מנורה מאירה. במשחקם הראשון באולם הביתי ששינה את שמו להיכל מנורה מבטחים, מהיכל נוקיה, ניצחו הצהובים בשיניים את הפועל אילת של דן שמיר.
הצהובים פיגרו ברוב שלבי המשחק וכבר הגיעו להפרש של 14 נקודות, אך ברבע הרביעי והמכריע הפכו את הפיגור לכדי ניצחון בזכות יכולת הגנתית יוצאת דופן וג'רמי פארגו אחד.
כבר מהפתיחה אפשר היה לראות כי אילת הגיעה עם תכנית משחק ברורה מאוד ועם רצון גדול לנצח את מכבי באולמם הביתי בעונה הסדירה, לראשונה מ1992/3. הרבע הראשון היה כולו בשליטת הכחולים מאילת כששני הגבוהים שלהם אלישי כדיר ועמית ביר-כץ פעלו היטב בשני צידי הפרקט והובילו את הדרומיים ליתרון 23:16 בתום הרבע הראשון.
אילת עוד הצליחה לעלות ליתרון של עשר נקודות בתחילת הרבע השני, אבל אז התעורר מרקז היינס ויחד עם אוחיון וקצת טיוס הצליח להשוות את התוצאה. בהתקפה האחרונה למחצית הראשונה, הצליח ניב ברקוביץ' לקלוע סל חשוב שהוריד את האילתים להפסקה ביתרון של 2 נקודות, 42:40.
אילת עלתה גם אל המחצית השניה עם רעל בעיניים ובעיקר עם רצון להוכיח שהעונה שהתחילה עבורם לא טוב, לא אומרת גבר על היכולת שלהם האמיתית. הגנה איומה של הצהובים איפשרה לאילת לקלוע כל כדור לסל, כשהישראלים של אילת בלטו בהתקפה. כדיר ואפיק ניסים ברחו לצהובים כשלקראת הרבע המכריע הורידו את אילת עם יתרון שיא של 71:57.
הצוות המקצועי של מכבי כמעט ואמרו נואש, ובניסיון אחרון להשוות את התוצאה קיבלו את ג'רמי פארגו בשיאו. הגנה לוחצת של השחקנים בצהוב יחד עם שלוש שלשות רצופות של מספר 4 בצהוב, ג'רמי פארגו, הביאו לקיזוז ההפרש עד לסיום דרמטי ומותח. בסיום, ניצחון בשיניים לצהובים מתל אביב שממשיכים להוביל את טבלת ליגת העל שבכדורסל, 83:85 למכבי שמוכיחים - אם הם רק רוצים, הם יכולים לנצח כל משחק וכל יריבה, גם בערב חלש.