תקראו לזה גאווה מגזרית, אבל ההרגשה היא ששחקני קבוצת המילואים בבית היהודי עולים על הנבחרת של מפלגות יריבות. חבל רק שניתן היה לסמן 7 מופלאים בלבד. בהתחשב במאגר הכשרונות שהתמודדו, כמעט כל תוצאה הייתה מולידה נבחרת אטרקטיבית. ובכל זאת, 50 אלף המתפקדים גיבשו רשימה מאוזנת.
התוצאה מדגימה שיש כיסוי לטענה שהבית פתוח לציבור הלא דתי. איילת שקד דורגה ראשונה, רונן שובל במקום ריאלי ודני דיין במקום חצי ריאלי. מאידך, למרות המשא ומתן המתסכל עם תקומה, הבוחרים לא התחשבנו עם הדמויות היותר תורניות כמו הרב אלי בן דהן והרב רונצקי. ללמדך שיש חיים אחרי השריון. בהתחשב ברשימה שהתגבשה, טוב יעשה היו"ר הנבחר נפתלי בנט אם לא ינצל את כל שריוניו, אלא אם באמתחתו 'תותח על' שעשוי להקפיץ את מניות המפלגה.
עתה החל הקרב הגלוי מול השמאל, והקרב הסמוי בתוך המחנה הלאומי עם הליכוד. פרשן ערוץ 2 עמית סגל חוזה שחזרנו לשנות השמונים והתשעים של קרב ראש בראש בין העבודה לליכוד, כאשר שתי הגדולות מתחזקות על חשבון מפלגות הלוויין והמרכז. בהתאם, הוא הביע פסימיות לגבי פריצת הדרך של הבית היהודי. אבל בניגוד לחלק מעמיתיו, סגל אינו חשוד בערבוב הבעת משאלת לב בפרשנות.
נראה לי שמטה הבחירות של הבית היהודי לקח תהליך כזה בחשבון ומצא לו מענה בדמות אסטרטגיית 'הקמפיין הוא הקמפיין'. תוך כיבוד כללי המשחק עם הליכוד, שנמנעים הפעם מירי בתוך הנגמ"ש. הדרך להתבלט בתחרות בתוך המחנה הלאומי היא בניהול ההסברה נגד השמאל. כאשר העבודה הציגה את נבחרתה, הליכוד הגיב בדברי ביטול מצדו של אופיר אקוניס – צפוי ונדוש. השוו את דברי אקוניס לסרטון הבית היהודי 'משהו חדש מתחיל' (ראשית כל שאפו על מחזור מוצלח של סיסמאת הקמפיין הקודם) שהוא פגיעה מדויקת בנבחרי העבודה תוך השוואת רשימתה למפלגת חד"ש. בכך הבית היהודי מבקש לאותת שאם ברצונכם לראות מי שיענה לשמאל, הוא יעשה זאת בצורה יותר זריזה ונשכנית. גם העובדה שהבחירות המוקדמות הסתיימו יחסית ללא תקלות וללא ערעורים תעמוד לזכות הבית.