דמיינו לעצמכם הורה ששולח את בנו לישיבה תיכונית מסוימת כדי שיקבל חינוך איכותי, ומשלם על כך סכום חודשי גבוה. והנה מתברר לו, שבכל הפסקה הישיבה מקפידה להקרין סרטי קולנוע (לא חינוכיים).
בנוסף לכך, בכל ערב לא מתקיימות בפנימייה פעילויות העשרה אלא מוקרנים סרטים ומתאפשרת גלישה בפייסבוק במחשבים שהישיבה מעמידה לרשות התלמידים. ברוב שעות השיעורים אין לימודים כלל אלא הקרנה נוספת של סרטים, וזמן המוקדש לעיון בתמונות ובפוסטים בפייסבוק. זאת ועוד: הגלישה כולה היא נטולת סינון, על כל המשתמע מכך. אפשר רק לשער מה יאמר ההורה לראש הישיבה על המוסד ה"חינוכי" שלו.
אבל סיפור זה אינו דמיוני. הוא מתרחש במוסדות חינוך רבים, אך האחראים על הנגישות לתחלואי העולם הווירטואלי אינם המחנכים אלא אנחנו, ההורים. אנחנו משלמים ממיטב כספנו כדי לשלוח את הבן למוסד איכותי, ובו-זמנית משלמים כסף רב כדי לציידו במערכת קולנוע צמודה ובלתי מסוננת, שמסיחה את דעתו בזמן השיעורים, בהפסקות ובטיולים. אנחנו שולחים אותו להתחנך במקום נפלא, אך עוטפים אותו בענן מהלך שחוסם את יכולתו לספוג משהו משפע הדמויות החינוכיות והפעילויות הערכיות שהמוסד עמל לקיים בשבילו.
חשוב לחדד: דרכנו הדתית-לאומית אינה גורסת הכרזת מלחמה על חידושי הטכנולוגיה באשר הם. במכשירים הסלולריים עשויה להיות טמונה ברכה רבה, וביכולתם להקל על חיינו מאוד. אך ההגינות מחייבת שנודה שיש בהם גם סיכונים, החל בעצם ההתמכרות לגירויים בלתי פוסקים, וכלה בתכנים קשים שזמינים ללא הגבלה. אם הקב"ה אִפשר את התפתחות הסלולריים בדורנו, משמע שהוא מאמין ביכולתנו להוציא יקר מזולל. אל לנו להילחם בכל כלי שעשוי להיות נושא ברכה, אך בל נהיה פתיים המתעלמים מעוצמת הסכנות האורבות לילדינו.
כתמיד, לב ההתמודדות הוא חינוך: הסברה ודיון, דוגמה אישית ובניין כוחות החיים. אך חלק בלתי נפרד מהחינוך הוא גם הצבת גבולות, ובמקרה זה פירושו שימוש בעזרים ובאמצעים טכנולוגיים הכרחיים.
נוכח יעד זה, ראוי לנקוט באחת משתי דרכים עיקריות בכל הקשור לצד הטכנולוגי של האתגר.
הפתרון העדיף בעיניי הוא לצייד את הילד בגיל תיכון במכשיר פשוט, או לכל היותר במכשיר חדיש הכולל אפשרות לשליחת מסרונים, ושימוש בנגן מוזיקה, במצלמה, ביומן וכו', אך בלי אינטרנט וללא תוכנה לצפייה בסרטים. מכשירים כאלו מצויים בשוק.
להגביל ולסנן
המציאות מלמדת כי יש הורים שמתקשים לעמוד מול לחץ מתמיד של ילדיהם שדורשים שיקנו להם משהו מסוים, ובמקרה זה טלפון חכם. אך הורות מיטבית כוללת גם את היכולת לומר לא, לטובת הילד. יתרה מזאת: כאן אין מדובר באמירת לא גורפת ביחס לגלישה באינטרנט או צפייה בסרטים. את אלו יוכל הנער להמשיך לעשות, כל משפחה לפי מדיניותה וערכיה, ממחשב שולחני בבית או מחדר מחשבים במוסד. אף אין מדובר באיסור על שימוש בטלפון נייד; זה יהיה בידו, על שפע שכלוליו: מוזיקה, תמונות, מסרונים וכו'. הדבר היחיד שלא יהיה בידו הוא מערכת קולנוע קבועה ויכולת גלישה סביב השעון. האם גם בכך נתקשה לקבוע גבול, למען ילדינו?
אפשרות שנייה, פחות עדיפה בעיניי, היא לצייד את הילד בסמרטפון. ברם, במצב זה הוא חייב להיות עם שני רכיבים משלימים: הראשון הוא תוכנת סינון שמסננת פורנוגרפיה ותכנים פסולים מהטלפון הנייד, כולל בעת גלישה בוויי-פיי. השני הוא תוכנת ניהול שעות שבה ההורה מקצה לילד סל שעות שבועי לגלישה (נניח: עשר שעות בשבוע). הילד יודע מראש כמה שעות שבועיות הוקצו לו, ומנהל בעצמו את חלוקת הזמן, תוך שמירה על מסגרת הסל.
לשמחתי יש היום לפחות שתי חברות ישראליות שפיתחו ומשווקות תוכנות אלו. שילוב שני רכיבים חיוניים אלו: סל שעות שבועי לניהול ולשימוש במשורה, בצד סינון קפדני של תכנים פסולים – הוא חובה בסיסית למי שמבקש, למרות הכול, לצייד את בנו במכשיר חכם.
יש הורים שטוענים שאם הם מחזיקים בסמרטפון פתוח, תהיה זו צביעות לאסור את השימוש בו על ילדיהם. לדעתנו יש כאן טעות שמקורה בתרבות הדמוקרטית שחודרת לתא המשפחתי. הורים וילדים אינם שווים. אני מחזיק ברישיון נהיגה, ברישיון לאקדח ובדברים נוספים שאין לילדיי. הצורך של מבוגר עובד בסמרטפון גדול יותר מזה של ילד בכיתה ז', וכבוגר החשש להתמכרות נמוך מזה של נער. לעומת זאת, איזה צורך אמיתי יש לנער בכיתה ט' במכשיר שמחובר במשך עשרים וארבע שעות ביממה לאינטרנט, ובסרטייה מגוונת שמונחת בכיסו? תשובה הורית צריכה לעתים להיות היכולת לומר לא, או לפחות: רק כך.
לסיכום: למען טובת ילדיכם, בקשו מהם לספר לכם מה קורה היום בחלק גדול מבתי הספר. רבים ידווחו כי בזמן טיול הילדים אינם מביטים בנוף אלא צופים בסרט בסלולרי, או עסוקים בעדכון סטטוסים בפייסבוק. ועוד לא דיברנו על כך שרבים הילדים שאינם עומדים בפיתוי וצופים גם בתכנים קשים, המותירים נזקים נוראיים בממדי חיים שונים. זה קורה גם לתמימים שבילדים, אשר מגיעים לאתרים אלו בטעות.
סוף דבר, כניעה ללחץ ורכישה של טלפון חכם שהוא פתוח אינן הופכות את הילד לחכם. לעתים הן דווקא מעכבות את התקדמותו. הורות מיטבית מחייבת הצבת גבולות גם כאן. עלינו לצרף את דרכי ההתמודדות שהזכרנו לעיקר, קרי: להתמודדות אסטרטגית של עשייה חינוכית מתמשכת. שילוב אלו יחדיו יאפשר לנו, בע"ה, לפעול מתוך תורה גדולה בתוך העולם המודרני על ברכותיו, תוך צמצום ניכר של החשיפה לתחלואיו.