תערוכה חדשה ויוצאת דופן תוצג החל מיום חמישי הקרוב בפארק שקמה בראשון לציון תחת הכותרת "אֵם הדרך".
התערוכה היא למעשה שיטוט בין דרכים ושבילים לבין מסעות בלשון,לרגל כנס השפה העברית.
בתערוכה מציגים 12 צלמות וצלמים, המציגים 36 תצלומי שבילים מן הארץ ומן העולם. לצד התצלומים משתפים אותנו הצלמים במחשבות על אודות דרכים ושבילים: מחשבות על שיטוט ועל מסע, מחשבות על מבט אל תוך השביל ומתוכו אל הנוף, על דרכים כמרחב של ציפייה וגילוי, על אודות מפגשים מפתיעים על אם הדרך, על זיכרונות ומסעות נפשיים. לצד כל אלה, מרחיבה האוצרת על הקשר שבין השפה העברית לבין הדימויים של שביל ודרך.
כל התצלומים בתערוכה מוגדלים על באנרים במידות גדולות ומוצגים באתר התערוכה של פארק שקמה הפתוח למבקרים.
מספרת לנו אוצרת התערוכה מורן שוב :"...שבילים ודרכים הם הדימויים האהובים עלי מן הדימויים כולם... דרך היא הַדימוי הַארכיטיפי, הַמטאפורה הַמרכזית לקיום שלנו. דרך היא דימוי שעד כדי כך טבוע בשפה ובתפישה, שכלל איננו מבחינים בה כדימוי וכמטאפורה, ונותנים לה, בדרך-כלל, מובן לשוני.
תחושת (ושאלת) התמצאותנו הוֹוָה כל הזמן ומלווה אותנו לכל מקום - ומדומָה, לכן, לדרך. החיים מדומים למסע, ותמיד נמצא את עצמנו על הדרך. כשאני צועדת על שביל אני כל הזמן מתרחקת מנקודה אחת ומתקרבת לנקודה אחרת, מתרחקת ומתקרבת, ועם זאת תמיד קרובה לעצמי; כל אחד הוא גיבור מסעו שלו. כולנו צועדים עמוק אל תוך העולם, אבל ממקומנו על הדרך אנחנו תמיד כאן... נדמה לי שהדימוי הפרספקטיבי של שביל אל האופק הוא דימוי מושלם משום שהוא מוביל את המדמיין לשָם - אל המרחב שאליו יוצא ליבו, לשָם – אל אופק מקֻווה, אל עבר משאת נפשו. והוא מושלם משום שלנצח יפתֶה אותנו השביל ללכת בו."