רגע לפני הבחירות הקודמות, במסגרת המאבק בין מפלגות הימין על הקול הדתי, פורסמה בתקשורת מודעת בחירות שכותרתה "דתי לאומי מצביע הליכוד ביתנו".
בתחתית המודעה, בין תמונותיהם של מנהיגי המפלגה המאוחדת נתניהו וליברמן, התנוססו דיוקניהם של ששת הדתיים-לאומיים ששובצו במקומות ריאליים ברשימה לכנסת. "הציבור הדתי לאומי השתלב בצמרת ההנהגה של מפלגת השלטון הליכוד ביתנו. ממשיכים את המהפכה!" נכתב במודעה. לא מעט שומרי מצוות, שהפרסומאים חסכו מהם את הצורך לספור כיפות, התרשמו מהמסר והניחו פתקי מחל בקלפי.
חלפו שנתיים, בחירות נוספות בפתח, ונכון לרגע זה נראה שהמהפכה עומדת להתהפך. מבין ששת המועמדים שהפכו בינתיים לחברי כנסת – רק שניים בטוחים גם בכנסת הבאה: יולי אדלשטיין וזאב אלקין. משה פייגלין נדחק החוצה, ציפי חוטובלי מתנדנדת, וגם מעמדם של שני נציגי ישראל ביתנו אינו ברור. כרגע ההערכה היא שדוד רותם לא ירוץ פעם נוספת, ולגבי שמעון אוחיון – אני עדיין לא סגור לחלוטין שהוא היה חבר בכנסת הנוכחית. את מאזן הכיפות בליכוד, בכל מקרה, ראש הממשלה יוכל לשפר באמצעות שריון. א יענע השתלבות.
האמת? כשם שלא דמעתי מהתרגשות על ריבוי הדוסים לפני שנתיים, כך גם קשה לי להזדעזע מדחיקתם החוצה. הצניחה החופשית של פייגלין וחוטובלי מצערת אותי, אבל לאו דווקא בגלל החלל התורני שנותר שם למעלה. יותר משחסרות לי כיפות ברשימה, חסרה לי שם קלאסה. נגיד מה שנגיד על עמדותיו והתנהלותו הפוליטית של פייגלין, מעטים בצמרת הליכוד יכולים להתהדר בסגנון וברמה שלו. אבל כאשר התנאי למקום ריאלי הוא כישרון-על לגיוס מתפקדים, וכאשר ספירת הקולות אמינה כמו התפטרות של אריה דרעי – מה הפלא שכבר אי אפשר להבחין בין הנבחרים לבוחריהם?
מה שכן, אם אחרי סגירת המדור פייגלין יחליט לנסות את מזלו במפלגה חדשה – אז תשכחו כל מה שכתבתי על קלאסה.
העם לא איתנו
שנתיים אחרי שהביא לפרישתו של הרב חיים אמסלם מש"ס, עובר כעת ח"כ אלי ישי מסלול דומה: פרישה רועמת, מאבק יחיד במפלגת האם רבת העוצמה וריצה נפרדת לכנסת תוך הסתמכות על תמיכה מהציונות הדתית. ישנו אפילו דמיון בשמות מפלגותיהם של שני הפורשים: 'עם שלם' לעומת 'העם איתנו'. כמה חבל שאלי ישי לא קרא למפלגתו החדשה בשם הקולע יותר – וגם הקליט יותר – 'צדק פואטי'.
לכאורה, אותו צדק פואטי אמור להתאכזר אל ישי גם בהמשך הדרך. כשם ש'עם שלם' לא עברה את אחוז החסימה, כך אמור גם ישי להישאר מחוץ לזירה הפוליטית. ועדיין, לא מעט אנשים בתוכנו מאמינים בכוחם של ישי ושותפו הפוליטי החדש, יוני שטבון, להשיג את כרטיס הכניסה לכנסת הבאה. אחרי הכול, לאלי ישי יש יתרון אחד בולט על פני הרב אמסלם: בעוד אמסלם נאבק בקרב חסר סיכוי מול הרב עובדיה יוסף – בשביל אלי ישי הרב עובדיה הפך לנכס, או לפחות קולו המוקלט.
כאן נכנס לתמונה הימין הסרוג והמבולבל, שאינו יודע אם כדאי לחזק את מפלגתו של ישי או להחליש אותה. ישנם הסבורים כי לצמד שטבון-ישי יש סיכוי ממשי לעבור את אחוז החסימה, ולכן יש להעניק רוח גבית למפלגה כדי להכניס אותה לכנסת ולמנוע מקולות מצביעיה להיזרק לפח. אותם ימנים מסרבים ללמוד את לקחו של הרב אמסלם, או את לקחן של רוב המפלגות המדשדשות מהבחירות הקודמות, ומתעקשים לפנטז על מפלגה שתגרוף עשרות אלפי קולות מש"ס ותיכנס לכנסת על חשבונה.
אולי הם צודקים – איש מאיתנו אינו נביא – אבל ההערכה שלי שונה לחלוטין. לדעתי, המצביעים החרדים לא יוציאו רגל מחוץ למעגל, ובוודאי לא יצביעו לשטבון, נציג הד"לים המשוקצים. מצביעים מסורתיים יתלבטו בין כחלון ליאיר לפיד, הרבנים פורשי תקומה יביאו מספר קולות זעום, וגם אחוז החסימה הגבוה יעשה את שלו. כפי שאני רואה את הדברים - העם לא יהיה עם מפלגת 'העם איתנו', ואלי ישי יצטרך למצוא לעצמו עבודה חדשה לפחות עד הבחירות הבאות. הצדק הפואטי יושלם.
בקטנה
א. לבית היהודי הצטרף ינון מגל, ולישראל ביתנו הצטרף שרון גל. זה כנראה המקום להבהיר: כרגע אין לי שום כוונה ללכת לפוליטיקה. לא, זה לא מספיק שגם השם שלי מתחרז.
ב. בסוף השבוע קפצתי לכנס בחירות של מועמדי הבית היהודי בעיר מגוריי. למקום הגיעו לא פחות משבעה מתמודדים בפריימריז, רובם חברי כנסת מכהנים. וכל הערב חשבתי לעצמי: אם חלילה הייתה נופלת כאן פצצה, ובכן, עדיין היו נותרים לפחות שלושים מתמודדים יותר מדי.
ג. בעמוד הפייסבוק של מפלגת העבודה עלה מם אינטרנטי, ובו מצולמים בוז'י הרצוג וציפי לבני במחווה לצמד הסוכנים בסרט 'גברים בשחור'. רק אזכיר שהסוכנים בסרט היו אנשים שאיבדו את זהותם, הסתובבו בין חייזרים ורוב הזמן לא סבלו זה את זה. שבת שלום.