בעוד שבוע יחול המועד האחרון להגשת הרשימות לכנסת ה‑20. נכון לרגע כתיבת שורות אלה אני קול צף. אינני יודע במי אבחר.
איני זוכר מתי זה קרה לי לאחרונה. מאז בחירות 2003 אני מצביע לעצמי, סוג של אגואיזם. גם משפחתי הייתה פטורה מהתלבטות. עכשיו גם הם שואלים.
ואולי אני סוג של קבלן קולות: 66,775 בעלי זכות בחירה הצביעו לרשימה שעמדתי בראשה. זה לא הספיק כדי לעבור את אחוז החסימה.
בבחירות הנוכחיות אחוז החסימה גבוה הרבה יותר. זו אחת הסיבות לכך שאיני מתמודד בבחירות הללו. אבל אני מציע בזאת מעין תרשים זרימה לקבלת החלטות לבחירת הפתק.
תחילה יש להחליט מה הכי חשוב לכם בחיים. כנראה שלא תמצאו מפלגה שתענה על כל רשימת המכולת שלכם.
אחר כך הקיפו בעיגול את המפלגות שמה שחשוב לכם בחיים נכלל במצען או בהצהרותיהן המפורשות.
עכשיו מחקו את המפלגות שאתם לא באמת סומכים עליהן שיגשימו את הבטחותיהן ואת מה שחשוב לכם בחיים.
בשלב הזה לרוב האנשים כבר אין למי להצביע (בתנאי שלא שיקרו לעצמם במהלך אחד השלבים), ולפיכך הם מתכנסים לבחירה בשיטת "הרע במיעוטו".
שיטה זו כוללת מרכיבים כמו פסילת ראשי מפלגות או מועמדים שרמת התיעוב כלפיהם גדולה מפי שלושה מהמינון המקסימלי שמשרד הבריאות מתיר.
מרכיב אחר הוא בחינת הפערים בין האידיאולוגיה של המפלגה למה שעשתה בפועל. מרכיב זה הוא בבחינת פרס למפלגות חדשות, או למפלגות שהיו עד כה באופוזיציה ולכן לא הספיקו לאכזב את בוחריהן.
אין ללכת שולל אחר השיקול המתעדף מפלגה מסוימת כי פלוני שאנחנו סומכים עליו נוכח ברשימתה. לא היה שום קשר, למשל, בין נוכחותו של פייגלין בליכוד ובין מדיניותו של נתניהו. אין להצביע לעלי תאנה. מה שחשוב באמת הוא מה שמסתתר מאחוריהם. ותקצר היריעה.
ובסוף, צריך גם שיקול פוליטי. אם אתם מעדיפים ממשלות ימין (למרות שעד כה רק הן עקרו יישובים ומסרו שטחים), עליכם לוודא שלא רק המפלגה המועדפת עליכם זוכה להכניס עוד מועמד לכנסת. עליכם לדאוג גם לכך שלא יאבדו קולות למחנה הלאומי.
בבחירות הקודמות לא עברה רשימתי את אחוז החסימה בגלל תעמולה ארסית של הבית היהודי שלא נעבור את אחוז החסימה, וכך הרתיעו כמה אלפים שחסרו לנו. זוהי תעמולה חסרת אחריות, כי היא מתעלמת מהחשש שמא תגרום להעברת השלטון לשמאל. כאילו אמרו: לא אכפת לי שנפסיד במלחמה, העיקר שהגדוד שלי ינצח. אם אלי ישי מתנדנד בסקרים - אל תפעילו נגדו את התחזית המורעלת הזאת. היא עלולה להגשים את עצמה.