1. האמת היא שכבר הרגשתי פטור מכל העניין. סקרי השבועות האחרונים, שהראו מגמת ירידה בפופולריות של מפלגת "כולנו" בראשות משה כחלון, גרמו לאמון שלי באדם בכלל ובאדם הישראלי בפרט להשתקם מעט.
הנה, חשבתי לי, הישראלים מתחילים להבין שיש כאן מפלגת כלום, ונוטשים אותה בזה אחר זה לטובת מפלגות שלפחות יש להן איזה מסר, בין אם אני אוהב אותו ובין אם לא.
אולם, במהלך שיטוטי בפייסבוק בימים האחרונים הכתה האמת המרה בפרצופי. יש לא מעט אנשים, חכמים, אינטיליגנטים, חדי מחשבה ומהירי תפיסה ששוקלים באמת, לא בצחוק, להצביע למפלגתו של כחלון. לא יכולתי לעמוד מנגד ונאלצתי להזכיר כמה דברים שעשויים, אולי, לגרום להם לחשוב שוב על הבחירה.
2. אחת השאלות שמשה כחלון לא נשאל מספיק, וגם כשנשאל הוא לא ענה עליה עד היום שום תשובה שמניחה את הדעת, היא "מדוע בעצם עזבת את הליכוד"?
עד לרגע זה כחלון לא נתן דין וחשבון לחברה הישראלית מה גרם לו לחשוב שהדרך לעשות את כל הדברים הטובים שהוא (באמת) יודע לעשות היא להקים עוד מפלגה. האם חסרות מפלגות במערכת הפוליטית הישראלית? באמת? האם לא שמעת על רפ"י, ד"ש, שינוי, קדימה, גמלאים (רשימה חלקית)?
כולם מדברים על משילות וממשיכים להקים מפלגות חדשות שמרחיקות מאיתנו עוד ועוד את היכולת להקים בישראל ממשלה שמסוגלת למשול. עד שכחלון לא יענה לשאלה הזו מוטל צל כבד על החלטתו לעזוב את הליכוד ולהקים מפלגה עצמאית.
3. הרפורמה בסלולאר. האמת שזה לכאורה הקייס הטוב ביותר של כחלון. למעשה הוא שיחד כל משפחה ישראלית בכמה מאות שקלים בחודש על מנת שתצביע לו ביום פקודה. לא מפתה?
אולם, גם כאן חייבים להגיד את האמת, גם אם זה לא כיף. בהרבה מאוד מובנים כחלון דומה לאותו שר תחבורה שבתקופתו נסלל המקטע האחרון של מסילת רכבת ארוכה, והוא מוזמן לגזירת הסרט ועושה על המסילה החדשה הון פוליטי. אם נרצה שההשוואה תהיה מושלמת נוסיף גם שסלילת הקטע האחרון לא היתה פשוטה, ואילצה את השר להתערב אישית ולפתור לא מעט בעיות. אבל בכל זאת מדובר רק בקטע האחרון במסילה ארוכה.
למעשה, זה גם מה שקרה בתחום הרפורמה בסלולאר. שילוב של תנאים מעולים שיצר לו קודמו בתפקיד, אריאל אטיאס, יחד עם הזדמנות פז בדמות מכרז תדרי הדור השלישי שתוזמן לתקופת כהונתו, ושר אוצר חסר ניסיון פוליטי (שטייניץ) שויתר מצד אחד על ההכנסות ומצד שני על הקרדיט כאחד מאבותיה של הרפורמה.
בסופו של דבר שני יועצים חכמים שתפרו עבור משרד התקשורת מכרז מאוד מתוחכם תוך שימוש בכלים של תורת המשחקים הם אלו שעשו את ההבדל הגדול. עם קצת פחות מזל היינו היום עם אותן 5 חברות סלולאר אבל עם מחירים גבוהים בדיוק כמו לפני שש שנים.
4. שאלה נוספת, מטרידה לא פחות, היא רשימתו של כחלון. מי שמסתכל על הרשימה שואל את עצמו האם כחלון הקים רשימה או ממשלה. מה בעצם תפקידו של יואב גלנט ברשימה שלכאורה מבקשת להתמודד עם מחירי הדיור ויוקר המחייה? מה עושה ברשימה הזו מייקל אורן?
קשה להשתחרר מהתחושה שמדובר בהעתקת "מודל לפיד", אבל בליגה אחת נמוכה יותר. לפיד לקח שני ראשי ערים, כחלון לקח שתי סגניות ראש עיר. לפיד לקח ראש שב"כ לשעבר, כחלון לקח מועמד לרמטכ"ל לשעבר. לפיד לקח עיתונאי מוערך כמו עופר שלח, כחלון הציב מולו את צגה מלקו מרשות השידור.
מדובר ברשימה אקלקטית ובלתי ברורה, ללא שום אמירה, שכלל לא ברור מי מבין חבריה יהיה מסוגל לסייע לכחלון במשימות שהוא לקח לכאורה על עצמו.
5. אולם, מעבר לכל התהיות הללו עומדת "תהיית על" אחת, והיא מה בעצם הבשורה שאותה מבקש כחלון להביא לתוך חיינו. הגמגומים המדיניים והמשנה הכלכלית העמומה מעלים את החשש שהאידיאולוגיה של "כולנו" מתמצית כולה בשילובו של משה כחלון בתפקיד בכיר בממשלה הבאה.
הרושם העולה הוא שחברי הרשימה, אנשים הטובים כל אחד בפני עצמו, נאספו על ידי כחלון על מנת לשמש תפאורת במה ותו לא. מפלגה ללא דרך, ללא מטרה, עם סדר יום קצרצר ועמום וללא משנה סדורה בשום תחום.