אליקים העצני
אליקים העצניפלאש 90

אני מקנא במצביעי מרצ. הם אינם צריכים לחשוש למחרת הבחירות מ"נאום אריאל" של זהבה גלאון, בו תודיע על סיפוח יו"ש לישראל. הפתעות כאלה מזומנות רק למצביעי הליכוד.

הלכו לישון עם ארץ ישראל, ונתניהו בנאום בר-אילן הקיץ אותם עם מדינה פלשתינית. קיוו שדו"ח ועדת אדמונד לוי יציל את מפעל ההתנחלות וראו את נתניהו, אביו מולידו, משליך אותו לפח. ציפו שנתניהו יפשיר את הקפאות אוסלו וקיבלו ממנו עשרה חודשי הקפאה גלויים והקפאה סמויה, מוסווית בשקרים, שנמשכת עד היום. שמעו את נתניהו תובע מקרי בתוקף הישארות צה"ל לפחות סמוך לנהר הירדן, והבינו שעל הבקעה כבר ויתר, לא כל שכן על במת ההר שמאחוריה. התפעלו מנתניהו שחלק בפומבי על נשיא ארצות הברית אשר דחק בו לקבל את הנוסחה הממאירה "גבולות 67' עם תיקונים הדדיים", עד שהודלף להם מן השיחות החשאיות עם קרי שנתניהו נסוג גם מזה, ועל כך אפילו לבני שיבחה אותו. כרגיל, עם ישראל ניצל בגלל הכבדת לב פרעה.

תשאלו: עם התובנות המרות האלה, איזה טמבל ממשיך לתת אשראי למי שכל הצ'קים שלו חזרו? התשובה מצויה בתחום הפסיכולוגיה. נתניהו נהנה מ"חזקת האמינות השקרית". כלומר, מאמינים לו שכשהבטיח שתי מדינות או קיבל נוסח שהכתיב הבית הלבן, הוא שיקר, ואפילו ההקפאה – כך חושבים השוטים – היא בשי"ן קו"ף רי"ש, ואיכשהו בכל זאת בונים.

אז למה אני מקנא במרצ? כי גם הם מאמינים במנהיגה שלהם, אבל היא אינה משקרת להם.

לאחרונה הבטיח נתניהו שבמאה הימים הראשונים לאחר היבחרו מחדש יעבור חוק לשינוי שיטת הממשל, ועל פיו לא יהיה אפשר להפיל ממשלה במשך ארבע שנים תמימות.

קטסטרופה! תארו לכם שממשלות שרון, ברק, אולמרט וזו האחרונה של נתניהו לא היו נופלות בדמי ימיהן – אנה היינו באים? שורות אלה, למשל, לא היו נשלחות מקריית ארבע, כי היא מזמן כבר הייתה פרבר ערבי של אל-ח'ליל ויורה קטיושות על ירושלים. שנה וחצי עד שנתיים לכל היותר, זו קדנציה של ממשלה שעם ישראל יכול לעמוד בה. תקופה ארוכה יותר עלולה להספיק לה לממש באמת את תוכניותיה, ואז... אוי ואבוי!

ממשלות קצרות וחלשות הן גם סגולה מפני לחץ חיצוני. אם אתה חזק, אומרים לך, תוכל לעמוד בוויתורים כואבים. ולכן רק החלש וקצר הימים אינו לחיץ. האיפוק שמגלה כלפינו אובמה מאז נפילת הממשלה יוכיח.

אבל הסירו דאגה מלבכם, שיטת הממשל לא תשונה. חזקת השקר האמין, כבר אמרנו?!