לפעמים לאבא פשוט יותר להיות בקשר עם הבן שלו ופחות עם הבת. אבל זה כל כך חשוב. אסור לוותר על זה
שירה (שם בדוי, כמו כל השמות בכתבה), בת 17, אוהבת ומעריכה את אבא שלה, אבל מרגישה שהקשר ביניהם רופף ושטחי. יחסיה עם אמא שלה דווקא קרובים וטובים, אבל עם אבא השיחות טכניות וקצרות.
"אני כן מכבדת אותו", היא טוענת, "אבל הייתי רוצה שהקשר בינינו יהיה עמוק ופתוח יותר. חשוב לי שהוא יהיה שותף בחיים שלי. יש נושאים שהייתי רוצה לדבר עליהם דווקא אתו ולא עם אמא שלי, כי אני מעריכה מאוד את דעתו, אבל כרגע אני לא מעִזה".
להבדיל מאבות אחרים, אבא של שירה כן נוכח בבית.
"אי אפשר לומר שהוא מהאבות שלא רואים אותם בבית, אבל הוא לא מספיק מתעניין ושותף. אני זוכרת פעם אחת שהוא ניסה לדבר אתי וכבר הייתי מוכנה לפתוח אתו איזה נושא, אבל אחרי כמה דקות הוא פשוט שכח מזה. אני רואה שאבא שלי בקשר טוב מאוד עם אבא שלו, ואני שואלת את עצמי: מה אתנו? גם אנחנו רוצים קשר קרוב עם אבא".
להחליף את ההאשמות בלקיחת אחריות
אבא של שירה אמנם לא מייצג את כלל האבות - יש אבות מתעניינים יותר ויש קשוחים יותר - אך אפשר לומר שכך נראים גם אבות רבים אחרים. פנינו אל נעמה מוזס, מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, כדי לקבל קצת הסברים ואולי גם עצות ופתרונות ליחסים שלנו עם ההורים בכלל ועם אבא בפרט.
"בדורות האחרונים חלו לא מעט שינויים בהגדרת התפקידים בבית, ולמרות זאת עדיין נשארה איזו חלוקה שרירותית בין אבא לאמא", טוענת נעמה. "לרוב אמא היא המכילה, השותפה, ואבא הוא הסמכותי. זה קורה גם מבלי ששמים לב; באופן אוטומטי אמא הולכת לאספת הורים ואבא נותן שיחת אזהרה. אבל לא תמיד זה נכון. גם אבא יכול לבוא לאספת הורים, אפילו לאספת הורים באולפנה. גם אבא יכול לדבר על נושאים רגישים".
מה התפקיד של הילדים בכל הסיפור? יש להם דרך לשנות את המצב?
"אחת הטעויות הנפוצות והקשות בקשר עם ההורים הוא חיפוש האשמים. כל צד מנסה להצדיק את עצמו ולהטיל את האשמה ואת האחריות על הצד השני. הנער טוען: 'למה הוא לא מתעניין?' 'למה הוא כל כך קשוח?' 'למה הוא לא מפרגן?' והאבא טוען: 'למה הוא לא משתף?' 'למה הוא לא מכבד?' אם נהיה אובייקטיביים, ברוב המקרים כנראה שניהם אשמים במצב, אבל זה לא משנה, כי כשעוסקים בהאשמות אין סיכוי לשינוי. אני מציעה להחליף את הטלת האשמה בלקיחת אחריות".
הסבירי
"תתרכז בדברים שאתה יכול לעשות כדי לשנות את המצב. יכול להיות שאבא שלך 'אשם', אבל האם עשית כל מה שאתה יכול כדי לשפר את הקשר אתו? האם ניסית סתם להתעניין בשלומו?"
לא לפחד לחבק
אסתר (14) חווה בתקופה האחרונה שינוי חיובי בקשר שלה עם אביה. "עד השנה האחרונה תקשרנו רק ב'שלום-שלום'. אבא שלי אדם עסוק מאוד, עובד מהבוקר עד הלילה, ואני בקושי רואה אותו ובטח שלא מדברת אתו על דברים חשובים. לפני שנה הוא הציע לאחי ולי להתחיל לרוץ יחד אתו, בערך פעמיים בשבוע. זה נתן לנו זמן של בילוי משותף ושיפר מאוד את הקשר בינינו".
למרות ההתפתחות החיובית, אסתר עדיין מרגישה שמשהו חסר לה. "כשהייתי קטנה היינו מתחבקים הרבה יותר, היום זה קורה רק בהזדמנויות מיוחדות. הייתי רוצה שגם היום נהיה בקשר חם יותר. הייתי רוצה לחבק אותו יותר אבל אני מרגישה קצת מובכת לעשות את זה".
כפי שצעיר רוצה שיקבלו אותו על אופיו, כך צריכים הצעירים לקבל את הוריהם, על אופיים. אפשר לפעול לשפר, אך צריך לשפוט פחות
נעמה מכירה את הבעיה. "הקשר בין אבות לבנות, בייחוד בגיל ההתבגרות, הוא רגיש. לפעמים לאבא פשוט יותר להיות בקשר עם הבן שלו ופחות עם הבת. הוא הרי לא יכול ללכת אִתה לקניות, לא נעים לו לדבר על דברים שבינו לבינה, וגם בכל הנוגע למגע, נוצרת איזו שהיא מבוכה או רתיעה. אבל זה כל כך חשוב, אסור לוותר על זה".
כבד את אביך
"צריך לזכור שגם האבות הם בני אדם", אומר הרב יונה גודמן, "יש איזו ציפייה בלתי אפשרית מהאבות – כל מה שהם יעשו הם יצאו לא בסדר. הם תמיד קשוחים מדי, עייפים מדי, מתערבים מדי, מתעלמים מדי. או שהם "חופרים" או שהם עסוקים מדי ולא מתעניינים".
רוצים לקרוא עוד? רכשו עכשיו מנוי ל''עולם קטן'' המגזין לנוער