חגים ובישולים
חגים ובישוליםthinkstock

"בנות, רעיונות לארוחת צהריים יש?" שואלת אחת מחברותי באחת מתוך אלף קבוצות הווטסאפ שיש לי .

"עזבי ארוחת צהריים, ערב, קריטי לי יותר".  עונה אחרת מקבוצה מקבילה שחברה בשתי הקבוצות שענתה בטעות בקבוצה הלא נכונה.

שני הסטטוסים מביאים לירי בלתי נשלט של תשובות מכל הכיוונים. בתוך דקות עוברת הדילמה גם לקבוצת אחרות בנייד והפלאפון שלי מתחיל להשמע כמי שיורים בו ולהתנהג כמי שעומד לרדת מהפסים.

אחרי 756 צפצופי התראת ווטסאפ החלטתי שאני מכבה את נתוני המנות בנייד ומחזירה לעצמי את השפיות ולו לשעה אחת.

זה לא שאני רעה ואיני מוכנה לעזור לחברה בעת צרה אלא ש א. אין לי רעיונות. ב. הרעיונות שכבר יש לי פשוט גרועים. ג. בד"כ בשלב זה כל חברות הקבוצות מוסיפות דוגמאות חיות בצורת תמונות מנקרות עיניים ומזילות ריר.

לדוגמא, אחת הקבוצות בניידי היקר היא של כל בנות דודותי האהובות והיקרות, שם, כל אחת "סו שפית" בפני עצמה ולכל ארוחה היא מכינה מנת גורמה מעוצבת ומלאה מחשבה עמוקה. יש בה איכות ארומתית גבוהה וטקסטורה של מרקמים. כל זה עובר מסך בצורה נפלאה. מיד אחרי התמונה מגיעה כמובן המלצת השף + מתכון "קליל ממש" המונה שבעה שלבי הכנה במנה ובד"כ כולל גם איזה פאנץ' בצורת מרכיב שבחיים לא נכנס למטבחי.

בכל ערב שבת הן מפציצות בתמונות היסטריות של עוגות ומנות אחרונות שאפילו  השפים ב"מאסטר שף" לא למדו  ומיד כמו אש בשדה קוצים מתחילות כל אהובותי ליישם, לשפר, לשדרג, לאפות ו... לצלם.

כך בכל ערב שבת.

אני, הקטנה (לא באמת) לא ניחנתי בתכונות מטבחיות מאליפות. כמו גם שילדי המתוקים אינם אוכלים בשרי באמצע שבוע כך שכל מנות הגורמה הבשרניות לא עובריות את מסך מכסה הסיר ואני נשארת עם השאיפה לפנקם בלבד.

אחרי שעה וחצי של שקט מהנייד אני מעיזה להתחבר שוב אל האינטרנט ולהתפלל שהמכשיר המסכן לא יאבד את הכרתו עקב קריסת מערכות. ההתראה לא מאחרת לבוא ובתוך שניות נשמעים צפצופים קטועים ממכשירי הנמשכים כדקה תמימה.

אני מניחה לפלאפון שלי לנוח רגע בשקט לפני שאני נכנסת ליישום הווטסאפ רק כדי לגלות שממתינות לי שם 1986 הודעות שלא נקראו. בשקט בשקט אני מתחילה עם הראשון, שם כמובן עולים דיונים ברומו של עולם. זו עונה לזו בזמן שהאחרת כבר העלתה שאלה אחרת. בליל של תשובות ועצות נשזרות זו בזו ואני מנסה לעמוד על ההקשרים ולהבין ולא לפספס דבר.

אחרי חצי שעה של צמצום פערים אני מגלה כי שעת ארוחת הצהריים הסתיימה, ילדי שאכלו זה מכבר, שוב רעבים והנה צריך כבר להכין את ארוחת הערב.

"בנות, פלייייז, רעיון לארוחת ערב קלילה, יש??" בתוך שניות מתחילים להגיע שלל של רעיונות מקבוצות שונות והנה זה שוב מתחיל.

למה?? למה לעורר את הרעש שוב? אני שואלת את עצמי.

אחרי שהוחלט להכין שניצלים למרות ועל אפם וחמתם של הצמחוניים בבית, אני נגשת אל השניצלים , לוקחת פטיש מיוחד ושרה, "פטיש לו היה לי לשבור בו ת'ווטסאפ, לשבור בו ת'ווטסאפ לו היה לי פטיש"......

בתיאבון.

מעוניינות לשתף? לבקש שאעלה נושאים שונים בטור? כתבו לי [email protected] או בפייסבוק