התחלה: נולדה בשכונת נחלת אחים בירושלים לאם ילידת הארץ ולאב שעלה בגיל 15 מצ'כוסלובקיה. "אמי לאה תיבדל לחיים ואבי נחמיה זכרונו לברכה שמרו על אורח חיים דתי, ואבי אף נהג לחבוש כיפה בקביעות". מאז ילדותה ועד היום היא מתגוררת בירושלים ולא ממהרת לצאת ממנה. "מאוהבת בעיר המדהימה הזאת עד למעלה מראשי. הנופים, האנשים וההיסטוריה פותחים לי את הלב כל בוקר מחדש".
ג'ינג'ית: בשל שערה האדמוני כינו אותה הילדים "רעיה הג'ינג'ית", כינוי שהיא שומעת עדיין מפעם לפעם. "כשנולדתי הייתי קירחת ומסביב לראשי הייתה פלומה דקה של שיער אדום, אז המיילדת אמרה לאמי: מזל טוב, נולדה לך נסיכה ג'ינג'ית עם כתר על הראש".
אדמוני: שם המשפחה המקורי היה רוט, שפירושו ביידיש אדום. השם עוברת מאוחר יותר לאדמוני. "כנראה שלא הייתי הג'ינג'ית היחידה במשפחה. ממה שנודע לי, רוט הוא שם המשפחה שאפיין משפחות רבות שהייתה בהן היסטוריה של ילדים ג'ינג'ים".
לימודים: בית ספר 'מעלה' בירושלים שהכיל שתים עשרה כיתות לימוד מא' עד י"ב. "למדתי במקום אחד מגיל שש ועד גיל 18. רק חוויות חיוביות אני זוכרת מתקופת בית הספר והתיכון".
הלו, זה רדיו?: באמצע כיתה ח' הציעה לה חברה ללימודים להירשם לאודישן ב"אולפן הילדים הירושלמי" שחיפש ילדים למחלקת הנוער שלו. היא הגיעה "מאושרת מאוד" ועברה בהצלחה את האודישן הראשון. "למרות שכבר הייתי נערה, היה לי קול של ילדה קטנה ואנשים היו בטוחים שמדובר בילדונת". מאז הפך קולה הצעיר לסמל המסחרי שלה. "עד היום יש לי קול כזה, ולכן הרגשתי בנוח להישאר שנים רבות בתחום הילדים והנוער".
מילוי מקום קבוע: בסיום לימודי המשפטים באוניברסיטה העברית, כשהחלה לחפש עבודה כעורכת דין הגיעה הצעה לשמש כעורכת תוכניות ילדים ברשת א'. התנאי היה שהיא תחליף, למשך שנתיים בלבד, עובדת אחרת שיצאה ללימודים בחו"ל. "אמרתי להם: אבל אני מחפשת בכלל התמחות בעריכת דין, והם השיבו שמדובר במילוי מקום בלבד. אז הלכתי על זה". העבודה הזמנית הפכה למקצוע קבוע שמלווה אותה מאז כעורכת תוכניות רדיו לילדים ונוער. "לא חלמתי בכלל שאשאר בתחום כל כך הרבה זמן".
חתונה: נשואה לדרור שמחיוף ולזוג שלוש בנות: כרמית, נורית ונועה. "גם לי יש אחות מעליי ואחות מתחתיי, בדיוק כמו בנותיי".
עוד סיפור אחד ודי: את דרכה הרדיופונית החלה עם תוכנית הדגל לילדים "עוד סיפור אחד ודי" ברשת א' של קול ישראל. מאז הספיקה לערוך עשרות תוכניות לילדים ואף לדובב את דמותם המצוירת של פינוקיו ואזמרלדה החתולה מ"הצריף של תמרי".
לא רק ילדים: "ילדים היו מאז ומתמיד קהל היעד הטבעי שלי. אני נהנית מאוד לדבר אליהם ובשפתם ולחזור, ולו לזמן קצר, לתקופת הילדות הנפלאה שלי". לפני מספר שנים נודע לה שגם מבוגרים נהגו לשמוע בקביעות את התוכניות שהגישה. "כנראה שתוכניות לילדים מדברות בסוף לכולם".
בית הוריי: לצד תוכניות הילדים היא מגישה גם תוכנית שבועית ברשת א' שמארחת אנשים בעלי סיפור משפחתי מעניין. "התוכנית פתוחה לכל סוגי האנשים, לא רק לאלו המפורסמים. אני בודקת קודם כול שהאדם שמגיע לאולפן הרדיו יודע לספר את הסיפור ומודע לפרטים הביוגרפיים בהיסטוריה המשפחתית שלו". הביקוש להתארח באולפן מגיע כל העת לשיאים חדשים. "אנשים מאוד רוצים לשתף את הציבור הרחב בעבר המשפחתי שלהם. זה כנראה יצר חזק מאוד שנמצא אצל כולנו".
עוד חוזר הניגון: כשפרש אברהם זיגמן לגימלאות היא התבקשה להחליף אותו בהגשת תוכנית הרדיו המיתולוגית ברשת ג'. "כל פעם חיפשתי שירים עבריים נוסטלגיים שהולחנו לפני קום המדינה. הייתי מכינה את התוכנית ומתענגת על כל צליל. איזה עושר לשוני היה לנו פעם, הא? יש בי געגוע עמוק לכל השירים הללו ואני עדיין שומעת אותם גם בזמני הפנוי".
אמא אומרת: מאוחר: זהו שמו של ספר הילדים שהוציאה בשנת 2001 ובו אוסף של שירים מחורזים על המתרחש בבית רגע לפני השינה. "מאוד נהניתי לכתוב אותו ולהוציא מתוך המגירות שלי את כל הטיוטות של שירי הילדים שכתבתי". הספר לא זכה לתפוצה רחבה ונותר אנונימי למדי בקרב ילדי ישראל. "לצערי, הוא לא התפרסם כמו שציפיתי. מקווה שהספרים הבאים שאכתוב יצליחו יותר בשוק הספרים".
כלה בת שלוש עשרה: מנחם פרי, שעבד לצדה ברדיו, סיפר לה יום אחד כי בגיל שלוש עשרה אולצה סבתו להינשא לרב העיירה בפולין, שהיה אלמן מבוגר בן 65. הסיפור על הנערה הצעירה לא נתן לה מנוח והיא החליטה לכתוב סיפור קצר על המאורע שגם בזמנו נחשב לחריג. תגובת האנשים שקראו את כתב היד הראשוני הייתה זהה. "הם שאלו בסקרנות: נו, ומה קרה איתה אחר כך? אז הבנתי שאני חייבת להמשיך את הסיפור עד הסוף והתחלתי לשגע את מנחם שיספר לי את כל הפרטים על המשפחה שלו בפולין".
חלומות: הסיפור הקצר הוליד רומן היסטורי על קורות משפחתו של שדרן הרדיו מנחם פרידמן (פרי) בשואה ולאחריה. "קראתי לרומן 'חלומות' מכיוון שהרבה מהמאורעות בספר עוסקים בחלומות מוזרים של בני המשפחה, וביניהם הוריו של מנחם שהיו מתעוררים מדי לילה מסיוטים קשים שפקדו אותם לאחר שניצלו מאושוויץ".
שואה ותקומה: מאז פרסום הספר, היא נוהגת לערוך יחד עם מנחם ערבי זיכרון המשלבים קריאת קטעים מתוך הביוגרפיה המשפחתית. "המון אנשים מגיעים לאירועים הללו. ניצולי שואה ובני הדור השני שבולעים בצמא כל פרט מידע על תקופת השואה".
אם זה לא היה המסלול: הכיוון הכללי היה משפטים, אבל "איזה כיף שלא הפכתי לעורכת דין". אין צער על לימודי המשפטים עצמם, אלא הקלה גדולה על כך שלא נאלצה לייצג אף קליינט במערכת החוק הישראלית. "ברור לי שהציבור הרוויח שלא מימשתי את התואר. אני מטבעי אישה רכה וותרנית, ולא נראה לי שהייתי שורדת את הכוחניות והמרפקים שהמקצוע הזה דורש".
ובמגרש הביתי
בוקר טוב: מתעוררת מוקדם מאוד ושותה כוס מים צלולים. במזווה הביתי שלה לא תמצאו שום דבר שדומה לקפה. "לא מתחברת למשקאות הללו. תנסו לשתות כל בוקר כוס מים קרים ותראו כמה רעננות זה מביא לגוף".
מוזיקה: שירים עבריים של פעם, עם ניחוח קל של ימי טרום המדינה, וגם מוזיקה קלאסית. "אני יכולה לשמוע במשך שעות יצירות קלאסיות ואף פעם לא יימאס לי".
שבת: היא מגדירה את עצמה כשומרת שבת ומקפידה על מנוחה מוחלטת בלי נסיעות או "דברי חולין". סעודות השבת עמוסות בקרובים ובני משפחה שמגיעים באופן קבוע להתארח בביתה. "הבנות שלי מגיעות עם הנכדים המקסימים, ואני נהנית לבשל לכולם. זו טרחה שעונג בצדה".
המאכל החביב: מעידה על עצמה כאחת שלא מפונקת באוכל ונהנית לאכול דווקא את הדברים הפשוטים. סלט ירקות וחביתה למשל. "כשרואים אותי מבינים שאני לא אכלנית גדולה".
עתים לתורה: לאחרונה החליטה לבקר בקביעות במכון יד בן-צבי, כדי לשמוע הרצאות על ההיסטוריה של ארץ ישראל. "המורשת של הארץ הזאת מדהימה אותי כל פעם מחדש. כמה עבר יש בכל השבילים שאנחנו צועדים בהם, לפעמים בלי לשים לב".
אחזקת הבית: במשפחה מכנים אותה "דוקטור לכתמים". אין כמעט כתם שעובר תחת ידה ונותר שלם על הבגד. "חוץ מכתמי אדמה בבגדים של ילדים שלא יורדים, אין מה לעשות עם לכלוך כזה. למרות שאני יודעת כמה ילדים אוהבים להתפלש בבוץ". לאמהות שבינינו, יש גם טיפ ששווה זהב: "אני תמיד מוסיפה עשר מעלות יותר מההמלצה שכתובה על הבגד. אם כתוב 40 מעלות, אצלי זה לעולם יהיה הרתחה". מניסיונה, הכתמים לא סובלים את החום הכבד ובורחים.
מפחיד: נחשים. כשהייתה קטנה שמעה סיפורי זוועה על קרוב משפחתה שהוכש על ידי נחש ארסי ומת. מאז היא רועדת מנחשים, אבל רק מהם. "חוץ מזה, אני אישה שלא מפחדת מכלום".
דמות מופת: כל דמויות המופת הן על טהרת הנשים. "אני מעריצה את דבורה הנביאה ואת חנה סנש, שבאומץ לבן ובתושייתן, הקריבו הרבה כדי להציל אחרים".
פנאי: לטענתה, היא מומחית בלבזבז זמן. "הייתי שמחה להיגמל". כשיש החלטה בסופו של דבר לעשות משהו שהוא רק לנפש, היא תקרא ספרים ותפתור במרץ תשבצי סודוקו. "בעצם, כל תשבץ היגיון יתקבל בברכה".
משאלה: "הלוואי שהספרים שכתבתי, וגם אלו שאכתוב בעתיד, יצליחו מעל המשוער. הרי לספר אין תווית של פג תוקף, נכון?". משאלה נוספת קשורה ברצון להעלות מן המגירה טיוטות רבות של ספרי עלילה ומתח. "אני צריכה את הזמן לשבת ולכתוב וגם מישהו שידחף אותי קדימה. דחיפה אחת קטנה ואני בטוחה שמעיין הכתיבה שבי ימשיך לנבוע".
כשתהיי גדולה: אין ספק שהעתיד יכלול מקומות שאפשר להתנדב בהם כמו זמרשת, שנחשב לאתר האינטרנט הגדול ביותר לשימור שירים עבריים מלפני קום המדינה, וגם הקראת ספרים לעיוורים. "החזון הוא להצליח לשלב בין שני התפקידים הללו שחשובים לנו מאוד, כחברה וכעם".