אפשר בהחלט להבין את התמיכה האמריקנית בישראל בנושא בית הדין הבינלאומי לעניינים פליליים בהאג, בהתחשב בעמדותיה של התובעת הכללית מטעם בית הדין פאטו בנסודה - מוסלמית מגמביה שנשואה למרוקני.
בדצמבר 2011 נשאלה בנסודה על ידי רשת אל-ערבייה האם ישנה הצדקה משפטית לסיכול הממוקד של אנוואר אל-אנלאקי, יליד ארצות הברית שהפך לסמכות הרוחנית של שלוחת אל-קאעידה בתימן, וכן לחיסולו של אוסאמה בן-לאדן. היא ענתה מניה וביה "בהחלט לא, אלו פשעים נגד האנושות". באותו ריאיון נשאלה האם דתה משפיעה על יכולתה לבצע את תפקידה. תשובתה הייתה "בהחלט כן. אסלאם כפי שאתה יודע היא דת של שלום ומספקת לך חוסן פנימי ותחושת צדק". לכן לפי התובעת בנסודה, אם הדבר היה תלוי בה לא רק טייסים אמריקנים היו עומדים לדין. גם הנשיא אובמה בכבודו ובעצמו הוא על הכוונת של התובעת בנסודה.
כאחת הנשים האפריקניות הבודדות שהתמחתה בדין הבינלאומי, טבעי היה למנות אותה לסגנית התובע. כאשר התפנתה משרת התובע, ממליציה לא התעלמו מכך שהיא מספקת ייצוג של שלושה מגזרים בכרטיס אחד – גם אישה, גם אפריקנית וגם מוסלמית. אולי בהשראתה יסכימו המוסלמים לחסות תחת כנפי הדין הבינלאומי. זהו אותו קו מחשבה שמזין את החיזורים הבלתי פוסקים אחר הסולטן ארדואן ומוסלמים אמיתיים נוספים, שאמורים לשמש כמגדלור לבני דתם.
ממשלת ישראל קיבלה ייעוץ לא לתקוף את התובעת אישית, אבל אנו כאן פטורים מהסייג הזה, ועל פי הרקע וההתבטאויות שלה - טובה לא תצמח לישראל ממנה.
פרט להעדפותיה של הגברת בנסודה פועל כאן בהחלט גם האינטרס המוסדי. אחרי קול התרועה שליווה את הקמת בית המשפט בהאג, הוא נותר למעשה חסר תעסוקה. במצב הקיטוב של היום בין ארצות הברית לרוסיה, מועצת הביטחון לא ממהרת להמליץ לבית הדין על נאשמים. סין, שמקיימת יחסים הדוקים עם משטרי רודנות אפלים באפריקה כל עוד יש להם נפט או מחצבים להציע, תעניק מטרייה לבני חסותה. לכן בעוד בשאר אסד וחאלד משעל חסינים, כמה טוב שקיימת מדינה כמו ישראל כדי להוכיח שהעסק שריר, קיים ופועל.
המתפקדים לא אשמים
אין תופסים אדם בשעת צערו, ואפשר להבין את אכזבתו של דני דיין שהגיע למקום ספק ריאלי ברשימת הבית היהודי לכנסת. אולם דיין הצליח להרגיז בהסבר שסיפק לאי-הצלחתו להגיע למקום יותר גבוה. לפי דיין, התוצאה המאכזבת נבעה מהרכב המתפקדים, השונה מאוד מציבור הבוחרים לבית היהודי - תובנה שאישר לו פרופסור אשר כהן. דיין רמז ואחר כך אמר בפה מלא שהמתפקדים פעלו מתוך ראש מגזרי, וחילוניותו של דיין הייתה בעוכריו. בכך חיזק את הקטרוג נגד הבית היהודי שרץ בתקשורת.
ראשית כול, אין חידוש באבחנה בין מתפקדים למצביעים ואפשר להלביש אותה כמעט על כל מפלגה. חברי המפלגה הרפובליקנית בארה"ב וחברי המפלגה השמרנית בבריטניה יותר שמרנים ממצביעי המפלגה, כשם שחברי המפלגה הדמוקרטית בארה"ב ומפלגת הלייבור בבריטניה יותר ליברליים ממצביעי המפלגה. לאחר שחסידי איכות השלטון פעלו לנתק כל קשר בין חברות במפלגה להעדפה במשרות ציבוריות, הרצון להשפיע על הכיוון האידיאולוגי של המפלגה דרך בחירת המועמדים הוא המניע העיקרי שנותר לחברות במפלגה.
שנית, בשנת העשור לגירוש מגוש קטיף, יש לזכור שהאבחנה שעשה דיין בין מתפקדים למצביעים היא בדיוק התירוץ שהשתמשו בו אדריכלי הגירוש ולהקת העידוד שלהם בתקשורת כדי להתעלם מהצבעת מתפקדי הליכוד נגד הגירוש. הם סיפקו סקרים אינסטנט כדי להוכיח שדעתם של מצביעי הליכוד תומכת בגירוש, בניגוד לתוצאות משאל המתפקדים. לכן מצער לראות את יו"ר מועצת יש"ע לשעבר מגייס את הטיעון הזה.
אבל בעיקר אני רואה בכך זלזול באינטליגנציה של הבוחרים, שידעו להפוך את איילת שקד למנצחת הגדולה של הערב וגם את רונן שובל הכניסו למקום ריאלי. אם התיאוריה של דיין הייתה נכונה והבית היהודי הוא למעשה אותה גברת מפד"לית ישנה בשינוי אדרת, המתפקדים היו יכולים לדרג במקום גבוה אנשים בעלי פז"ם יותר ארוך בציונות הדתית.
התחרות בבחירות לבית היהודי הייתה הפעם קשה במיוחד, ומספר המועמדים הראויים היה רב מאוד. מלבד ח"כ ניסן סלומינסקי, חברי הסיעה הפרלמנטרית היו בעלי ותק של שנתיים בלבד במשכן, וגם רכב לא מחליפים אחרי שנתיים אם מרוצים מהביצועים שלו. לדיין ניתנה הזדמנות שווה להתמודד, וזאת למרות שבבחירות האחרונות הוא נטל חלק משמעותי בתעמולת הליכוד נגד הבית היהודי והעומד בראשו. נפתלי בנט מחל על כבודו, אחרים אולי סברו אחרת. כמי שנבחר לתפקידו במועצת יש"ע בלי מערכת בחירות של ממש, דיין פשוט לא היה בנוי למשחק התחרותי וסבר שעצם נכונותו להתמודד תעניק לו מקום בטוח ברשימה.
אני אישית הענקתי שתי נקודות לרונן שובל ולא הצבעתי לדני דיין, למרות המכנה המשותף החילוני ועמדתי העקבית התומכת בזכות הציבור החילוני לבחור ולהיבחר בתוך מפלגה בעלת אוריינטציה דתית מובהקת. כאשר קיים שפע של מועמדים ראויים ובידך האפשרות לבחור רק שבעה, אי אפשר להצביע לכולם.
אבל לא אתחמק מלומר גם שלדעתי הכנסת אינה מקומו הטבעי של דני דיין. דיין מתאים לכהן כשגריר בוושינגטון, בזכות כושר ההסברה שלו. בנוסף לאנגלית הקולחת שלו, כיליד ארגנטינה הוא מסוגל לפנות למיעוט ההיספאני הגדול בשפתו. בכך הוא מזכיר את זלמן שובל, מי ששירת בהצלחה שתי קדנציות כשגריר בוושינגטון ונודע כמסבירן רהוט. אולם שובל כשל פעם אחר פעם כאשר התמודד בפריימריז של הליכוד. לא כל אחד מתאים להיות חבר כנסת, וכפי שעמנואל שילה כתב בעבר בטור שלו, לפעמים בחירה לכנסת היא בזבוז אם מדובר באדם שכבר מכהן או מיועד לתפקיד ביצועי.
זכותו של דיין לחשוב אחרת, אבל מומלץ לו להימנע מהאשמות סרק שמכתימות את הבית שזה עתה עבר אליו.