לפני כמה חודשים הוגשה תביעה בידי המרכז הרפורמי ומרכז מוסאוא נגד אתר 'לוח עבודה עברית', אשר מפרסם בעלי מקצוע יהודים ועסקים שמקפידים על עבודה עברית. התובעים טוענים כי האתר עובר על חוק איסור אפליה במוצרים, ודורשים ממפעיליו פיצוי עונשי של כ‑50 אלף שקלים.
להגנת אנשי הלוח התגייסו עורכי הדין אלי ציפורי ויצחק קובי, אנשי התא המשפטי של ארגון 'דרך חיים' בנשיאות הרב יצחק גינצבורג, נשיא ישיבת עוד יוסף חי ביצהר וראש תנועת 'גל עיני'. הארגון לקח על עצמו "כינון של החיים הציבוריים בישראל על פי דרך התורה", וככזה הוא מגן עכשיו על חוקיותו של 'לוח עבודה עברית'. בכתב ההגנה שהוגש השבוע מנסים ציפורי וקובי לשכנע את בית המשפט כי עידוד עבודה עברית לא נעשה ממניעים גזעניים, אלא הוא ביטוי של ערבות הדדית בתוך קהילה מסוימת. "אין כאן שנאת מי שאינם יהודים בכלל וערבים בפרט", אומר עו"ד קובי, "אלא ניסיון לקבע את מושג הערבות ההדדית היהודית".
בכתב ההגנה גייסו עורכי הדין לטובתם חוות דעת משפטית מעניינת של עו"ד יפית בבילה שמר, מהלשכה המשפטית של רשות התאגידים. היה זה לאחר שעו"ד קובי פנה לפני כשנה וחצי אל רשם העמותות וביקש ממנו חוות דעת מקדימה באשר לרישומן של עמותות שביקשו את שירותיו. "לאחרונה פנו לתא המשפטי של התנועה... מספר יהודים המעוניינים להקים, להפעיל ולממן עמותות שמהותן ומטרותיהן הן עשיית ומתן גמ"ח ליהודים בלבד", כתב עו"ד קובי לרשם. "בכוונת הפונים לממן את העמותות באמצעות גיוס כספים מתורמים, בארץ ישראל ובחו"ל, המעוניינים לתרום דווקא לאחיהם היהודים בארץ ישראל, המצויים במצוקה כלכלית". עו"ד קובי ביקש את חוות דעתו של הרשם על חוקיות עמותות כאלה, כאשר הוא מחדד את מטרותיהן בלי כחל וסרק: "העמותות תוגדרנה במטרותיהן כי הן מעניקות גמ"ח ליהודים בלבד. העמותות יפעלו לחלוקת סלי מזון, תרופות, כלי כתיבה... למשפחות יהודיות בלבד שמצבן סוציו-אקונומי נמוך. היה ויפנה אל העמותה לא-יהודי בבקשה לקבלת סיוע, תפנה אותו העמותה לגורמי רווחה אחרים, אף על פי שיהודי במצב דומה יקבל מהעמותה סיוע".
עו"ד קובי אומר כי בבדיקה שערך התברר לו כי לא מעט עמותות, בהן גם עמותות חרדיות, מקצות משאבים לאוכלוסיות שאינן יהודיות, בהנחה כי אם לא יעשו כן הן יעברו על החוק. אלא שלפחות על פי רשות התאגידים, אין פסול בעמותת סיוע שפועלת למען מגזר או אוכלוסייה מסוימת. "ככלל, עמותה שמטרותיה מאפשרות לה לפעול לטובת פלח אוכלוסייה או ציבור מסוים כגון עדה או דת, אינה פוגעת בכך בזכות לשוויון של אוכלוסיות שאינן נמנות על אותו פלח או ציבור", כתבה עו"ד בבילה שמר מרשות התאגידים, הממונה על רשם העמותות. "תורם התורם מכספו לעמותה, יכול להתנות את תרומתו בכך שתיועד למטרה מסוימת או לטובת קבוצה מסוימת... מכל מקום אף אם קיימת פגיעה בזכות לשוויון, יש לאזנה למול הזכות להתאגדות... לאור העובדה כי העמותה הינה גוף פרטי שאינו כפוף בהכרח לנורמות מן המשפט הציבורי".
עו"ד בבילה שמר סייגה את הדברים וקבעה כי אלו אמורים ככל שהעמותה אינה פועלת במקום ציבורי או מעניקה שירות לציבור. לפיכך, לא ניתן למנוע מאדם להיכנס לבית תמחוי רק בגלל שאינו נמנה על קבוצת אוכלוסייה מסוימת, אך בהחלט אפשר למעֵן סלי מזון לפתחם של עניים יהודים דווקא.
מי מפחד מהאג
דוקטרינת ההשלמה של בית הדין הבינלאומי בהאג קובעת כי הליך פלילי הוגן במדינת המקור ימנע חקירה של בית הדין הבינלאומי. בשם הדוקטרינה הזאת מציקה הפרקליטות הצבאית הראשית ללא מעט מלוחמי צה"ל. בפרט לכאלו שלחמו במבצעים צבאיים גדולים, ש'צוק איתן' הוא האחרון שבהם. שם אוהבים להסביר, לפחות בעברית, כי החקירות נועדו בעצם להגן על הלוחמים. חקירה בארץ שסופה זיכוי, או אפילו הרשעה בחריגה מפקודות, נראית סימפטית יותר ממעצר בחו"ל באשמת פשעי מלחמה.
לפני שלושה שבועות הודיע מחמוד עבאס כי הרשות הפלשתינית מצטרפת אל אמנת רומא, ומקבלת על עצמה את סמכות השיפוט של בית הדין בהאג. עם השלמת הליך ההצטרפות הצפויה בתוך כמה שבועות, יראה עצמו בית הדין לפשעי מלחמה כבעל סמכות לחקור ולשפוט אירועים שהתרחשו בתחומי הרשות. בהאג לא התאזרו בסבלנות אפילו כדי המתנה של כמה שבועות, וכבר לפני שבוע הודיעו כי יחלו לבדוק אפשרות לפתוח בחקירת העימות הצבאי המכונה אצלנו 'צוק איתן'. אי ההכרה של ישראל בבית הדין (ישראל, כמו ארצות הברית, לא חתמה על אמנת רומא) אינה מעלה או מורידה. בפרקליטות הצבאית מרגישים ומדגישים עכשיו ביתר שאת כי גרירת הלוחמים לחדרי החקירות היא מעשה פטריוטי מאין כמותו. שהרי, כאמור, על פי דוקטרינת ההשלמה, החקירות שלהם אמורות להביא לביטול ההליך הבינלאומי.
"ההנחה היא שתהיה חקירה פוליטית של התובעת והיא תביא את זה לבית הדין, ואז בית הדין בעצמו יאמץ גישה פוליטית לא משפטית לעניין הזה. אם זו הסכנה, למה לחשוב שבעניין דוקטרינת ההשלמה פתאום הוא יהיה תמים והוגן?", מקשה בשיחה מארצות הברית פרופסור אבי בל. בל הוא מומחה לדין הבינלאומי מבית הספר למשפטים של אוניברסיטת בר אילן ועמית בכיר בפורום קהלת. "אם אנחנו רוצים לכבד את החוק ולחקור האשמות של פשעים זה בסדר גמור. אבל לעשות זאת רק למען גוף פוליטי שממילא התעלם מהמשטר בישראל, זה לא רק מיותר אלא נותן להם הרגשה של כוח שאסור לתת להם. אם מסתכלים על בית הדין הבינלאומי בהאג כגוף פוליטי, ואני חושב שזו הדרך הנכונה להסתכל עליו, אז ככל שאנחנו מתייחסים אליו יותר, אנחנו מתמרצים אותו להיות יותר פוליטי. ואם מישהו חושב שמדובר בגוף משפטי שאינו פוליטי, הרי מלכתחילה הוא לא צריך לדאוג מהחקירה. ולכן אין סיבה להרבות בחקירות שלנו שלא לצורך".
בל גם אינו משוכנע שבסופו של דבר הבדיקה שנפתחה אכן תוביל לחקירה רשמית: "צריך להעמיד את הדברים בפרופורציה ולהבין מה הסכנה. ההליך שהתובעת פתחה בו הוא חקירה מקדמית. זו בדיקה ראשונית שתקבע האם יש בכלל טעם לפתוח בחקירה פלילית של בית הדין. זו לא רק בדיקה של ההיבטים הפליליים, אלא גם של היכולת של בית הדין להשיג ראיות קבילות, וגם עניינים של סמכות, כמו למשל עניין דוקטרינת ההשלמה. התובעת אמורה לבדוק גם את סוגיית המידתיות, מה שנקרא בישראל עניין לציבור. לא כל חשד לעבירות פליליות במהלך מלחמה הוא עילה לפתיחה בהליכים. אחת השאלות שהתובעת אמורה להשיב עליה היא האם החומרה של העבירות מצדיקה פתיחת משפט בינלאומי שכזה".
בראשית השבוע התייחסה התקשורת בישראל לפתיחה בבדיקה כאל אסון לאומי מתקרב, ורק עומס אירועי מערכת הבחירות דחק מעט את הסוגיה מסדר היום. פרופ' בל אומר שחייבים להכניס את הפרשה לקנה מידה המאפשר תגובה רציונלית. "יש כאמור אלף ואחת סיבות שבגללן התובעת תחליט שלא לחקור", אומר בל, "אבל נניח שהיא תחליט לחקור. זו החלטה שהיא תקבל בעוד חצי שנה או שנתיים, ואפילו שלוש. אחר כך מגיעה החקירה עצמה, שגם היא יכולה להימשך חודשים או שנים. ואם אנחנו נהיה חכמים ולא נשתף פעולה, יהיה מאוד קשה להשלים אותה. בית הדין בהאג כבר סגר חקירות כי לא קיבל שיתוף פעולה מחשודים. לפני כחודש למשל, נסגר תיק נגד נשיא קניה כי הוא סירב לשתף פעולה. אבל נניח שהתובעת תשלים בעוד שנים את החקירה ותמליץ על הגשת כתבי אישום. אלו חייבים לעבור תחילה אישור של ועדה מיוחדת. ואחרי כל זה, אם יוגשו כתבי אישום הם יוגשו נגד אנשים ספציפיים. בבית הדין בהאג לא ניתן להגיש כתב אישום נגד מדינה. ומניסיון העבר מדובר במספר קטן מאוד של אנשים, שלושה-ארבעה מקסימום. ואז יהיה קשה לאותם אנשים, כי הם יתקשו לצאת לחו"ל מחשש להסגרה לבית הדין. זה לא נעים. אבל חשוב לזכור שהמחיר של כל ההליך הזה, פרט לתעמולה הפוליטית, שהיא עיקר העניין, גם בתסריט הגרוע, הוא שיהיה מספר קטן של ישראלים שלא יטוסו לחו"ל".
אבל זה דבר שיכול להרתיע לוחמים שלנו במבצעים עתידיים?
"ראשית, לא מדובר במפקדי שטח. מג"ד פלוני או מפקד צוות אלמוני יכולים בהחלט לישון בשקט. כתבי אישום במקרים כאלה מוגשים נגד בכירים כמו רמטכ"ל או שר ביטחון. אני לא אומר שזה דבר של מה בכך, אבל חייבים לקחת את הדברים בפרופורציה כאשר אנחנו שוקלים את הצעדים שננקוט. אם, לדוגמה, אנחנו שוקלים לשנות מדיניות ביטחונית, לדעתי זה מטורף אל מול אובדן יכולתם של כמה אנשים לטוס לחו"ל".