ממעוז הקפיטליזם המערבי, מצמרת עולם הכלכלה והמאבקים הפיננסיים של חברות הענק האמריקניות, הגיע ד"ר ארי ברגמן למסקנה אחת: הפתרון לפערים ההולכים והמתרחבים בעולם בין עניים לעשירים, ולמרדף האינסופי אחרי צבירת הון, טמון במצוות השמיטה של העם היהודי.
שמיטה - לא לחקלאים בלבד
ארי ברגמן, כיום תושב ניו יורק, נולד בברזיל לפני 55 שנים להורים ניצולי שואה, שהגיעו לשם לאחר מלחמת העולם השנייה. בגיל 15 התקרב ליהדות, ועם הזמן הצטרפו אליו גם הוריו ואיתם המשפחה המורחבת.
הוא למד ראיית חשבון בארצות הברית, ובהמשך הגיע לישראל, שם למד בישיבת חברון בירושלים. לאחר מכן עשה דוקטורט בחוג לדתות באוניברסיטת קולומביה, והפך למרצה בתחום. זאת במקביל לעבודתו בשוק הכספים.
ברגמן החל את ההתמחות שלו באחד ממשרדי רואי החשבון הגדולים בעולם, פרייס וואטרהוס קופרס (המוכר יותר כ‑PwC, שסניפו הישראלי הוא קסלמן וקסלמן), שם עבד במשך כשנה ולאחריה עבר לחברת הסחר דרקסלר. הוא התקדם בסולם הדרגות עד שהגיע לתפקיד סגן נשיא, ואז עבר לבנק Bankers
אל הפרופיל העסקי של חברת הענק שהקים צירף ברגמן גם את הניסיון שצבר בשנים שקדמו להקמתה. הוא סייע בתקופות משברי הון סיכון שזכו להד בינלאומי, בהם התרסקות שוק המניות ב‑1987, הזעזוע הכלכלי של 1994, המשבר הכלכלי ברוסיה ב‑1998, התרסקות בועת הדוט.קום בשנת 2000, משבר פיחות ערך הפזו בארגנטינה ב‑2001 ומשבר האשראי האמריקני ב‑2008.
אולי השילוב החריג בין מרצה מבוקש לדתות ואיש עסקים מצליח בעולם הפיננסי השאפתני של המערב, גרם לכך שלפני קצת יותר משבע שנים נחשף למצוות השמיטה. ככל שהעמיק בה, הגיע ברגמן למסקנה שמדובר במצווה שאמורה להיות הפתרון האולטימטיבי למרוץ הפיננסי הזה, שגורם למערב לא פעם לאבד את דעתו. ברגמן רואה במצוות השמיטה השלמה למצווה סוציאלית נוספת שהנחילה היהדות לעולם - המעשר. "המסורת מחייבת את היהודי לתת עשירית מכספו בחזרה לחברה כל שנה. זו נדיבות מחויבת. הנדיבות גם כרוכה ביצירתיות, כי אפשר להחליט למי לתת ואיך לתת. בצורה זו, חלק ניכר מהכסף חוזר בחזרה לטובת החברה".
"גדלתי בדרום אמריקה וראיתי שם איך עניים מרודים חיים לצד עשירים ואילי הון. ראיתי איך הפער הולך וגדל במהירות מסחררת. מי שעני יהיה יותר ויותר עני, ומי שעשיר יהיה יותר ויותר עשיר", הוא מספר על הרקע הכלכלי שהביא אותו למיזם. "הייתי בטוח אז, ואני בטוח היום, שהשמיטה היא מסר יהודי מוסרי שמעודכן דווקא לתקופה שאנחנו חיים בה".
כאשר הגיע ברגמן בשנת השמיטה הקודמת לישראל כדי לראות איך החזון הגדול נראה בשטח, הוא הבין שחזון לחוד ומציאות לחוד. השמיטה מתקבלת בציבור כעול בלתי ברור, המחירים גואים במקום לרדת, והשאיפות לשוויון חברתי נותרות אי שם בספרייה. ברגמן החליט לעשות מעשה ולגייס כספים על מנת ששנת השמיטה הבאה, זו הנוכחית, תיראה אחרת לחלוטין. לשם כך הקים את מיזם 'שנת השבע', המשלב הסברה על רעיון השמיטה לצד יישום של המצווה בפועל באופן חברתי סוציאלי, שלטעמו יכול להפוך בתוך זמן קצר גם אור לגויים.
"מקובל עלינו שמשום שלא שמרנו את השמיטה גלינו מארצנו. כשעם ישראל חזר לארצו בתקופת עזרא, התקינו שלוש מצוות שאחת מהן היא השמיטה. מדובר בערך מאוד בסיסי. ארץ ישראל קשורה לעם ישראל דרך מצוות השמיטה", הוא אומר.
"הטעות שלנו הייתה בכך שהמיקוד של השמיטה היה בחקלאות, אבל למעשה את המסר יש להעביר דרך הצרכן. החקלאים הם אחוזים בודדים באוכלוסייה, אבל מי שצורך את הסחורה שלהם הם כלל האוכלוסייה, מאה אחוזים ממנה. אין מישהו שלא אוכל את תוצרת האדמה. דרך הצרכן שצורך את פירות השמיטה אפשר לשתף את העם היהודי כולו במצווה הזאת", אומר ברגמן, ודוחה את הגישה שרואה בשמיטה מצווה של חקלאים. לטעמו, השמיטה צריכה להפוך לשפתו החברתית של כל אחד ואחד מאיתנו כצרכן. "התוצרת החקלאית שייכת לכולנו, החקלאי עצמו תורם אותה לחברה במקום לקחת רווחים לעצמו".
במטרה להגשים את חזונו, הקים ברגמן בהשקעה כספית לא מבוטלת אוצר בית דין המעניק לחקלאים משכורת המכסה את עבודתם ואת עלויות העבודה. מעבר לזה, החקלאי "לא צריך לדאוג לכלום, לא לשיווק, לא לשינוע, לא לכמות היבול שתהיה או לא תהיה. החקלאי הופך למשך שנה אחת שכיר של החברה, ותכלית העבודה שלו היא החברה ולא הרווח", אומר ברגמן. הוא מספר על התעניינות רבה של חקלאים, גם ובעיקר כאלה שאינם שומרי מצוות, שהצטרפו למיזם. "החקלאים שאנחנו בקשר איתם מאוד שמחים ברעיון הזה, ומאוד מעוניינים בו", הוא אומר. עם זאת, ישנם חקלאים שניסיון העבר שלהם בשמיטות קודמות היה גרוע, ואותם היה קצת יותר קשה לשכנע להצטרף.
"במשך שנה אחת הם לא רצים ורודפים אחרי הרווחים ואחרי הטרדות שמסביב לעבודה החקלאית. במשך שנה אחת הם יכולים להקדיש זמן לענייני הרוח והמשפחה, הם יכולים להתפנות ללימוד, שהריצה היומיומית אחרי הרווחים לא מאפשרת להם. מבחינת הצרכן הדברים באים לידי ביטוי במחירים הזולים של התוצרת. כשפתאום מגיע לדוכנים קילו דובדבנים בחמישה שקלים, כי אין פערי תיווך ואין את אינספור הידיים שמרוויחות בשלבים שבין החקלאי לצרכן, מתברר שפירות הארץ שייכים לכולנו. זו חקלאות שיתופית, מהחברה אל החברה", אומר ברגמן.
מה מרוויח מכך החקלאי?
ברגמן מזכיר את ההרגשה הטובה של כל חקלאי, כאשר "הוא מסתכל בראי ויודע שהוא תורם לחברה". מעבר לכך הוא מקבל שנה בלי דאגות נלוות לעבודתו החקלאית. "החברה היהודית אומרת שיש יופי בקפיטליזם, אבל יש גם חיסרון גדול מאוד. אדם מודאג כל הזמן. כאן במשך שנה אחת החברה הישראלית הופכת קומוניסטית, שנה שקטה שבה אפשר להשקיע גם בדברים משמעותיים יותר. לא רק ענייני האדמה אלא גם ענייני הרוח. הכלכלה בחברה הקפיטליסטית מייצרת רעבון בלתי פוסק של האדם כדי שהוא לא יפסיק לעבוד. והנה, דווקא כשזו הגישה הכללית, מגיעה השמיטה וקוטעת את הרצף הזה".
סחורה ברבע מחיר
אז איך זה פועל בשטח? כדי למחוק את פערי התיווך בין החקלאי לצרכן הקים ברגמן מערכת לוגיסטית ענפה. בעוד כשבועיים תתחיל המערכת שלו להציב במרכולים ובמרכזי שיווק ברחבי הארץ סחורה חקלאית מוזלת לטובת הצרכן. "אין צורך בהרשמה מוקדמת ואין צורך בתלושים. פשוט נביא את הסחורה לצרכן ונמכור בזול. בשלב הראשון יש לנו סחורה לכ‑15,000 משפחות. אבל המנגנון הזה יכול בתוך זמן קצר להתרחב להיקף של חצי מיליון משפחות". להערכת מנהלי המיזם, מחיר הסחורה שתגיע לצרכן יהיה כרבע ממחירה הרגיל.
למה שמרכולים יסכימו להציב אצלם סחורה מוזלת כזאת, בלי פערי תיווך ורווח?
"הרווח שלהם מגיע ממקומות אחרים. ראשית, כשסחורה כזאת תהיה אצלם, הדבר ממגנט אליהם לקוחות שבואו ויקנו גם דברים אחרים. פרט לכך, גם בעלי רשתות השיווק יחושו את התרומה האישית שלהם לחברה בכך. גם הם רוצים תחושה טובה כזאת", אומר ברגמן. הוא אולי נשמע מעט תמים באמונתו בבעלי הרשתות, אבל כשהוא מציג רזומה כלכלי עשיר כל כך והתלהבות רבה כל כך, קצת קשה להתווכח איתו. עם זאת, גם הוא מודה שרק אחרי שהמיזם ייצא לפועל, ניתן יהיה לבחון אותו ולקבוע שאכן זה עובד.
ברגמן מבקש לחולל מהפך צרכני שישפיע גם על שש השנים הבאות. לדבריו, כשהמחירים המוזלים יחשפו בפני הציבור את פערי התיווך העצומים של מוצרי מזון בישראל, ייחשף למעשה המחיר האמיתי של הפירות והירקות. כך תבוא דרישה מהציבור הישראלי גם בשנים שאינן שנות שמיט להפחית עלויות, מאמין ברגמן. "החברה תצטרך לשאול מי מרוויח כאן, וזה יגרום לאנשים להיות הרבה יותר מאוזנים. אנחנו מביאים את התוצרת החקלאית לרובד הנמוך ביותר של מחירים, ומאפשרים לציבור להכיר את העלויות האמיתיות".
כששומעים את רעיון המיזם של ברגמן הדברים מזכירים מיזם מקביל, 'אוצר הארץ'.
אתה לא חושש שתיווצר תחרות בין שני המיזמים?
"מה פתאום שתהיה תחרות? יש בינינו הערכה רבה. אנחנו לא רוצים תחרות ולא תהיה תחרות. הרי כל העיקרון של שנת השמיטה הוא ביטול התחרותיות. כולנו הרי עובדים אצל אותו בעל בית..." הוא משיב בחיוך.
ברגמן חולם על חזון אחרית הימים של שמיטה אוניברסלית. הוא משוכנע שכשם שאת רעיון השבת העתיקו אומות העולם מהעם היהודי, כך יהיה בעתיד גם לגבי שנת השמיטה. "עוד תראה שבכל מדינה תהיה שמיטה. מדובר במסר ערכי יהודי לעולם כולו, כפי שהשבת היא מסר כזה שהועתק בהצלחה מדהימה בכל העולם. הרי לפני 2,500‑3,000 שנה לא היה מקובל שלא לעבוד במשך יום שלם בשבוע, והיום אין מי שעובד כך. אבל רעיון השמיטה יועתק רק אחרי שניישם אותו כפי שהוא צריך להיות, ואת זה אני מנסה לקדם".
בכנסים בינלאומיים שבהם הוא שותף, עולה שוב ושוב שאלת ההתמודדות עם הפערים החברתיים המתרחבים. הוא מצדו מעלה בפני משתתפי הכנסים המעונבים את רעיונות הכלכלה של היהדות. "כלכלני העולם מודאגים ומוטרדים. ברור להם שחברה בריאה לא תוכל להתקיים כשהפערים רק הולכים וגדלים. למומחים ברור שהמציאות הזאת של עשירים מאוד שחיים לצד עניים מאוד תביא אחת לכמה שנים למהפכה שבה יקומו העניים נגד העשירים. כלכלנים מציעים למסות את ההון, ובכל שנה לקחת כמה אחוזים ממנו. אבל לעשירים יש לא רק הון, אלא גם קשרים פוליטיים, שבזכותם הם מצליחים לטרפד כל הצעה כזאת. לממשלות בעולם חשוב לשמור על הקשרים עם אנשי ההון, ולכן הן לא ממהרות לבצע צעדים שכאלה".
מול הפרדוקסליות הזאת הוא מציג בפורומים שונים את המעשר והשמיטה כפתרון היהודי, אבל בלי הוכחה מעשית שזה אכן עובד ההתייחסות לדבריו מתחילה ומסתיימת בהנהון מנומס ומתעניין. ברגמן משוכנע שבכוחו להביא את העולם לשנות את יחסו, לראות את הצדק החברתי-כלכלי של היהדות ולהפוך אותו למודל בינלאומי.
לקראת קידום המיזם שלו ביקש ברגמן לחוש את חיי החקלאי. בשל כך, ובשל אהבתו האישית ליין איכותי, רכש את יקב נטופה. "רציתי שתהיה לי שפה משותפת עם החקלאי. שאכיר את עולמו המקצועי ואת אורח חייו של מי שמייצר, אחרי שאני מכיר היטב את עולמו של מי שצורך את הסחורה מהעבר השני - הלקוח".
כולם לומדים שמיטה
למיזם הכרם שלו הצטרפו בעלי עסקים ואנשי ציבור נוספים, ויחד הקימו את מיזם 'שנת השבע'. "חשבנו שמדובר בשיח לאומי שחייבים להחזיר אותו לעם ישראל. משום כך האנשים שנמצאים איתי הם לא בהכרח שומרי מצוות. מדובר באנשים שרוצים לקדם דרך הרעיון הזה חברה מתוקנת. אין כאן עניין דווקא דתי, אלא עניין יהודי שפועל בשטח". בהנהלת המיזם שלו ניתן למצוא בין השאר גם את פרופ׳ דן אריאלי, זוכה פרס איג נובל לרפואה בשנת 2008, ומי שנחשב לאחד ממובילי תחום הכלכלה ההתנהגותית בעולם. כך גם את התסריטאי ואיש הקריאייטיב אלי ויסברט, תושב מדבר יהודה ומיוצרי כמה מכותרי המולטימדיה המרתקים והמאתגרים בישראל, מרכזי מבקרים חווייתיים ומופעי ענק ברחבי הארץ. נתן אמיד, שמונה למנכ"ל המיזם, הוא טייס קרב בחיל האוויר, שהחליט לקחת שנת שבתון מהצבא רק כדי להירתם לפעילות עמותה.
מעל המערך הארגוני להפצת התנובה החקלאית, הקים ברגמן בית דין ייחודי שאליו זימן שבעה רבנים מובילים מקצות הקשת הדתית בישראל. גם בכך הוא רואה בשורה חברתית מרעננת. "קיבצנו רבנים מכל הגוונים. השפה של השמיטה היא שפת האחדות, ולכן היה לי חשוב לאחד את כלל הציבור. אל בית הדין שהקמנו הבאנו נציגים של המגזר החרדי הליטאי והחרדי החסידי, החרדי הספרדי והמגזר הציוני-דתי".
הוא מודה שיצירת האיחוד הזה לא הייתה פשוטה, ובתחילת הדרך היו קשיים ואי הסכמות. בבית הדין הזה חברים הרב הדיין ומורה צדק של חסידות בעלז מרדכי אייכלר, ראש בית המדרש להלכה בהתיישבות הרב יוסף אפרתי, חבר מועצת חכמי התורה הרב שמעון בעדני, חבר בית הדין של הרב קרליץ הרב אברהם ברויידה, רבה של חברת תנובה הרב זאב ויטמן, רב המושב קוממיות ואב"ד פועלי אגודת ישראל הרב ישראל יצחק מנדלסון, וראש כולל ואב"ד 'ארץ חמדה' הרב יוסף כרמל. "זה לקח קצת זמן, אבל בסוף זה הצליח. מרגש לראות איך כולם עובדים יחד. כולם שם עושים זאת לשם שמיים ובהתנדבות, כפי שהורה החזון איש, שכתב שדייני בית הדין צריכים שלא להשׂתכר מכך", מוסיף ברגמן.
בית הדין דואג גם לרכישת הזריעה ומימון הדישון והעבודה הנלווית. הוא מחזיק כשלוש מאות דונם של גידולי ירקות ופירות, בין השאר בגוש עציון, בנוב, בשפלה ובמקומות נוספים. על פעילות בית הדין מספר הרב כרמל: "עוד לפני שנת השמיטה התכנסנו כדי לקבוע את הכללים והנהלים שעל פיהם יצטרכו החקלאים לעבוד במהלך שנת השמיטה. כעת, לאחר שהשמיטה החלה, אנחנו מתכנסים אחת לחודש, בכל פעם במקום אחר, כדי לדון בסוגיות שעולות תוך כדי השנה. בקרוב אנחנו צפויים לרדת יחד לשדות כדי לראות איך הדברים מיושמים בשטח. פרט לכינוס החודשי, אנחנו נמצאים בקשר מתמיד. בכל פעם שעולה שאלה הלכתית אנחנו מעבירים תכתובת מיילים, דנים בסוגיות השונות ומכריעים".
אילו שאלות עולות בפני הפורום?
הרב כרמל: "הייתה שאלה לגבי ערוגות שאחרי הגידול שלהן התקרבו זו לזו, והיה צורך להכריע אם זה כלאיים או לא. במקרה אחר התברר שקטע משדה של בטטות לא גדל מספיק לפני השמיטה, והיה צריך להכריע אם ניתן לקחת ממנו יבול או לא. אנחנו שולחים מפקח מטעמנו לשדות, והוא מוודא שאכן החקלאים עושים את מה שנאמר להם".
כחלק ממאמצי הנגשת השמיטה ללבו של הישראלי המצוי, מתכנן ברגמן שורת אירועים שיתפרסו לאורך השנה כולה. בין השאר צפויים פסטיבלים, תערוכות, מופעים, קמפיינים ועוד. "אני שומר את הפרטים כהפתעה", הוא אומר ומדגיש: "אנחנו רוצים שהשמיטה תהיה הגאווה היהודית שכולם יתחברו אליה. שכל יהודי, דתי או לא, אקדמאי או לא, יזדהו עם הרעיון הזה".
וגם על הפרק הלימודי-תורני ברגמן ואנשיו אינם פוסחים. יחד עם מכון 'ארץ חמדה' של הרב כרמל, החל מבצע להגברת השיח הלימודי בנושא השנה השביעית. רבני המכון הכינו 40 ערכות לימוד שבועיות המבוססות על מקורות בחז"ל, בראשונים ובאחרונים, להלכה ולמעשה. "בשנת השמיטה יש עניין מיוחד להרבות בתורה ולתת לאדם ולאדמתו מנוחה מיגיעתם ועמלם הרגילים. התוכנית הזאת מאפשרת לכל יהודי לעסוק בשמיטה דרך לימוד והעמקה במקורות", מספר על התוכנית הרב כרמל.
דפי הלימוד זמינים להורדה ללא תשלום באתר 'ארץ חמדה'. "הדפים כוללים מקורות, שאלות למחשבה ועיון, סיכום של כל שיעור וגם אפשרות להיבחן במבחן אמריקאי כדי לוודא שאכן למדנו את החומר היטב", אומר הרב כרמל. הוא מדגיש כי הדפים הוכנו על מנת שיהיו נגישים לכלל האוכלוסייה. "לבחורי ישיבות תיכוניות רציניים שרוצים להשקיע, לתלמידי מכינות ובחורי ישיבות, לבעלי בתים, לתלמידות אולפנה ומדרשה, למורים ומחנכים במוסדות חינוך ועוד. קיבלנו פניות גם מרבנים מובילים שנחשפו לדפי הלימוד הללו, וגם הם סיפרו על הנאה מהלימוד דרכם. כל אחד יפיק את התועלת כפי יכולתו", הוא אומר ומוסיף כי "המתמידים בין בחורי הישיבות והאברכים אף יזכו למלגת עידוד".
לפי שעה רשומים במיזם הלימוד השבועי קרוב לאלפיים איש. ברגמן משוכנע שזו רק תחילת הדרך, וככל שיחלוף הזמן המספר הזה ילך ויגדל.
האם אנחנו באמת ניצבים לפני תפנית ביחס לשנת השמיטה? גם ברגמן יודע שלשם כך צריך לצאת לדרך ורק במהלך השנה, אולי רק בסופה, נדע אם אכן הוכח קבל עם ועולם שהשמיטה רלוונטית לדורנו אולי יותר מאי פעם.