פיגוע הדריסה בירושלים
פיגוע הדריסה בירושליםיוני קמפינסקי

אנשים בעלי שם ובעלי ממון מגישים פעמים רבות תביעות דיבה אבודות מראש, גם אם הם יודעים שסרחו או כשלו, וגם אם ברור שעתידה של התביעה לנחול כישלון חרוץ.

זאת משום שעצם הגשת התביעה הוא כלי רב עוצמה במלחמה על השם הטוב. זה עניין של כמה אלפי שקלים, עלותה של הגשת התביעה, וכמה אלפי שקלים של משיכתה בשקט מאוחר יותר, אך הרווח התקשורתי הוא ברור. בימים הסוערים שלאחר הפרסום השלילי, האדם יכול לנופף בכתב תביעה תקיף וליצור מצג של כנות בדחיית הטענות נגדו, ובעידן האינטרנט גם לאזן את האזכורים השליליים ברשת עם אזכורים של הגשת תביעה הדיבה. בזיכרון הציבורי לא מתקבעת אם כך אשמתו של האדם - תשואה נאה לעלות הסיבוב המשפטי הקטן.

לפני כחמישה חודשים הרג מוחמד ג'עביס את אברהם וואלס ופצע ארבעה אזרחים נוספים. הוא דרס את וואלס בדחפור שבו נהג סמוך לאתר בנייה בירושלים. לאחר מכן פרץ עם הדחפור לרחוב, הִכה בכפו באוטובוס נוסעים שעבר בסמוך, ולבסוף הפך אותו. בשלב זה הסתערו לכיוונו ביריות כמה אנשי כוחות ביטחון שעברו ברחוב, ולאחר ניסיונות כושלים של ג'עביס לדרוס אחד מהם, הוא נורה למוות.

פיגועי דריסה הם בדרך כלל פיגועים ספונטניים שלא עומדת מאחוריהם תשתית טרור. לכן, אם נהרג הנהג הדורס, אין מי שיודה בפה מלא כי מדובר ברצח על רקע לאומני. זו גם הסיבה שהקו ההסברתי הערבי במקרים כאלה הוא לא פעם שמדובר בתאונה שיצאה משליטה, והנהג שחוסל הוא קורבן של דעות קדומות. סצנה ברוח זו אפילו הופיעה בסדרת הטלוויזיה הסאטירית של סייד קשוע 'עבודה ערבית'. הנהג הערבי הופך בה לקורבן, והיהודי המסתער - לדמות נושאת נשק היסטרית ומסוכנת. זאת גם התמונה המוצגת בתביעת נזיקין שהגישה משפחתו של הנהג הדורס נגד המדינה.

קשה להאמין שמישהו במשפחת ג'עביס חשב שהתביעה תתקבל. אבל ייתכן שהתקוות שם היו שההצהרות על חפותו של בן המשפחה, מחוזקות בתביעה, ירתיעו את המדינה מלנקוט צעדים מנהליים מקובלים במקרים שכאלו. התקוות, מכל מקום, נגוזו. בסוף השבוע שעבר דחו שלושת שופטי בג"ץ עתירה של יורשיו שביקשו לבטל את הצו שהוציא אלוף פיקוד המרכז להריסת ביתו של ג'עביס. משפחת הדורס טענה בין השאר כי וואלס נדרס בשוגג והאוטובוס התהפך כתוצאה מניסיון של ג'עביס להימלט מהמון זועם. "על פי חומר הראיות שהוצג בפנינו, יש צורך במידה רבה של דמיון, שמא עזות מצח, כדי להעלות את הטענה", כתב בהחלטה השופט יצחק עמית.

באותה הזדמנות קבר השופט את התביעה האזרחית של המשפחה המתנהלת בבית המשפט המחוזי בירושלים. השופט עמית וחבריו הסתמכו על כמה ראיות, בנוסף לתיעוד וידאו של האירוע שלא מותיר הרבה לדמיון. למשל, העובדה שג'עביס צפה בסרטון הפיגוע במרכז הרב שעות אחדות לפני האירוע. המעקב אחרי פלט השיחות של ג'עביס לימד גם הוא על תכנון מוקדם. דקה או שתיים לפני שדרס את וואלס, הוא התקשר לגיסתו למשך שניות אחדות ואמר לה דבר שהסעיר את רוחה. דקות מעטות מאוחר יותר התקשר אחיו למנהל העבודה במקום והפציר בו שלא ייתן לג'עביס לצאת עם הדחפור מאתר הבנייה. אלא שאז הייתה גופתו של וואלס כבר מוטלת ברחוב והדחפור של ג'עביס שעט לכיוון האוטובוס.

מיהו טרוריסט

לא ברור לאוזני מי מיועדים איומיו של שר הביטחון משה יעלון כי יכריז על ארגון להב"ה, הפועל נגד תופעת ההתבוללות, כעל ארגון טרור. נזכיר כי מזה כמה שבועות נחקרים אנשי הארגון בחשד להסתה לאלימות והסתה לגזענות. בית המשפט המחוזי בירושלים כבר רמז בעת החלטה על הארכת המעצר לפני כשבועיים וחצי, שהמשוואה בין התנגדות להתבוללות ובין הסתה לגזענות אינה קבילה. כתב אישום נגד יו"ר התנועה בנצי גופשטיין יוכל להיות מוגש רק אם תצליח המשטרה למצוא ראיות כי הוא שהסית את שלושת הצעירים שהציתו את בית הספר הדו-לשוני בירושלים. גם במערכת הביטחון יודעים כי להכרזה על להב"ה כארגון טרור אין כל סיכוי לעמוד בביקורת שיפוטית. הפארסה של הכרזתן של תנועות כך וכהנא חי כארגוני טרור לפני יותר מעשרים שנה לא תוכל לחזור במציאות המשפטית הנוכחית.

עשרים ושתיים קבוצות הוכרזו על ידי הממשלה הנוכחית כארגוני טרור. חלק ניכר מהן הם ארגוני לוויין של החמאס הפועלים ביו"ש או בעזה וזרועות פיננסיות של החמאס בעולם. החלק האחר הם ארגוני אסלאם קיצוני הפועלים במרחב האביב הערבי, כמו ג'אבת אל-נוסרה הסורי, אנצאר בית מקדס הפועל בסיני וכמובן ארגון המדינה האסלאמית - דאעש. יוצאת דופן הייתה הכרזתם של אמרא אל-עקצא ושל 'מוסד אל קודס לפיתוח' כארגוני טרור. שני ארגונים ישראליים אלה משתייכים לפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, שעל פי טענת השב"כ הקימו מנגנונים המשרתים את החמאס בעיקר בצפון הארץ ובמזרח ירושלים. ההפרדה בין שני הארגונים ובין הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בעייתית. העובדה שיעלון נמנע מלהכריז על הפלג הצפוני כולו כארגון טרור, למרות שהפעילים בו הורשעו בסיוע לחמאס, בוודאי שאינה מאפשרת לו לסטות מהעיקרון הזה בפרשת להב"ה, ששלושה מפעיליה הואשמו בהצתת מבנה.

הכרזה אחת בשתי שנות קיומה של ממשלת נתניהו-לבני הייתה על "התאחדות בלתי מותרת", מין הכרזה מתונה יותר מזו של ארגון טרור. היא כוונה נגד 'תג מחיר', ארגון שאינו ארגון אלא תופעה פלילית. ההכרזה מאפשרת לשר הביטחון לעקל את רכושה של ההתארגנות, אך למעשה בעיקר לכסות על המבוכה הלאומית והבינלאומית מכישלונם של המשטרה והשב"כ במיגור התופעה.

סטודנטים, היזהרו בדבריכם

כבר כתבנו כאן בעבר על מערכת הענישה הכפולה, ולכן גם הדרקונית, שצומחת בשנים האחרונות כתוצאה מהנוהג המתהווה של מוסדות המדינה להגיש תביעות אזרחיות נגד אזרחים שכשלו. עד עתה המגמה נצפתה בעיקר כחלק מאכיפת עבירות תכנון ובנייה. רשות מקרקעי ישראל מגישה תביעות, לעתים של מיליונים, נגד אנשים שפתחו עסקים על קרקע חקלאית, והמשטרה תובעת את שכר שוטריה המלווים צווי הריסה. רק בחודש שעבר ניסה המנהל האזרחי להוציא עשרות אלפי שקלים מחקלאי יהודי בדרום הר חברון שסולק מכרם שנטע על סמך "צו שימוש מפריע" (זה שהוכרז על ידי ועדת לוי כהליך מפלה ולא חוקי נגד יהודים ביו"ש). העילה הייתה הוצאות עקירת הכרם שביצע הצבא. שופט בית משפט השלום בירושלים גד ארנברג דחה את התביעה, אבל היה זה בגלל שצו אחר שהוצא נגד האיש אסר עליו להתקרב לאזור הכרם, ולא אפשר לו לקיים את צו העקירה.

מסתבר שהפרקטיקה הזאת מחלחלת עתה גם למוסד לביטוח לאומי. ראשית הפרשה בסכסוך קשה בין סטודנט במרכז האקדמי רופין למי ששימש באותה תקופה דיקן הסטודנטים. הדיקן השעה את הסטודנט מלימודיו, סירב להיפגש עמו והפנה אותו אל מזכירת החוג. כשהוא נכנס אל לשכתה נסער כולו, התברר לסטודנט כי האישה שאליה הופנה נמצאת בחופשה. פקידת הקבלה נאלצה לספוג את נחת לשונו של הסטודנט המיואש. הוא החל לצרוח שהוא יהרוג את מזכירת החוג. "אני אמרתי לו שיירגע, והוא בא לשולחן שלי ואמר לי שלא יירגע", סיפרה בבית המשפט פקידת הקבלה. "לקחתי את הכיסא אחורה לחלון ואמרתי לו שיירגע, ואז התחילו להגיע אנשים ממשרדים אחרים". כשאלו הגיעו, עזב הסטודנט הזועם את המקום, כשהוא לא יודע כי ההשעיה מהלימודים הפכה כעת לדאגתו הקטנה.

תלונה הוגשה נגד הסטודנט במשטרה והוא הורשע בעבירה הקלה יחסית של איומים, ופיצה את הפקידה בחמש מאות שקלים. ימים אחדים לאחר האירוע הגיעה פקידת הקבלה לחדר מיון, התלוננה על תסמינים נוירולוגיים והושארה להשגחה. מאוחר יותר היא תבעה את הביטוח הלאומי וזכתה לנכות זמנית של כמה חודשים ולפיצוי, לאחר שהאירוע הוכר כתאונת עבודה. פקידת הקבלה המשיכה הלאה ותבעה את הסטודנט בבית משפט השלום בפתח תקווה. השבוע פסקה לה השופטת אושרית רוטקופף יותר משישים אלף שקלים פיצוי ועוד כמעט עשרים אלף הוצאות משפט.

לחגיגה הצטרף גם הביטוח הלאומי: הוא תבע מהסטודנט לשפות אותו על הסכומים שהעביר לפקידת הקבלה. השופטת רוטקופף פסקה כי הסטודנט ישפה את הביטוח הלאומי בשמונים ואחת אלף שקלים בתוספת הוצאות משפט. למזלו של הסטודנט, דחה הביטוח הלאומי תביעה של הפקידה להכיר בקשר בין ההתפרצות במשרד לאירוע מוחי קל שעברה במועד מאוחר יותר. שאם לא כן, היה הסטודנט נדרש ככל הנראה לממן קצבת נכות קבועה לפקידה.