1. לפני כשלושה שבועות היו לי כמה ימים מוזרים מאוד. זה קרה מיד אחרי שכתבתי כאן באתר מאמר פרשנות תחת הכותרת "משוגעים, תפסיקו להכריז על מועמדותכם".
בתוך יומיים-שלושה פנו אלי בשקט, בכל מיני צורות, כמה אנשים טובים ובפיהם חזרו אותן שאלות "באמת אין סיכוי?", "באמת אין לי בשביל מה להתמודד?".
התשובה שלי לכל המשוחחים היתה אחת, חוסו על נפשכם ועל כספכם ואל תלכו על זה. על נפשכם, כי החוויה של הפסד במערכת בחירות, כל מערכת בחירות, היא חוויה קשה מאוד. על כספכם, כי מתמודד ממוצע יוציא במהלך הפריימריס כ-200 אלף שקלים שאין לו. התורמים לא רבים, ההוצאות עצומות, והמתמודדים הם אנשים טובים שבמרבית המקרים אינם מעשירי ארץ. הפסד של סכום כזה הוא מכה כלכלית שלחלקם תכאב מאוד וחלק אחר יזדקקו לשנים ארוכות כדי להתאושש ממנה.
2. אי אז בשנים, בשנת תשס"א, התלבט עבדכם הנאמן ששירת אז בצבא האם לצאת לקורס פיקודי. אחד המפקדים לקח אותי לשיחה והסביר לי עד כמה חשוב שבחיל יהיו מפקדים איכותיים. אני השבתי לאותו מפקד שאני בהחלט מסכים שהחיל זקוק למפקדים איכותיים, ולכן באמת לא כדאי שאצא לקורס. על כך ענה לי אותו מפקד בשאלה, "תסתכל סביבך על המפקדים שאתה מכיר, אתה לא חושב שתוכל להיות יותר טוב לפחות ממרביתם?".
אם אני מסתכל על המתייעצים אתי, כולם ראויים מאוד להיות חברי כנסת, במיוחד אם נקבל את "מבחן המפקדים" שהציב בפני אותו מפקד בשנת תשס"א. למרות זאת נאלצתי לייעץ להם שלא להתמודד, וזאת כאמור, בעיקר בגלל השיטה. שיטת הפריימריז, במסגרתה צריך לקושש באופן אישי עשרות אלפי קולות על מנת להיבחר, היא מדגרת ענק לשחיתות, זאת מעבר לסיכון הכספי העצום אליו היא גוררת את המתמודדים.
3. בשלב הזה תמיד מגיעה השאלה, "אז מה האלטרנטיבה?". השאלה הזו מתבססת על האמרה הידועה בנוגע לדמוקרטיה, שהיא כידוע שיטת ממשל גרועה מאוד, אך הכי פחות גרועה מכל החלופות האחרות.
בניגוד לשיטת הממשל, שבה נבחנו החלופות לאורך דורות, נושא החלופות לפריימריז לדעתי עדיין לא נבחן מספיק לעומק. גם אם שתי החלופות המקובלות, ועדה מסדרת ובחירות במרכז, נראות לנו היום לא מספיק טובות, יתכן בהחלט שניתן לבנות שיטה נוספת, שתיתן מענה טוב יותר מהשיטות הקיימות. בהקשר הזה צריך בעיקר לא לפחד מניסויים, ולהיות נכונים לפתוח את הראש לרעיונות שיבואו מתחומים וממקומות אחרים.
4. דוגמה לרעיון אחד כזה הוא בחירת רשימה בשיטת ה"אלקטורים". הרעיון לא מסובך, עם ההכרזה על בחירות לכנסת תקיים כל מפלגה שנציגיה לכנסת נבחרים דמוקרטית הליך בזק לבחירת "אלקטורים". לכל יישוב בארץ (או קבוצת ישובים במקרה של מספר מתפקדים קטן מאוד) יוקצו מספר אלקטורים לפי הגודל היחסי. ערים גדולות יפוצלו לכמה "אזורי בחירה". מספרם הכולל של ה"אלקטורים" העומדים לבחירה בכל הארץ יעמוד על 250 (או 200, או 300, המספר המדויק לא קריטי).
הקצאת האלקטורים ובניית האזורים תתבצע באופן שוטף, ללא קשר לבחירות, כך שבחירת האלקטורים תוכל להתבצע בהתראה של שבועיים בלבד. מי שירצה לשמש כאלקטור יוכל להגיש מועמדות עד יום לפני בחירת האלקטורים, ורשימת האלקטורים תפורסם בפתח כל קלפי. הבוחר יצטרך להיכנס לקלפי, לרשום ידנית על פתק את המועמד שלו, ולשלשל את המעטפה. בתום הספירה, המועמד, או המועמדים (לפי הקצאת האלקטורים) שקיבלו את מספר הקולות הגבוה ביותר, ישמשו כחברי הגוף הבוחר.
מי שיבחר כאלקטור יסכים בכך להקדיש את הזמן הנדרש ללימוד על המועמדים השונים ולשיחות איתם במקרה הצורך. הוא גם יתחייב להשתתף בהליך הבחירה הסופי. לא ישמשו כאלקטורים חברי מרכז המפלגה או מי ששימשו כאלקטורים במערכת בחירות קודמת. זאת במטרה שלא לאפשר יצירת קשרים בלתי בריאים וארוכי טווח בין הבוחרים לנבחרים.
מרגע בחירת האלקטורים ינתן למועמדים השונים חודש שלם להציג את מרכולתם בפני אותו גוף בוחר, מצומצם בהיקפו, ולשכנע את חברי הגוף כי הם הראויים ביותר להיבחר. בתום החודש יתכנסו החברים ובהצבעה חשאית יבחרו את רשימת המועמדים. קמפיין כזה, מצומצם יחסית בהיקפו, יעלה למועמדים כ-40 אלף שקלים במקום כ-200 עד 500 אלף שקלים. הוא גם יאפשר עיסוק בתכנים מהותיים ופחות ביצירת תדמיות, וייצור בחירה מושכלת יותר ואיכותית יותר.
5. זאת כמובן רק הצעה אחת, יתכנו גם הצעות אחרות. אני מומחה קטן מאוד לשיטות ממשל ופוליטיקה מפלגתית, ומומחים גדולים ממני יוכלו לחשוב על שיטות אחרות.
אולם דבר אחד חייב להיות ברור. את המצב הנוכחי חייבים לשנות. שיטת הפריימריז, בוודאי בכל הנוגע לבחירת הרשימות לכנסת (בניגוד לבחירת יושבי ראש המפלגות) חייבת לעבור מן העולם.