אילוסטרציה
אילוסטרציהפנימה יח"צ

"זה עלול לקרות, חלילה, היום", אמרו, "וייתכן שייקח כמה ימים".

הרב חנניה הרגיש כי במצב כזה עליו לקבל כמה החלטות קשות, הן במישור ההלכתי והן במישור המעשי. אחד הדברים שהטרידו אותו באותה שעה היה שביום חמישי ג' בטבת הוא אמור לסדר חופה וקידושין לזוג שמתחתן בשעה טובה ומוצלחת.

החופות שהוא עורך מוזמנות אצלו בדרך כלל כמה חודשים מראש, מפני שהרב חנניה, המכונה "הקֶס הלבן", קשור מאוד לקהילת יהודי אתיופיה ודובר אמהרית באופן די רהוט. הוא עורך חופות מיוחדות לקהילה זו, כשהוא מבאר ומתרגם את ענייני החופה וברכותיה לשפה זו, כך שהמבוגרים יבינו טוב יותר את המתרחש ואף הצעירים ירגישו חיבור עמוק יותר למקום שממנו באו.

אותה חתונה הייתה חשובה לו במיוחד מכמה טעמים. לפני כמה חודשים נפגש להיכרות לילית קצרה עם בני הזוג. אז התברר לו כי החתן, צגה רדה, עלה ארצה כילד לפני יותר מעשרים שנה, והוא היה מאלה שקלטו אותו במרכז הקליטה. החתן המיועד זכר איך הרב חנניה ישב עם אביו המנוח, מנסיה רדה, ולמד עמו תורה.

סיבה נוספת הייתה שכאשר החתן התקשר להזמינו היה הרב תפוס עם חתונה אחרת, ולכן דחה אותו. כאשר נודע לו שהתבטלה החתונה הראשונה, הוא חזר אליו כדי לסגור איתו, ודחייה נוספת עלולה לצערו. בכל אופן הרב חנניה מאוד התרגש לקראת חתונה זו, בה יוכל לפגוש אנשים רבים שהכיר באחת התקופות היפות בחייו.

כאשר שהה במחיצת אמו המוטלת על ערש דווי, הוטרד במציאת פתרון לאותה חופה, כי אולי אמו תשרוד בכל זאת עד לאותו יום, והוא יוכל לצאת לגיחה קצרה על מנת לשוב במהרה למיטת אמו. בנוסף לכול, לא היה עמו יומנו, שבו כתובים מספרי הטלפון ושאר הפרטים של החתונות שעליו לקדש בהן, והוא לא ידע איך להתקשר עמו.

הרב חנניה השלים עם המצב, וציפה לראות מה ילד יום.

"אם ניאלץ לשבת שבעה, אטפל בעניין אז", שיתף את בני משפחתו בדאגתו.

לדאבון לב, אמו נפטרה ביום שני בבוקר, ל' בכסלו תשע"ה. הוא ובני משפחתו ניגשו מיד לארגן את הקבורה, לקבוע את סדרי הלוויה, להדפיס מודעות ולהודיע לכל מי שצריך לדעת.

בעודו יושב מחוץ לחדרה בבית החולים כדי לסדר את העניינים הללו, באו שני צעירים עובדי בית החולים עם אלונקה ודיברו ביניהם באמהרית על מספר החדר שאליו עליהם לגשת כדי לפנות את הנפטרת. רצה הרב חנניה לפנות אליהם בשפתם ולכוונם אל מיטת אמו. עינו צדה את תג הזיהוי שעל בגד אחד מהם שעליו היה כתוב "רדה".

הוא ניגש אליו עם בני משפחתו ושאל: "האם זהו שם משפחתך?"

"כן", ענה העובד.

"האם אתה בנו של מנסיה רדה?"

"כן", השיב.

"האם אתה גר בירושלים?"

הלה השיב "כן" בשלישית.

"אם כן, אמור לי", המשיך הרב חנניה לחקור בסקרנות גוברת, "האם יש לך במקרה אח שמתחתן ביום חמישי הזה?".

"אין לי אח שמתחתן ביום חמישי", השיב, "אני מתחתן אז!"

הרב חנניה היה המום. במקום שיחתן את הבחור, הלה בא לפנות את אמו שנפטרה...

"אתה יודע שאני הרב שאמור לחתן אותך?", שאל הרב חנניה.

"כן", ענה, "זכרתי אותך מהמפגש לפני כמה חודשים, ואני מבין את המצב".

הרב חנניה אמר בהתפעלות: "צר לי שלא הכרתי אותך מיד. לא ידעתי איך להודיע לך על ביטול השתתפותי והנה פגשתי אותך כך. אם איני יכול לסדר קידושין ולברכך בחופתך, לכל הפחות אחבק אותך כאן על מה שאתה עושה בשבילנו".

המקרה מאוד נגע ללבו של צגה, והוא טרח ובא ללוויה שהתקיימה בירושלים בצוהרי אותו יום.

הרב חנניה דאג לשלוח לו רב מחליף שיסדר את קידושיו, ובדיעבד התברר שאותו רב מכיר היטב את כל המשפחה והתאים לאירוע באופן מושלם.

בימי השבעה הרהר בלבו הרב חנניה, שדווקא בעת ההסתרה הקשה של פטירת אמו עליה השלום, אל נורא עלילה הופיע ביתר שאת, בדרך פלא ממש, ודאג היטב לכל מה שצריך, עד לפרט האחרון.

ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: [email protected]