עשר שנים חלפו מאז הלך לעולמו אפרים קישון (1924 - 2005), אבי ההומור הישראלי.
קישון, מהסאטיריקנים ,הבמאים הישראלים הידועים ביותר בעולם ומענקי התרבות של ישראל, חתן פרס ישראל, אחד כזה שיצירותיו הספרותיות, הקולנועיות והבימתיות עדיין חיות, בועטות, נושכות ורלוונטיות –ממש כאילו נוצרו היום.
לציון עשור למותו, יתקיים ברחבי ת"א, בתאריכים 31-19 בינואר, "פסטיבל קישון להומור" ביוזמה והפקה של משפחת קישון ואלינור לכטמן מנהלת העיזבון התרבותי של אפרים קישון ובשותפות עם עיריית תל-אביב - יפו, קרן יהושוע רבינוביץ לאמנויות ת"א - פרויקט קולנוע, סינמטק תל אביב, תיאטרון הקאמרי, הוצאת ידיעות ספרים, בית אריאלה ויונייטד-קינג.
אירועי הפסטיבל יתקיימו בסינמטק ת"א, בתיאטרון הקאמרי, בבית אריאלה, כולל אירוע מיוחד שיתקיים ביום השנה למותו של קישון בבית הקברות טרומפלדור שם הוא קבור.
הצדעה זו לאפרים קישון נוגעת במכלול יצירתו הרחבה: קישון-אבי הקולנוע הישראלי, מי שהיה מועמד פעמיים לאוסקר וזכה שלוש פעמים בגלובוס הזהב, קישון -הסופר והסאטיריקן הגדול שכתב למעלה מחמישים ספרים בעברית שתורגמו ל-37 שפות ונמכרו בלמעלה מ 45 מליון עותקים וקישון -המחזאי והבמאי שהוכיח שהומור וסאטירה הם אוניברסליים במחזות שהועלו בארץ ובעולם במשך שישים השנים האחרונות ובהם כאלה כמו "הכתובה" ו"הו, הו, יוליה" הנחשבים לקומדיות קלאסיות בינלאומיות.
יצירותיו המגוונות וחדות העין של קישון, מצליחות עד היום לשקף את פניה של החברה הישראלית. הוא העמיד במרכז יצירתו את האדם הפשוט על בעיותיו היום-יומיות ולא נרתע מהטיפול במצוקותיה הקשות והכואבות של החברה: המצוקה החברתית-כלכלית, האבטלה, העוני ותנאי הדיור הקשים. בכתביו חשף בהומור המיוחד רק לו את הסבך הביורוקרטי, והתמקד בפערים שבין חלקים בחברה הישראלית.
הרלוונטיות של יצירתו תקפה גם להיום כמו שאומר חיים טופול בהתייחסו לסרט סלאח שבתי: " זה סרט חברתי ממדרגה ראשונה. יצירה שהיא אקטואלית תמיד, מכיוון שיש בה יחסים בין אבא לבן, בין גבר לאישה, בין אדם לאוטוריטות. זה תמיד השלטון מול האיש הקטן. לא הבנו אז עד כמה כל זה ידבר אל הקהל ויישאר רלוונטי גם אחרי 50 שנה".
בנו של קישון, רפי מתייחס ליכולת והכישרון של אביו לראות בדרכו המיוחדת את השיטה, הטבע האנושי והחוליים : "תמיד הפליא אותי שאדם היוצר הומור נפלא כל כך ומצליח להצחיק בכוח המילה הכתובה בלבד הוא עצמו די מלנכולי ורואה שחורות. זו לא רק השואה שהייתה האירוע המשמעותי והמכונן של חייו, אלא התכונה והיכולת שלו לחשוף את האמת הצרופה של ההוויה האנושית, ללא כחל וסרק ,להסיר את כל המסכות, לקרוע את רשתות ההסוואה, להאיר את כל השקרים הספונים בחשכה, ולהצביע על הצביעות האנושית במלוא תפארתה. הוא היה בעיניי כמו הילד באגדה המופלאה של אנדרסן זה שצועק בקול גדול "המלך הוא עירום".
בנו עמיר מוסיף: "אבא ניהל רומן ארוך עם הקהל שלו ואנחנו שמחים וגאים לראות את העניין הנמשך ביצירה של אבא שלמעשה רלוונטית היום כמו לפני 30 שנה כי הוא הצליח לגעת ב ד. נ. א. של הישראליות."
ובמלאת עשור למותו אומרת רננה בתו: "זה אבא שכתב על ההווה חלם על העתיד אבל חי את העבר.זה אבא שתמיד צחק על הכל אבל בכה מבפנים וזה האבא היחיד שלי".
הפסטיבל ייפתח באירוע מיוחד בסינמטק תל אביב, בהקרנה חגיגית וראשונה לעותק חדש באיכות גבוהה של הסרט "תעלת בלאומילך".
במהלך הפסטיבל תתקיים בסינמטק ת"א, רטרוספקטיבה ליצירתו הקולנועית של קישון ובה יוקרנו עותקים חדשים באיכות גבוהה, של חמשת הסרטים שכתב ביים והפיק. זוהי הזדמנות גם לקהל הצעיר לפגוש את הגיבורים הבלתי נשכחים שהצמיח קישון בקולנוע ולהיווכח עד כמה הם רלוונטים, מצחיקים, נוגעים ללב גם היום.
הסרטים שיוקרנו הם :"סאלח שבתי" ( 1964) - הקרנה שתוקדש לשחקנית גאולה נוני שהלכה לעולמה השנה וכיכבה בסרט לצד חיים טופול, גילה אלמגור, זהרירה חריפאי, ואריק איינשטיין, "ארבינקא" (1967) - בהשתתפות גילה אלמגור, חיים טופול, שייקה אופיר והגשש החיוור,"תעלת בלאומילך" (1969) - בהשתתפות בומבה צור, שייקה אופיר, זהרירה חריפאי, "השוטר אזולאי" (1970) -הבהשתתפות שייקה אופיר, זהרירה חריפאי, ניצה שאול ו"השועל בלול התרנגולות" (1978) בהשתתפות שייקה אופיר זהרירה חריפאי, ספי ריבלין.
בתיאטרון הקאמרי יתקיים ב-30.1 מופע מחווה תיאטרלי , בבימוי ועריכה של אבי גז ובהנחיית אודיה קורן ושמואל וילוז'ני ובו יבצעו שחקני הקאמרי ואורחים שירים, מערכונים, וקטעים מתוך מחזות, הומורסקות וסאטירות כמו: "תעלת בלאומילך"( גם ההצגה "תעלת בלאומילך" בעיבודם ובבימויים של גורי אלפי ואלי ביז'אווי, תוצג כאן).
בין המשתתפים: דביר בנדק, עזרא דגן, שלמה וישינסקי, איציק כהן,יעל לבנטל, רבקה מיכאלי, אלון נוימן, מיי פינגולד, ד"ר רפי קישון, איה שבא, תומר שרון, קובי פרג', שחקני ההצגה "תעלת בלאומילך" ועוד.