1. המנצח של הפריימריס הנוכחיים בליכוד הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו. התמיכה הזניחה בדנון, הכנסתו של שטייניץ לרשימה, ואישור השריונים, מעידים שנתניהו עדיין מנהיג את הליכוד ללא מתחרים.
עם זאת, גם הסדקים במנהיגות נתניהו כבר ניכרים. הגעתה של מירי רגב למקום גבוה ברשימה למרות עמדותיה הלעומתיות, והמקומות הנמוכים יחסית של שני מקורביו, אקוניס ושטייניץ, מעידים שהמתפקדים רחוקים מלהיות מונחים בכיסו של נתניהו. בליכוד מאוד מעריכים את היו"ר, אבל לא מוכנים לתת לו שלטון מוחלט במפלגה.
2. הדיבור החם ביותר בקלפיות השונות היה רשימות החיסול. אלו רצו לחסל את שר פלוני, ואלו ביקשו לפגוע בסיכוייו של שר אלמוני. בסופו של דבר, בעיקר בגלל העובדה שבכנסת ה-20 צפויים להיות לליכוד בין 3 ל-4 מנדטים יותר מאשר בסיומה של הכנסת ה-19, מספר המחוסלים בפועל קטן.
עם זאת, כבר כרגע ברור כי מי שנפגע יותר מכל מרשימות החיסול הם המחסלים הגדולים. מי שעומד בראש קבוצות מתפקדים גדולות ומסוגל מתוקף כך "לחסל" יריבים, הוא מועמד טבעי לניסיונות חיסול נגדיים. בסופו של דבר המצליחים הגדולים הם אלו שאינם מעוררים התנגדות בקרב מגזרים מוגדרים, וההוכחה הטובה ביותר לכך היא הצלחתו של יולי אדלשטיין, יו"ר הכנסת היוצאת (ואולי גם הבאה).
3. ההחלטה החשובה ביותר שקיבל בנימין נתניהו ואושרה הלילה על ידי המתפקדים, היתה לשריין מקומות לשני מועמדים חדשים, מקוריים. מתפקדי הליכוד יצרו רשימה דומה מאוד לרשימה הקיימת. אין ברשימה הארצית שנבחרה שום דבר מקורי. האפשרות להכניס למקומות הראליים שמות מרעננים תיתן לנתניהו את האפשרות להציג פנים חדשות ולא לתת תחושה של רשימה עייפה.
בסופו של דבר יהיו ברשימת הליכוד לכנסת ה-20 חמש עד שבע פנים חדשות, משורייני היו"ר במקומות 11 ו-23, ונציגיהם של כמה מחוזות. מספר הפנים החדשות יהיה תלוי בעיקר במספר המנדטים שיקבל הליכוד.
4. בין המפסידים בפריימריס הללו, מפסידים יחסית יש להדגיש, ניתן למנות את ח"כ ציפי חוטובלי שנדחקה מעמדת האישה הראשונה ברשימה לעמדת האישה השלישית, ובעקבות כך יתכן בהחלט שהתרחקה משמעותית משולחן הממשלה. מפסיד נוסף הוא ח"כ חיים כ"ץ, מי שנחשב לאורך שנים לגדול קבלני הקולות בליכוד, אולם ברגע האמת לא הגיע להישג מרשים ובשיבוץ הסופי ברשימה לכנסת צפוי להיות מוצב במקום העשרים הבלתי מרשים.
גם סגן השר בהווה אופיר אקוניס וסגן השר לשעבר דני דנון הגיעו לתוצאות שרחוקות ממה שציפו. דנון נדחק מהחמישיה הראשונה לחמישיה השלישית ואקוניס נכשל בניסיון לשדרג את מעמדו ולהשתלב בצמרת בנהגת המפלגה.
5. אולם, כל אלו הם מפסידים יחסיים, את הכישלון הצורב ביותר נחל סגן יו"ר הכנסת, משה פייגלין. מי שהציב את עצמו כאלטרנטיבה לכאורה להנהגת הליכוד והמדינה, לא יהיה ככל הנראה חבר בכנסת העשרים, לאחר שנדחק הרחק לשולי הרשימה.
עד כמה צורב כישלונו של פייגלין, ניתן ללמוד מכך שאיש קדימה לשעבר, אבי דיכטר, קיבל תוצאה מרשימה הרבה יותר ממנו, וישובץ ברשימת הליכוד הסופית במקום ה-24, על סף הריאלי. פייגלין לעומת זאת יראה את הכנסת ה-20 מהיציע או ממסך הטלויזיה.
מקורביו של פייגלין יתלו את כישלונו בחיסולים ובהתנגדות לדרכו, אבל האמת פרוזאית הרבה יותר. פייגלין נכשל מסיבה אחת בלבד, התנשאותו על המפלגה שבה הוא חבר. פייגלין הגיע לליכוד עם תפיסת עולם מגובשת, אך נכשל לחלוטין בניסיון ליצור קשר חם וטוב עם השטח הליכודי ולהפוך לחלק של ממש מהמפלגה. תדמית האינטלקטואל המעמיק והמנהיג מרחיק הראות, לא דיברה לליבם של המתפקדים, שחיפשו אדם שיהיה קשוב אליהם ולרצונותיהם.
ההתנשאות שפייגלין שידר כלפי סביבתו, הוציאה אותו מהכנסת, קדנציה קצרה אחת בלבד לאחר שהגיע אליה לראשונה אחרי שנים של ציפייה והכנה.