ג'רמי גימפל, תושב נווה דניאל שבגוש עציון, החליט להתמודד בפריימריז לרשימת הבית היהודי בבחירות לפני כשנתיים. למרות הרקורד המרשים שבאמתחתו, נחשב גימפל בתחילת המרוץ לאנונימי בקרב הציבור הדתי-לאומי והסיכויים להצלחתו נחשבו לא גבוהים במיוחד.
לצורך ההתמודדות עזב גימפל את מקום עבודתו ובמשך חמישה חודשים חרש את הארץ לאורכה ולרוחבה. ערב ערב נפגש עם קהל הבוחרים, דיבר, הסביר ושכנע בלהט כי הוא האדם הנכון לייצגם. גם לאורך הימים עמל גימפל במרץ, נפגש עם יועצים, הפיק סרטוני תדמית, התראיין באמצעי התקשורת השונים, השתתף בפאנלים, שוחח טלפונית עם בוחרים ולא נח לרגע.
לאחר מסע בחירות אינטנסיבי, מתיש וגם יקר, התברר כי המאמץ היה כדאי וגימפל התמקם במקום ה‑14 המכובד ברשימת הבית היהודי לכנסת. "זו הייתה תקופה מרתקת", הוא מספר. "במשך כמעט חמישה חודשים עבדתי נון סטופ, השקעתי את כל כולי בזה. עזבתי את העבודה וכמעט לא ראיתי את המשפחה שלי. פגשתי את עם ישראל מקרוב וזה היה מאתגר ומעניין. בסוף נבחרתי לפני השריונים למקום התשיעי, ולמקום ה‑14 ברשימה הסופית. אפשר לומר שהייתי על סף הכנסת".
"הטרוריסט" מהבית היהודי
גימפל היה בהחלט קרוב להגשמת מטרתו, אלא שאז התחוללה סערה רבתי סביב אמירה ישנה שלו שנחשפה ב'אולפן שישי' בערוץ 2. באותה הקלטה נשמע גימפל אומר למאזיניו: "דמיינו שהכיפה המוזהבת הייתה מופצצת והיינו מניחים את אבן הפינה של המקדש בירושלים". המשפט הקצר הזה עורר מהומה תקשורתית, ובבת אחת הופנה הפוקוס בעוצמה רבה אל גימפל ההמום.
"זו הייתה טראומה לא נורמלית בשבילי", הוא מודה. "זה שודר בערב שבת, כמה ימים לפני הבחירות. נהניתי משבת שלווה עם המשפחה, ולא העליתי בדעתי שבאותו הזמן ממש יש בלגן איום סביב המשפט האומלל שאמרתי לפני שנים. עשיתי הבדלה, פתחתי את הפלאפון שלי ופתאום אני מקבל מבול מטורף של הודעות. לתדהמתי אני מגלה שהפכתי פתאום ל'טרוריסט מהבית היהודי'. לפוצץ את הר הבית? אני? זה כל כך לא מי שאני, אבל לך תסביר את זה למי שלא מעוניין לשמוע אותך. זה היה שוק גדול בשבילי".
כמה ימים אחר כך התקיימו הבחירות לכנסת ישראל, וגימפל נותר מחוץ לכותלי המשכן. אך יותר מאכזבה מאי הכניסה לכנסת, חש גימפל כאב עצום על רצח האופי האגרסיבי שנעשה לו: "הסיפור הזה נחת עליי כמו רעם ביום בהיר, ובתוך כל הבלגן הזה גם לא נכנסתי לכנסת. זה לא היה פשוט, אבל יותר משכאב לי על הכנסת כאבתי על הפגיעה השקרית הזאת בשם שלי. השמיצו אותי, כינו אותי מחבל, פגעו בדימוי שלי וחששתי שהעתיד שלי עלול להיהרס בשל כך. אין ספק שיצאתי עם כוויה מהסיפור הזה. אבל האמת סופה להתגלות, ולשמחתי אנשים מהארץ ומהעולם ממשיכים להקשיב לתוכניות שלי ולהזמין אותי להרצאות. למרות הכול, אני לא מצטער על הריצה שלי בפריימריז".
במהלך תקופת הפריימריז הפעלת מטה ויועצים ובמקביל לא התפרנסת במשך כמה חודשים. זה דורש תקציב גדול ביותר. מאיפה היה לך את הכסף?
"לא גייסתי כספים למסע הבחירות שלי, כי לא רציתי להיות מחויב בשום שלב לאף אדם. העדפתי לקחת לצורך מימון הקמפיין מההון הפרטי שהיה לי אז, סכום גדול של כמה מאות אלפי שקלים".
השקעת מאות אלפי שקלים ובסוף לא נכנסת לכנסת. אתה לא מצטער על כל הכסף שנזרק?
"ממש לא. התייחסתי לזה כאל קורבן לה'. בשביל מה יש לי את הכסף? כסף בא וכסף הולך, אני השתמשתי בו בניסיון לעשות טוב לעם ישראל ולהיות שליח. אני שלם לחלוטין עם מה שעשיתי".
אז למה הפעם החלטת לא לקחת חלק במרוץ?
"המטרה שלי לא הייתה אף פעם להיכנס לכנסת ויהי מה, אלא לעזור לעם ישראל. היום אני עסוק במיזם הסברה חדש וחשוב שנמצא בתחילת דרכו. לפני חצי שנה, תוך כדי מבצע 'צוק איתן', הקמתי נקודת שידור טלוויזיונית מירושלים לחו"ל בשם 'וויס אוף יזראל'. מדובר בסטארט אפ הסברה לא נורמלי שקהל היעד שלו הוא עצום, מיליוני גויים ויהודים וכל מי שמתעניין במה שקורה בארץ. זהו ערוץ שידור עם פן יהודי לאומי גאה ולא מתנצל, ואני בשיא העשייה כרגע", הוא אומר ומיד מוסיף: "אולי בעתיד ארוץ עוד פעם. זה בדם שלי להיות מעורב ולעזור לעם ישראל. כרגע השליחות שלי זו ההסברה לקהילה האנגלוסכסית בעולם".
כבעל ניסיון, איזה טיפ יש לך למתמודדים?
"חשוב להיות מפוכחים. במשך החודשים שלפני הבחירות הייתי כל כולי מרוכז רק בהתמודדות, בקושי נשמתי. אני זוכר לקראת סוף הפריימריז רגע שבר אחד, שעד היום אני מתבייש בו", הוא משתף בכנות. "באתי למשחק כדורגל של לביא, הבן שלי, ותוך כדי התקשר אליי איזה עיתונאי. בלי לשים לב, נסחפתי בשיחה איתו לאורך כל זמן המשחק. כשהמשחק נגמר, לביא ניגש אליי עם עיניים דומעות ובמבט של אכזבה שאמר 'אולי הגעת - אבל לא היית איתי'. זה קרע אותי. לכן אני אומר למתמודדים לא לשכוח אף פעם את הדבר הכי חשוב בחיים - המשפחה. מהבחינה הכלכלית אני מציע למתמודדים לא להיות כמוני", הוא צוחק. "כדאי לבנות תוכנית עבודה מסודרת, עם תקציב מוגדר, עם סעיפים מפורטים, ולהקפיד לא לחרוג ממנו".
מהמרוץ למיליון למרוץ לכנסת
בשבועות האחרונים ריח הפריימריז נישא באוויר ומועמדים רבים מנסים לתפוס כותרות, לבלוט ולשכנע את המתפקדים כי הם ראויים ומתאימים להיות נציגיהם בכנסת ישראל. בבחירות הנוכחיות בבית היהודי אינפלציית המועמדים גואה. כחמישים מתמודדים הגישו את מועמדותם לרשימה והם מקדישים את מיטב זמנם, מרצם וכספם למען היעד הנכסף - הכנסת. הרשימה צרה מלהכיל והקרב על מקום ריאלי בשיאו.
עקיבא שמואלי, בוגר תוכנית הריאליטי 'המרוץ למיליון', עסוק בימים אלה רובו ככולו במרוץ לרשימת הבית היהודי לכנסת. אם ניקח כדוגמה את יום שישי האחרון, נבין עד כמה הלו"ז של שמואלי עמוס לעייפה. את היום החל בריאיון ל'בשבע' בשעה 9:30 בבוקר, בשעה 11:00 העביר חוג בית בשוהם וב‑12:30 כבר היה שקוע בצילומי סרטון הבחירות. תוך כדי הוא גם טרוד בשיחות עם אנשי שטח, פעילים ומפגש אישי עם בוחרים.
עקיבא, זה שואב אותך לגמרי?
"מהרגע שאני קם בשבע בבוקר ועד שתיים בלילה אני בתוך זה. אי אפשר לעשות את זה באופן חלקי, זה לא רציני. לקחתי חופש מהעבודה ואני ממוקד מטרה, מקדיש את הזמן רק לזה".
הרשימה צפופה למדי, אתה יכול לשער מההסיכויים שלך להיבחר?
"אני לא מסתכל על סיכויים, רק עובד קשה ונותן פייט. בכל מקרה, זו לא סטטיסטיקה פשוטה של אחד לחמישים. אני חושב שיש לי סיכויים טובים, אבל עוד מוקדם לדעת. אפילו ח"כים מכהנים לא יודעים מה יעלה בגורלם. כרגע יש תחרות מאוד גדולה והשאלה המשמעותית היא מה המועמד בא לקדם, מה האג'נדה שלו. כולם אנשים ראויים, אבל לא מעט מהם באים עם מצע מצומצם".
מהמייחד אותך?
"אני מתכוון לטפל בנושאים חברתיים שקשורים לדור שלי, הדור של הזוגות הצעירים והחיילים, לנסות להתמודד עם בעיית יוקר המחיה שפוגעת בעיקר בצעירים".
האם העובדה שאתה בוגר תוכנית ריאליטי מכשירה אותך להיות נבחר ציבור?
"העובדה שהתפרסמתי בתוכנית ריאליטי מאפשרת לי להביא לבית היהודי עוד קהלים ולהגדיל את שורות המפלגה. אף אחד מהמועמדים לא מדבר על חיבור לעם כולו, וצריך לדעת ליצור את החיבורים האלה. אין עוד מועמד שמביא כמוני תקשורת ארצית - ערוץ 2, ערוץ 20, ערוץ 10, גל"צ. אני חי תקשורת. אנשים פונים אליי ברחוב ואומרים 'אם אתה תהיה בבית היהודי - אנחנו נהיה שם'. אני מועמד שמכירים אותו ברחוב הישראלי. בתוכנית ראו אותי מתמודד במצבי לחץ, למדו מי אני ויודעים בדיוק מה הם מקבלים", הוא אומר.
שמואלי מדגיש כי המיתוג שלו כבוגר המרוץ למיליון מהווה יתרון עצום, אך יחד עם זאת מלווה גם בחיסרון: "לא משנה מה הספקתי לעשות מאז התוכנית או מה הפעילות שלי בעמותה שהקמתי למען החיילים - בסוף זה מה שאנשים זוכרים לי, שושי ושושה. אבל מי שיבחן אותי בצורה לא צינית יגלה שאני בא עם יכולת עשייה. אנשים יכולים לגחך עד מחר שזה מתמודד מהמרוץ למיליון, אבל כשמכירים אותי ויודעים מי אני מבחינת הרקורד והיכולות האישיות שלי, אז רואים שמדובר במועמד ששואף ויכול לתקן מציאות".
במסגרת חוגי הבית, נתקל שמואלי פעם אחר פעם בקושי אישי להעיד על יכולותיו וכישרונותיו בגוף ראשון: "נורא מביך אותי לספר על עצמי, להתפאר ביכולות שלי או במה שאני עושה. זה לא האופי שלי. אני לא בנוי לזה ופתאום פה, בכל חוג בית או מפגש עם בוחרים אני צריך להרחיב ולפרט כמה אני טוב. אני מבין שאלו חוקי המשחק ועושה את מה שצריך כדי שידעו מי אני, אבל בכל לילה אני גם קורא לעצמי פרק במסילת ישרים".
ההחלטה להגיש מועמדות הייתה משותפת לו ולרעייתו ענהאל וגם למשפחתו המורחבת. "המשפחה כולה תומכת בי. התייעצתי עם הרבה אנשים לפני שהחלטתי ללכת על זה, ואני חייב לציין שרוב האנשים שמכירים אותי מקרוב לא הופתעו מההחלטה הזאת. מי שמכיר אותי יודע שמאז שאני קטן תמיד רציתי להיות במקום של עשייה, לתרום. זה בוער בי. אני רואה עוולות ומיד רוצה לתקן ולהשפיע".
ומה בנוגע למשמעות הכלכלית של הצטרפות למרוץ כזה?
"בשביל להיבחר צריך להיות אדם עשיר וזו בעיה אמיתית בשיטה הזאת. המתמודד צריך סכומים אסטרונומיים של מאות אלפי שקלים וזה חסם לא הוגן לרבים וטובים. אני מההתחלה שמתי לעצמי קו אדום והיה לי ברור שאני לא מכניס את עצמי לחובות. בשום אופן לא אפגע בעתיד של המשפחה שלי. אין לי גב חזק מהבית ולא אנשי עסקים שתומכים בי. הצלחתי להשיג כסף שחלקו ממני ומהמשפחה הקרובה שלי וקצת מהחברים, סכום של כ‑60 אלף שקל. עם זה אני מנסה להסתדר. אני חורש את הארץ ועובר מבית לבית. יש לי מטה של אנשים שמאמינים בי ועוזרים. מועמדים אחרים סיפרו לי ששמו על המרוץ הזה חצי מיליון שקלים, בעיניי זה לא נורמלי. אולי היתרון שלי זה שכבר מכירים אותי ואני לא אנונימי שמתחיל מאפס".
"השתתפות במשחק שחמט ענק"
משיחות עם מתמודדים ומתמודדות מהמפלגות השונות בשבועות האחרונים, עולה כי המרוץ לפריימריז דורש מהמועמדים התגייסות טוטאלית למשימה. מלבד המאמץ הפיזי הכרוך בריצה מחוג בית אחד למשנהו עד לשעות הקטנות של הלילה, במקרים רבים נדרש המתמודד לצאת לחופשה ללא תשלום מעבודתו הקבועה ולהתמסר למרוץ, דבר הגורר הפסד ימי עבודה רבים. כמו כן, המועמד מחויב לשלם סכום ראשוני של אלפי שקלים למפלגה לצורך רישום מועמדותו. בהמשך עליו לתפעל מטה, לרכוש שירותי אסטרטגיה, ייעוץ תקשורתי, יחסי ציבור וניו-מדיה. והרשימה עוד ארוכה: שירותי דואר, טלמרקטינג, ארגון כנסים, פרסום, שילוט, דלק, עוזרים, חולצות, כיבוד ועוד. על פי חוות דעתם של מומחים ובעלי ניסיון בתחום, עלות ניהול קמפיין מוצלח עומדת על כ‑100 אלף שקלים, ויכולה להאמיר בקלות עד לסכומים של מאות אלפי שקלים ולעתים אפילו יותר.
אך יש גם דוגמה להתנהלות כלכלית אחרת במרוץ לכנסת. שי מלכה (30), מנכ"ל חטיבת מנהיגות יהודית בליכוד וראש מטהו של ח"כ משה פייגלין, התמודד בשבוע שעבר בפריימריז לרשימת הליכוד לכנסת ה‑20. מלכה הוא דוגמה חריגה להשקעה כלכלית צנועה בהתמודדות בבחירות המקדימות. "אני השקעתי בבחירות האלה סדר גודל של כעשרת אלפים שקלים בסך הכול. קצת דלק, פלייר לבוחרים והוצאות קטנות פה ושם. את אתר האינטרנט ואת חשבון הפייסבוק אני מתפעל בחינם".
זה כסף קטן ביחס לסדרי הגודל שמועמדים אחרים מדברים עליהם. לא חששת שזה יפגע בסיכוי שלך?
"זו מערכת בחירות מאוד קצרה ומרוכזת, והיתרון שלי הוא שהשטח לא זר לי. אני מלווה את פייגלין כבר 12 שנים. ההיכרות שלי עם הליכוד ועם הפעילים היא עמוקה ואני חרשתי את הארץ. אני נהנה מהמפגש הזה, למרות שבהחלט מדובר בתקופה סוחטת מבחינה פיזית ונפשית", הוא מדגיש. "עבדתי מאוד קשה, ישנתי שעתיים בלילה, יצאתי מהבית ממש מוקדם בבוקר והתרוצצתי כל היום. את המשפחה פגשתי כמעט רק בסופי שבוע. בגדול, שם המשחק פה הוא אמנות החיבור בין בני אדם", הוא מסביר.
"פגשתי המון פעילים, חברי מרכז ומתפקדים, שוחחתי איתם ויצרתי קשרים. עם הזמן אתה לומד גם איך להעביר את המסרים שלך טוב יותר לאדם שעומד מולך, או דרך התקשורת לקהלים רחבים יותר. יש בהתמודדות הזאת עוד המון רבדים של עשייה בתחום החברתי, הארגוני, התקשורתי, הלוגיסטי ועוד. זו תקופה עם המון לחצים וטלפונים, המון אינטרסים, לפעמים גם אינטרסים מתנגשים ואתה חייב לדעת לנווט בתוך הדבר המורכב הזה. פריימריז זה בעיניי משחק שחמט ענק".
מלכה משמש בשנתיים האחרונות כיועץ הפרלמנטרי של סגן יו"ר הכנסת משה פייגלין, ונחשב למקורב אליו ביותר. על הריצה בבחירות המקדימות החליט רק שבועיים לפני מועד הבחירות. "אין לי ספק שמדובר בהחלטה כבדת משקל. אני קודם כול עבדתי בשביל פייגלין, ורק על הדרך קידמתי את המועמדות שלי. הריצה שלי הייתה בבחינת הטלת קובייה".
"אבא ביקש שתלכו להצביע"
חברת ליכוד נוספת בעלת ניסיון והיכרות מעמיקה עם הפעילים בשטח ובעלת ותק בהתמודדות בפריימריז היא קטי שטרית (54), ראש המטה של שר התחבורה ישראל כץ. שטרית, תושבת בית שמש, היא פעילה ותיקה ומוכרת בליכוד. בשתי מערכות הבחירות האחרונות התמודדה בפריימריז וזכתה "בניצחון מזהיר", כהגדרתה. "בפעם הראשונה שהתמודדתי זה היה במשבצת מחוז ירושלים, וניצחתי. לפני שנתיים התמודדתי במשבצת הנשים החדשות וקיבלתי 21,500 קולות, שזה מספר עצום של אנשים שהביעו תמיכה בי. הגעתי למקום ה‑24 בליכוד, שזה מאוד מכובד, אבל לצערי, למרות זאת לא נכנסתי לכנסת".
שטרית מספרת כי ברמה האישית חוותה בעת הפריימריז לפני שנתיים גם טראומה לא קטנה, כאשר שבוע לפני מועד הבחירות המקדימות אמה אושפזה בבית החולים. "אני הייתי עסוקה בתוך המרוץ ולא הייתי עם אמא כל השבוע בבית החולים. היא נפטרה יום אחד אחרי הפריימריז. תביני, אמא שלי גרה אצלי בבית במשך שמונה שנים, הייתי קשורה אליה מאוד וטיפלתי בה במסירות. דווקא בשבוע הקריטי בחיים שלה בזבזתי את הזמן על ריצה בכל הארץ. זה כואב לי מאוד".
למה בחרת הפעם שלא להתמודד?
"כי להיכנס עוד פעם למסע הזה, זה מטלטל. זה שואב אותך ואת הסובבים אותך לגמרי. בפעם האחרונה הגעתי למקום ה‑24, ואז בעקבות ההסכם עם ישראל ביתנו הוקפצתי למקום לא ריאלי. אני לא אשקר, בהתחלה זה היה מתסכל. שאלתי את עצמי 'איך זה יכול להיות שאת הולכת ומתמודדת, מבזבזת זמן, אנרגיות, כסף, עשרות אלפי בני אדם בחרו בך ובסוף את מחוץ לעסק?'. הפעם עשיתי שאלת רב והחלטתי שאני צריכה לנוח עוד קצת. בחרתי להישאר בעבודתי במשרד התחבורה ולעמוד לצדו של ישראל כץ כראש המטה".
"אני מבחינתי לא רצה סתם", היא מבקשת להדגיש. "הריצה נועדה לשרת איזה חזון שתמיד היה בי, להגיע למקום הכי משפיע – הכנסת, ולעשות שם ככל יכולתי למען ארץ ישראל. גדלתי על זה. חונכתי על תורת ז'בוטינסקי בבית בית"רי. מגיל אפס ידעתי שכשמגיע יום הבחירות, אבא שלי רפאל ז"ל היה מוריד לחצר שולחן וטלפון וכולנו היינו מתגייסים לעזור להביא בוחרים לקלפי. היינו עוברים בית בית, נוקשים על הדלת ואומרים 'אבא ביקש שתלכו להצביע'. אם ירצה ה', אני עוד ארוץ לכנסת בבחירות הבאות ואם לא, אז יכול להיות שזה לא הייעוד שלי. אמשיך לתרום את חלקי בשירות הציבורי".
שטרית דוחה את הטענה כי המרוץ לפריימריז מהווה מעמסה כבדה על המתמודדים: "אני רואה את הריצה כדבר חיובי ומאתגר. אני מסתכלת על זה כהזדמנות יוצאת דופן להתחכך עם חברים בתנועה, לספר להם מי אני, להאזין להם ולשמוע איך הם רואים את התנועה ומה מטריד אותם. אני לא מתייחסת לזה כאל עול וקושי, ומי שרואה בזה מעמסה מקומו לא בכנסת, כי אחרי הבחירות זה רק מתחיל. כנציג ציבור אתה צריך לשרת את הציבור, לדאוג לדלת פתוחה ולאוזן קשבת ולזכור שאתה אחרי הכול שליח".
הנישה החברתית
חיים מיכאליס (47), חבר מרכז הבית היהודי, מכהן כחבר מועצת אלקנה מזה 17 שנה ומנהל את עמותת החסד 'נר שמשון חי' למעלה מעשור. מיכאליס, אשר מתמודד ברשימת הבית היהודי, מודע לעובדה שסיכוייו להיבחר למקום ריאלי ברשימה אינם גבוהים במיוחד: "אחת המועמדות אמרה לי 'אתה גבר, דתי וחדש, אז הסיכוי שלך להיבחר הוא לגמרי קלוש'. ובאמת, אחרי השריונים לתקומה, לנשים, הח"כים המכהנים והמקומות שהיו"ר מצניח - זו משימה לא פשוטה בכלל".
בשבוע האחרון הועלתה ביקורת נגד ראשי הבית היהודי שהציגו בראשית המרוץ, מתוך שיקולים אינטרסנטיים, מצג שווא של הזדמנות פז לקפוץ לפוליטיקה, ולא חשפו בפני המועמדים את הסיכוי הכמעט אפסי להיבחר. אתה מזדהה עם הטענות הללו?
"נפתלי בנט לא אמר לי 'בוא להיבחר ואני אעזור לך'. זו הייתה החלטה שלי. נכון, בתחילת המרוץ לא העלינו על הדעת עד כמה זה הולך להיות קשה. לא שיערנו שיהיו חמישים מתמודדים ועוד לא ידענו מה יקרה עם השריונים של תקומה, אז מה לעשות? צפוף שם למעלה. את הרעת התנאים הזאת לא צפיתי, אבל התחלתי מהלך ואני מתכוון להמשיך בכל הכוח. אני מקווה שהמתפקדים ייקחו בחשבון את הנקודה הזאת ובבחירה שלהם יעניקו אפשרות גם לכוח צעיר להיכנס לרשימה וייתנו הזדמנות גם לאחד כמוני".
למה שיצביעו דווקא לך?
"אני נושא את הדגל החברתי כבר שנים. כבר יותר מעשור שאני משקיע את כולי בעשייה חברתית ובחסד בכל הארץ. משום מה הבית היהודי מתעלם מהפן החברתי, זו נישה בוערת שלא נוגעים בה ואם אני אבחר אני מאמין שאביא למפלגה עוד מנדטים".
אם בסופו של יום לא תיבחר - תתאכזב?
"לא, כי אני רץ למרחקים ארוכים. אם הפעם לא אצליח - לא נורא, אנסה בפעם הבאה. אני מסתכל לטווח ארוך. זה חיידק פוליטי שבוער בי וכנראה לא יעזוב אותי גם בעתיד".
rivki@besheva.co.il