לנגן ולנגן, אברומי ויינברג,
ולדמן הפקות
במוזיקה היהודית יש הרבה פעמים עומק, משמעות, נשמה וכל מה שביניהם. אבל לא נעים לומר, הרבה פעמים חסר משהו באלבומים המשויכים לז'אנר - חיוּת. דווקא בגלל זה, היה מרענן כל כך לקבל את אלבום הבכורה של אברומי ויינברג, 'לנגן ולנגן'. כבר ברצועת הפתיחה שלו, שיר הנושא הקצבי והגדוש בחיות מציג תעודת זהות צבעונית, עדכנית וקצבית.
ארבע שנים עבד ויינברג על האלבום הזה. סביר להניח שהוא עבר גלגולים שונים. אפשר להבין לבד שהאמן עצמו השתנה לא מעט ביחד עם השירים, ובטח שלא היה כיף להמתין כל כך הרבה. אבל בשורה התחתונה - היה שווה בהחלט. העיבודים וההפקה המוזיקלית של ג'ף הורביץ בהחלט מדברים בעד עצמם, ולמרות זאת עדיין ניכר שמדובר באלבום בכורה. הקסם החמקמק ישנו, הראשוניות בוקעת מבין השירים המהוקצעים, ורואים שלמרות שהאמן הצעיר נמצא לא מעט שנים בתחום המוזיקה - השירים הראשונים החלו להתבשל אצלו כבר בגיל חמש עשרה. לפי הקומוניקט, הוא עדיין "לא התקלקל", ופועל ממקום שהוא עדיין רענן.
מה שבאמת מיוחד באלבום הזה הוא שמדובר באלבום פופ - אם לנקוב בשם המפורש - שלא פועל לפי הכללים הלא כתובים של עולם הפופ. אברומי לא ממש בקטע של הערצה. הקצביות כאן לא גולשת למקומות זולים ועממיים מדי, וגם כשהוא מגיע למחוזות של רגאיי ("שיר עם מטרה"), הוא עדיין שומר על נימה מכובדת. מה שמלמד שאפשר לשלב יהדות עם פופ, בלי לשכוח מהי בעצם המטרה האמיתית בכל העסק.