ולמצוא מפלט בכנסת, אבל דווקא התקרית הזאת מוכיחה כמה חשוב למלא את התקשורת בעיתונאים מסוגה של עמרוסי שלא מתביישים להיות נורמליים.

3

בהמשך לאותו עניין: תמכתי בעקביות בשילוב מועמדים חילונים ברשימת הבית היהודי, מתוך תפיסה שמפלגה על טהרת הנציגות המגזרית לא תוכל למשוך מצביעים רבים, לצבור כוח פוליטי גדול ולאפשר לראשיה להגיע לעמדות השפעה בכירות. יחד עם זאת, יש לעמוד על כך שמועמדים חילונים שנבחרים מטעם המפלגה יקבלו עליהם את ערכיה, ולא יצפו שאלה ישתנו או יתגמשו בעקבות הצטרפותם.

הניסיון עם איילת שקד כנציגה חילונית יחידה בקדנציה הקצרה הזאת נחשב על ידי רבים למוצלח ביותר. אך לקראת ההתרחבות הצפויה של הנציגות החילונית, חשוב להקפיד עוד יותר שהיא לא תבוא על חשבון שמירת אופייה וערכיה של המפלגה.

הבית היהודי צריך להיות פתוח לחילונים שמזדהים עם עקרונותיו וערכיו, גם אם באורחות חייהם הפרטיים הם לא שומרי מצוות. יחד עם זאת, וגם אם הדברים לא ייקבעו כחוקה מחייבת, צריכה להיות נורמה ציבורית שמטילה על נבחר מטעם הבית היהודי התנהגות שומרת שבת וכשרות בפרהסיה, בדומה לזו הנהוגה אצל ראשי ממשלות ישראל. קשה יהיה לשמור על ערכיה ורוחה של הציונות הדתית במפלגה שנבחרים חילונים מטעמה מתייצבים באולפני טלוויזיה בשבת או מצטלמים לפייסבוק בעת טיול משפחתי בחג. הדגם הנכון לנציגות לא דתית במפלגה צריך להיות זה של אריה אלדד או רחבעם זאבי - שבהשפעת חברו בני אלון הכניס למצע מפלגתו מולדת את ערכי עם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל.

גם בנוגע לקהילת החד-מיניים צריכה להיות לבית היהודי עמדה ברורה על פי תורת ישראל. איננו עוסקים בכפיית שמירת מצוות על הפרט, אבל אסור שמדינת ישראל תיענה לדרישה להכיר רשמית בזוגיות החד-מינית ולתת לה מעמד שווה לזה של זוגיות טבעית, נורמלית וכשרה.

לתגובות:  eshilo777@gmail.com