כחלק ממעקב שגרתי נשלחה לבצע בדיקות סקר גנטיות כדי לשלול מומים מולדים אצל העובר.
לאחר מכן קיבלה שיחת טלפון מהמעבדה: "תוצאות הבדיקה מעידות על סבירות גבוהה להימצאות מום אצל העובר ואנו ממליצים לכם לפנות לרופא הנשים להמשך הבירור".
שירה ההמומה התקשרה לרופא הנשים שלה, ד"ר רוזנק, שהסכים לקבלה באותו יום. הרופא הציע לה לבצע בדיקה חדשנית שנשלחת לחו"ל, ומתיימרת לנבא באופן מדויק יותר אם אכן ישנה בעיה.
שירה ויניב בעלה שמעו לעצתו. התוצאות התמהמהו וההמתנה הייתה מעיקה. בנוסף לכך צצה אצל שירה באופן פתאומי בעיה בריאותית, שבגללה נאלצה להפסיק לעבוד ולהיכנס לשמירת היריון קפדנית ולמעקב צמוד של היריון בסיכון גבוה.
ימים ארוכים של מוגבלות בתנועה עברו עליה בנוסף לדאגתה לשלום העובר. המצב הפך להיות כמעט בלתי נסבל.
ואז נמסר לה טלפונית שהגיעו התשובות ושהן נשלחו לד"ר רוזנק. שירה החלה לחוש שמשהו אינו כשורה והתקשרה לרופא. ד"ר רוזנק אמר שיבדוק ויתקשר בערב.
לאחר מכן שלחה לו מסרון: "הכול בסדר?".
הרופא התקשר אליה ואמר בקול רציני: "קיבלתי את התוצאות. לצערי הן מעידות כי נמצאה תסמונת אצל העובר בסבירות של 95 אחוזים. נדבר בערב על כל ההשלכות".
שירה, שכבר ידעה מכאוב בעבר בשל היריון שהופסק, וקול הדממה לאחר מכן עדיין הדהד באוזניה, לא הייתה מסוגלת לשאת את הבשורה. היא הרגישה שהקרקע שוב נשמטת מתחת לרגליה. בתום השיחה עם הרופא זעקה בכאב נורא. בעלה, שישב לצדה, קפא על מקומו והבין הכול.
"איך נעבור שוב את הסיוט הזה?!", שאלו זה את זה, "איך אפשר להמשיך הלאה?!"
בשעות הערב התקשר שוב ד"ר רוזנק, שחש בסערת רגשותיהם, ביקש שייקחו אוויר לנשימה ושיפעלו מתוך שיקול דעת, והזכיר להם כי הם אנשים מאמינים.
למרות תמיכתו ההדוקה, לא נחה דעתם של שירה ויניב והם פנו לקבל חוות דעת נוספת מרופאים בכירים. הומלץ להם לערוך בדיקה פולשנית שתוכל לפסוק מיידית וחד משמעית אם אכן ישנה בעיה אצל העובר, ובהתאם לתוצאותיה יוכלו להחליט על גורל ההיריון.
ד"ר רוזנק הסביר להם שבשל הבעיה הבריאותית שהתעוררה אצל שירה, הבדיקה הזאת עלולה לסכנה. לכל אורך הדרך הוא סבר שבתוצאות הבדיקה שהגיעו מחו"ל אין ממש. הוא נטע בהם את התקווה והאמונה, שככל שהוא עוקב אחר התפתחות העובר נראה לו שהוא בריא. בדוא"ל ארוך ומפורט כתב להם את כל האפשרויות לכאן ולכאן. בני הזוג החליטו לתת בו אמון ולדבוק בעמדתו.
בשיחה עמוקה וכואבת ניתחו שירה ויניב את כל האפשרויות והחליטו לשים את מבטחם בבורא העולם ולשמור על עוברם מבלי לסכן את ההיריון.
וכך, מרגע שפקחו את עיניהם בבוקר ועד שעצמו אותן בלילה, הרבו בתפילות ותחינות, שהכול יעבור בשלום ושייוולד להם ילד בריא ושלם. הם הרבו בקריאת תהילים, בשינון הלכות, בלימוד תורה, ערכו חנוכת בית חוזרת, החליפו מזוזות ותפילין והכניסו לביתם את התלמוד המלא, וגם ביקשו לקבל את עצת הרבנים ואת ברכתם. הם עלו לקברי סבותיהם ולקברות צדיקים.
בקבר רחל אמנו, רבנית ידועה שהבחינה בשירה הדומעת אמרה: "את תראי שעוד תבואי להודות לאמא רחל!"
בנר ראשון של חנוכה, שירה הייתה בחודש התשיעי להריונה, ואז באופן לא צפוי התעוררה אצלה בעיה רפואית נוספת שהדאיגה את הרופאים. הם החליטו לאשפזה במחלקה לסיבוכי היריון.
שירה נאלצה לעבור סדרה ארוכה של בדיקות מקיפות, חלקן לא נעימות ומתישות. אלו היו ימים של חוסר ודאות והמתנה ארוכה ומורטת עצבים.
בהתאם לתוצאות הבדיקות, הוחלט ליילדה כשלושה שבועות לפני תאריך הלידה המשוער.
בכניסתה לחדר הלידה הרגישה תשישות. היא ידעה שללידה נדרשים כל כוחותיה כאישה, ומאידך ידעה שלא תוכל לגייסם בעצמה והיא חייבת עזרה משמיים.
בחדר הלידה החלו מיד בתהליך זירוז. כאשר החומר החל לזרום בגופה של שירה, היא הסתכלה למעלה ודיברה אל אביה שבשמיים: "אבא בנחת... אבא בנחת..."
היא דמיינה שהמילים החזקות שליוו אותה כל העת - "הבוטח בה' חסד יסובבנו" - חגות סביב המנורות הגדולות שמעליה.
הלידה עברה בקלות יחסית ובשעה טובה נולדה בת.
על רקע החששות שעלו בהיריון, הרופאים הגיעו מיד לחדר הלידה כדי לבדוק את התינוקת ושלחו בדיקות דם למעבדה הגנטית. כעבור שבועיים מורטי עצבים הגיעו התוצאות.
שירה ויניב נכנסו לתינוקייה בבית החולים ועמדו סמוך לרופא הילדים. הרופא חייג למעבדה הגנטית.
"הלו, שלום, האם יש תשובות לבדיקה הגנטית שנשלחה לפני שבועיים?"
שירה ויניב החווירו. לבם פעם בטירוף. שירה חשה רעד בידיה.
ואז נשמעו המילים: "אהה... כן?... כן?... תקין?... הכול תקין?...יופי, תודה רבה".
בני הזוג הביטו זה בזה ודמעות פורקנם התערבבו עם קריאות הודייתם.
ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: odedm@neto.net.il