בראיון ליומן ערוץ 7 מספר יו"ר מועצת יש"ע לשעבר, דני דיין, על מסע ההתמודדות על מקום ברשימת 'הבית היהודי', מסע אליו יצא בימים האחרונים דווקא כמי שאינו חובש כיפה, על מפגשי ההסברה המדיניים שהוא עורך ועל ראייתו את החינוך הציוני דתי.
לדבריו תחושותיו בימי המסע הזה "טובות מאוד. אני מקבל אהדה ושמחה על ההתמודדות. גם רבנים כמו הרב דרוקמן נותנים תמיכה מלאה. יש כמה רבנים שתומכים אבל מתוקף תפקידם לא יכולים לעשות זאת בגלוי אבל גם הם מביעים זאת ומדובר בשמות חשובים. בעיקר אני מקבל תמיכה מהציבור הרחב הציוני דתי והלאומי".
דיין מספר כי שוב ושוב עולה בפניו השאלה אם לא כדאי היה לו לבקש שיריון ברשימה ולא להתמודד ואכן יתכן ומלכתחילה התשובה לכך הייתה חיובית, אך לנוכח המסע שהוא עובר והמפגש עם הציבור "לא הייתי מחליף אותו בשיריון".
מהר מאוד בשיחה עמו עולה השאלה מדוע בחר להתמודד ב'בית היהודי' ולא בליכוד. דיין משיב ומספר כי הסיבה הראשונה לכך היא "שנפתלי בנט הפתיע אותי לטובה. אחת הסיבות העיקריות שבגללה תמכתי בעבר בליכוד היה כי חששתי שבגלל היחסים האישיים בין בנט לנתניהו וסיבות נוספות הבית היהודי יהיה בלתי מייצב בקואליציה. אני נושא על גבי את צלקת 92' כשהפלנו את יצחק שמיר וקיבלנו את רבין ואוסלו. במבחן התוצאה לשמחתי טעיתי (בסוגיית היחס לבנט ש.כ.). אולי הביקורת שלי השפיעה קצת, וכשהקואליציה החלה להתנדנד למרות האינטרס של הבית היהודי ללכת לבחירות בגלל הסקרים המחמיאים, דווקא היא הייתה הגורם המייצב".
לסיבה זו נוספת סיבה נוספת להחלטת ההתמודדות דווקא במפלגה זו, מספר דיין ומציין את פתיחתה של המפלגה לציבורים נוספים. "היום אני בזכות ולא בחסד בבית היהודי. המפלגה נפתחה רשמית לציבורים נוספים, לציבור נאמני ארץ ישראל גם אם הוא לא מקפיד על קלה כבחמורה".
בעקבות הדברים נשאל דיין אם עצם העיסוק בשאלת שמירת המצוות של המתמודדים אינה פוגעת בו באופן אישי. לדבריו מדובר בדיון לגיטימי. "חשבתי בעבר שכאשר החוקה קבעה שאני לא יכול להיות חבר במפלגה יהיה קשה לי לתמוך במפלגה שמדירה אותי ממנה, אבל כשהשיח הוא סביב הכמות זה לגיטימי. יכול אדם לרצות תמהיל של אנשים שמעניין אותם ענייני שלמות הארץ ונושאים חברתיים ואין סיבה שהוא לא יוכל לרצות תמהיל של אנשים ברמת דתיות כזו או אחרת. בעיני זה לגיטימי".
דיין מוסיף ומציין כי "בבחירות הקודמות ועוד קודם לכן הציונות הדתית ראתה בעיניים כלות איך בניה רועים בשדות זרים ונמצאים במפלגות אחרות. חצי ממרכז הליכוד היו חובשי כיפות. הציונות הדתית קינאה אז ולא הבינה למה זה קורה. כעת יש הזדמנות למצב הפוך, מצב שבו הימין הציוני חילוני יראה בעיניים כלות ובקנאה איך מיטב בניו הולכים לבית היהודי וכדאי שזה יקרה. כדאי שהם יקנאו".
בהמשך השיחה סיפר דיין על מפגש הסברתי מעניין שקיים עם מי שעד לפני שנה כיהן כנשיא העצרת הכללית של האו"ם. זאת כהמשך ישיר למסעות ההסברה הדיפלומטיים שהוא עורך בשנים האחרונות לטובת ההתיישבות ביהודה ושומרון. "במסעותיי ביקרתי גם בפרלמנטים וגם במשרדי חוץ מה שלא התאפשר לעשות בעבר. לפני כמה ימים קיבלתי פנייה, אמרו לי שנמצא שר החוץ לשעבר של סרביה שהיה לפני שנה נשיא העצרת הכללית של האו"ם והוא ביקש מכל האנשים לפגוש אותי לאחר שהכיר את כתבי והדברים שאמרתי וכתבתי. הוא רצה להכיר את עמדות ההתיישבות ויו"ש".
"הייתה פגישה מאוד מעניינת. התפניתי מכל העיסוקים כי הסברה בינלאומית היא בעיני סוג של פיקוח נפש שדוחה פריימריס. ישבנו שעה ארוכה. הצגתי את עמדות ההתיישבות ואולי בגלל שהוא סרבי מצאתי אצלו אוזן קשבת יותר מאחרים. היו השוואות בין המצב ביו"ש לבין המצב בקוסובו שהיא מדינה עם רוב מוסלמי ושכנה לאלבניה שגם היא מדינה מוסלמית". במפגש זה "אמרתי לו את מה שאמרתי בפרלמנטים שונים, במחלקת המדינה האמריקאית ומקומות נוספים. דיברתי על הזכות ההיסטורית. הוא שמע עובדות על הקשר ההיסטורי בין עם ישראל לחלק הזה של הארץ, דברים שהוא לא היה מודע להם, ועל ההשלכות הרות האסון, לא רק למדינת ישראל, אם תוקם מדינה שתהיה באופן בלתי נמנע מדינת טרור. זה ייצור חוסר יציבות גם בישראל וגם בירדן, שתי המדינות ששומרות על קשר עם העולם המערבי".
דיין מוסיף ומספר כי במפגש זה כמו במפגשים אחרים מתבררת אמת מושתקת ולפיה מנהיגים בעולם מפנימים, גם אם אינם אומרים זאת בגלוי, שחזון השמאל להקמת מדינה פלשתינית כבר לא יתממש ויש לבחון לו חלופות. דיין מספר על מפגש עם שגריר אירופי שמיד בראשיתו החל דיין להסביר לו מדוע לא ניתן לקדם את רעיון שתי המדינות. השגריר בתגובה אמר לדיין שעל הפרק הזה של השיחה ניתן לדלג כיוון שגם אם ראשי מדינות ונציגיהן לא מודים בזאת בגלוי הם יודעים שאכן אלו פני הדברים. "גם אובמה וגם קלינטון הבינו את זה", הוא אומר ומציין שהדברים ידועים לו ממפגשים אישיים ומפורומים דיפלומטיים בהם השתתף. להערכתו הרוח שג'ון קרי ניסה להפיח "בפגר הזה", כהגדרתו, לא תחזיק מעמד לטווח ארוך.
לכל זאת מוסיף דיין ומציין כי "גם לנוכחות של ארבע מאות אלף איש יש השפעה מכרעת. אחרי 120 כשאעמוד בפני כיסא הכבוד ואצטרך לומר דברים בשבח עצמי אומר שבתקופתי האוכלוסייה ביו"ש גדלה ב-35 אחוזים".
לקראת סופה של השיחה חוזר דיין לזירה הפנימית הישראלית ומתאר את סוגיית החינוך הישראלי כסוגיה מרכזית שבה הוא מבקש להתמקד. "הבת שלי עברה 12 שנות לימוד בחינוך הממלכתי שאינו דתי, בבית ספר לא רע, ונחרדתי מהריק הערכי ציוני ויהודי, מהיעדר האידישקייט שראיתי בשנים הללו. הייתה לי שיחה ארוכה על כך עם השר פירון אבל לא יצא מכך כלום, כמו תמיד אצלו".
דיין סבור שעל החינוך הממלכתי דתי לקחת אחריות גם על החינוך הממלכתי. הוא מזכיר כי בעבר שרי חינוך דתיים סברו שאין להם סמכות מוסרית לערוך שינויים במוסדות שהם עצמם אינם שולחים לשם את בניהם. "זו טעות. צריך להחזיר את הרוח היהודית לחינוך הממלכתי. זה בנפשנו. אם לא נעשה זאת יהיה כאן דור שלא יידע מה הוא עושה פה".