בג"ץ הוציא צו ביניים במסגרת עתירת משפחתו של המחבל שניסה להתנקש בחייו של יהודה גליק. בג"ץ המליץ למדינה למצוא חלופות להריסת הבית, וביקש לדעת למה להרוס את ביתו של המתנקש.
השופטים הדגישו כי אינם מקבלים כלל את טענת העותר לעניין ההבדל הנטען בין ירי על רקע פוליטי לפיגוע על רקע לאומני; "טרור הוא טרור הוא טרור", ציינו.
"...הדברים שונים בכל הנוגע לעניין זה, וזאת מפאת חומרת המעשים המיוחסים למועתז, שאף כי חמורים הם מאוד, תוצאתם לא היתה בסופו של יום קיפוח חיי אדם. נוסיף לכך היעדר טענה לידיעה או מעורבות מצד בני המשפחה בפעילותו. לכן, אם תישמע דעתי, נורה לעת הזאת על הוצאת צו על תנאי בבג"ץ 8024/14, ובו יידרש המשיב לנמק מדוע לא יימנע מהריסת הדירה נשוא הליך זה. נדגיש בכל לשון כבר בשלב זה, כי איננו מקבלים כל עיקר את טענת העותר לעניין ההבדל הנטען בין ירי על רקע פוליטי לפיגוע על רקע לאומני; טרור הוא טרור הוא טרור, ואין מקום לאבחנה הנטענת. אסביר בנסיבות המיוחדות והמורכבות את הטעם לצו על תנאי".
במקביל דחה בג"ץ את מרבית העתירות של משפחות המחבלים שביצעו את הפיגועים בירושלים בחודשים האחרונים, בהן משפחות המחבלים שביצעו את הפיגוע בבית הכנסת בהר נוף, ובתי המחבלים צפויים להיהרס.
השופט אליקים רובינשטיין כתב בהחלטה, "עקרון המידתיות אינו מאפשר להמשיך להניח לעד כי בחירה באפשרות הדרסטית של הריסת בתים או אף אטימתם משיגה את המטרה המיוחלת של ההרתעה, בלא שיובאו יתר נתונים המאמתים השערה זו באופן שניתן להידרש אליו".
השופט נועם סולברג התייחס בפסק הדין לטענה בעתירה כי המדינה מפלה בעונש הכבד של הריסת בית בין יהודים לערבים, "אין יסוד לטענה. הטעם לכך שלא נעשה שימוש בתקנה 119 כלפי יהודים נעוץ בכך שאין צורך באותה הרתעה סביבתית במגזר היהודי. אין לכחד: יש ויש מעשים של תקיפה מצד יהודים כלפי ערבים. לבטח יש צורך במיצוי הדין הפלילי ובענישה הולמת. להוותנו אף לכדי הרצח הנורא של מוחמד אבו-ח'דיר הגענו. אך השוני עולה על כל דמיון. הפער הוא עצום – באיכות הפיגועים, בכמות, ובעיקר לצורך ענייננו, ביחס הסביבה: גינוי תקיף והחלטי מקיר לקיר במגזר היהודי, מה שאין כן בצד שכנגד".
השופטת אסתר חיות ציינה "המציאות הישראלית מתמודדת זה שנים עם התפשטות הטרור ועם מופעיו המחרידים המכוונים גם כלפי אזרחים תמימים. בשנים האחרונות החלו מדינות העולם נחשפות אף הן לטרור הנושא אופי גלובאלי ומציאות זו מחייבת את המשפט הן ברמה המקומית והן ברמה הבינלאומית להתמודד עם שאלות מורכבות באשר לאמצעים הלגיטימיים אשר בהן רשאית מדינה לנקוט במאבקה נגד הטרור, כמי שמחויבת בהגנה על עצמה ועל אזרחיה".
"גל הפיגועים האחרון שתחילתו בחטיפתם ורציחתם של שלושת הנערים ז"ל והמשכו במעשי הרג וטבח תכופים של אזרחים תמימים, עוברי אורח ומתפללים בבית כנסת, סימן אף הוא שינוי מצב קיצוני המתאפיין במפגעים ממזרח ירושלים, שהצריך הפעלה מחדש של אמצעי זה. אך מצבי קיצון אלה אסור שישכיחו מאיתנו את הצורך עליו עמד חברי לשוב ולבחון מעת לעת ולעורר ספקות ושאלות באשר לתוקף החוקתי של כלי הריסת הבתים על פי מבחני פיסקת ההגבלה".