התגובה הישראלית לפנייה של הפלשתינים למועצת הביטחון של האו"ם נשמעת קצת כמו האיום של הרשל'ה: לעשות מה שעשה אבא שלו וללכת לישון רעב. כלומר, רטוריקה מאיימת שאין מאחוריה כלום. כל עוד ההנהגה הישראלית שבויה בקונספציית פתרון שתי המדינות, אשר תלויה כולה באבו-מאזן, אין לה באמת תחמושת ממשית נגדו.
האבסורד בסיפור הזה הוא שגם אבו-מאזן עושה בעצם מעשה הרשל'ה. שלטונו ביהודה ושומרון תלוי ברצונה הטוב של ישראל, מבחינה ביטחונית וכלכלית. בלי ההנשמה המלאכותית התמידית שישראל מעניקה לו הוא לא יכול להחזיק מעמד אפילו יום אחד. כשהוא מאיים להפסיק את התיאום הביטחוני הוא מאיים, למעשה, להפקיר את גורלו שלו לאויביו המרים בחמאס.
אז איך זה שהאקדח הריק של אבו-מאזן מצליח לירות ואף לפגוע? התשובה לכך נעוצה בהבנה שלו שמדינת ישראל זקוקה לו יותר משהוא זקוק לה. לכן הוא מרשה לעצמו לירוק כל פעם מחדש לבאר שהוא שותה ממנה ולהניח שהיא תמשיך להשקות אותו.
אם ישראל רוצה להתמודד בהצלחה עם האיום שמייצר לה אבו-מאזן בזירה הבינלאומית, עליה להשתחרר מהקיבעון המחשבתי ולא לחשוש לשנות סדרי בראשית.
אחת הדוגמאות לחשיבה כזאת יכולה להיות נכונות עקרונית לאפשר את נפילתו של אבו-מאזן ואת עליית שלטון החמאס ביו"ש. נשמע מוזר? לא אם האתגר הנוכחי שלנו בזירה הפלשתינית הוא שימור הלגיטימציה הבינלאומית. במגרש הזה חמאס הוא נכס. בעבר היה זה האיום הביטחוני שיצרו לנו הפלשתינים, ובהיבט הזה הרבה יותר נוח לנו עם שלטונו של אבו-מאזן, שנלחם בחמאס ועושה בשבילנו את העבודה. אבל כעת האתגר המרכזי שמדינת ישראל ניצבת מולו ביו"ש אינו ביטחוני אלא מדיני. מאז מבצע חומת מגן, צה"ל פועל שוב בכל השטח, ונדמה שהאיום הביטחוני כבר אינו כשהיה. גם הפלשתינים החלו כנראה להפנים זאת, ומשום כך הם עברו ללוחמה מדינית. בזירת הקרב הזאת השתלטות חמאס על יהודה ושומרון תעשה לנו רק טוב. היא תפגע מאוד בלגיטימציה הפלשתינית ותחזק את הישראלית. קשה לראות את העולם מכיר במדינה פלשתינית עליה מכריז החמאס.
יכול להיות שבמישור הביטחוני-טקטי יהיה לזה מחיר. צה"ל, שהתרגל בשנים האחרונות שמנגנוני הביטחון הפלשתיניים עושים לו חלק מהעבודה, אולי לא יאהב את הרעיון. אבל בקרב על הלגיטימציה, שלטון חמאס טוב לנו בהרבה על זה של אבו-מאזן. וזה כרגע הקרב החשוב ביותר.
ובהפוך על הפוך, יכול להיות שדווקא נכונות מנטלית של הצד הישראלי לאפשר את נפילתו של אבו-מאזן יכולה למנוע מהתרחיש הזה להתממש. כשאבו-מאזן יבין שלישראל אין עוד עניין לתחזק את שלטונו, הוא יזחל בחזרה מהאו"ם. הוא יודע היטב מה מחכה לו, למשפחתו ולחבריו בפת"ח, אם חמאס ישתלט על יהודה ושומרון. השתחררות מנטלית של ישראל מהתלות באבו-מאזן היא הדבר היחיד שיכול למנוע אותו מלפעול נגדנו בזירה הבינלאומית. הגיעה העת שההנהגה הישראלית תעשה זאת.