הדיווחים על זיופי ספירת פתקי הבחירות חוזרים על עצמם כמו פס קול קבוע של כל מוצאי בחירות. הפתרון לזיופים הללו פשוט עד כדי תחושה שהעובדה שעד כה לא יישמו את הפתרון הזה תלוי או ברשעות, או בשחיתות או באהבלות.
שוב ושוב מגיעות עדויותיהם של משקיפי קלפיות (בעיקר במגזר הערבי, אבל לא רק שם) שמספרים על המנהג המוזר שבו איפשהו לקראת סגירת הקלפיות פתאום מבהירים להם אנשי ועדת הקלפי המקומית כי זו בדיוק השעה שבה הם, המשקיפים שהמתינו כל היום רק לרגע הזה שבו יוכלו לוודא שהספירה מתבצעת על פי החוק, חייבים לצאת להפסקת קפה, ואילו הם, חברי ועדת הקלפי, יישארו בחדר כדי לבצע את הספירה.
"אמרתי להם שאני לא יוצא מפה. הם התווכחו איתי", סיפר לי אחד המשקיפים הללו לאחר הבחירות הקודמות. "פניתי לשוטר שהיה שם ואמרתי לו שיתערב אבל הוא רמז לי ש'זה לא הזמן לעשות בעיות, בוא נגמור עם כל מה שקורה כאן ונלך הביתה'". כשהבינו שהוא לא מתכוון לעזוב הציעו לו שסכום מסוים מהקולות שייספרו יהיו של המפלגה ששלחה אותו.
במקרה זה המשקיף התעקש גם כשראה קבוצת גברתנים מתקרבת אליו. זה היה באחת הקלפיות בכפרי הגליל. הוא המשיך להתעקש לצפות בספירה אבל כשראה שפתקים מוסתרים ממנו ובעלי זרוע מקיפים את שולחן הקלפי בעוד השוטר הולך ומתרחק הבין שאין מה לעשות. הצדק יידחה כאן מעט מפני חשש לפיקוח נפש.
העדות הזו שהגיעה אלינו כאמור לאחר הבחירות הקודמות הייתה אחת מכמה. ברבות מהעדויות דיווחו משקיפים בעילום שם ובחשש גדול על המנהג לחלק את הקולות באופן שרירותי: 'קח למפלגה שלך 500 קולות ותן לי 400 קולות. אתה תסתפק ב300 ויאללא הביתה. לא צריך לספור, גם לא בטוח שאנחנו יודעים לספור כל כך טוב ואנחנו עלולים להתבלבל בספירה אז עדיף שנחלק ככה'. חלק לא מבוטל מהעדויות הללו הניבו גם תלונות במשטרה. במקרים רבים אחרים משקיפים העדיפו לקבל את השכר על יום העבודה, לחזור לשגרת יומם ולשכוח ממה שראו. "זה מחיר הדמוקרטיה", בטח מלמלו לעצמם.
התופעה הזו חוזרת על עצמה לא רק בבחירות הכלליות אלא גם בבחירות לרשויות המקומיות ובבחירות המקדימות של המפלגות השונות. והנה כעת, ממש בימים הללו, שוב החשדות לזיופים מניבות ספירה חוזרת, הפעם זה קורה במפלגת השלטון, בליכוד.
תהא אשר תהא התוצאה, האמון בה כבר לא יהיה מה שהיה אמור להיות. תמיד יהיה מי שירוץ לבית המשפט בתואנות שונות כשגם את הכרעת בית המשפט הוא יציב תחת סימן שאלה ענק של חוסר אמון.
משום מה קיבלנו את המציאות הזו שבה בחירת המנהיגים שלנו, אלה שיקבעו את אופי חיינו במדינה הזו תיעשה תחת מעטה של ערפילי חוסר אמון כבדים. אבל אם נחשוב על זה רגע זו ממש לא צריכה להיות גזירת גורל. שני סעיפים שיתווספו לחוק יוכלו לפתור את הבעיה (כן, אני יודע שמשפטנים מיד יצמידו לשני הסעיפים הללו עוד חמישים תתי סעיפים, אבל עדיין העיקרון ברור – שני סעיפים עיקריים לספר החוקים של מדינת ישראל וסיפור הזיופים הללו יגיע אל קיצו):
סעיף 1: מעל כל שולחן של ועדת הקלפי תוצבנה שתי מצלמות שתתעדנה את רגעי הספירה החל מרגע פתיחת הקלפי ועד תום ספירת הקולות.
סעיף 2: במידה והצילום נקטע או שעדשת המצלמה מכוסה מסיבה כלשהי הקלפי תיפסל.
זהו זה. אלה שני הסעיפים. נכון, נצטרך עוד תוספות, הבהרות, דקויות והרחבות, אבל זה העיקרון. מאוד פשוט: לתעד את ספירת הקולות וזהו. המחיר לכל מצלמה היום הוא זניח לחלוטין. תכפילו אותו בכמה מאות קלפיות ותגיעו לעלות אפסית, לא רק בקנה מידה של מדינה.
הנה לכם הצעת חוק ראשונה לקדנציה הבאה. יאללה ח"כים, לעבודה.