בראיון מיוחד לקראת יום השואה הבינלאומי שיחול מחר (שלישי) מספרת ד"ר מיכל שאול, מנהלת מרכז עמיטל להוראת השואה במכללה האקדמית הרצוג, על מחקר חדש בו חשפה את השיקום האישי והמשפחתי של החברה החרדית בשנים שלאחר השואה.
אל מחקרה הגיעה ד"ר שאול מתוך עיון אקדמי בסוגיית מחנות העקורים בשלוש השנים שבין שני האירועים הדרמטיים – השואה והקמת מדינת ישראל. סוגיית מחנות העקורים נבחנה נחקרה ונלמדה אך לא בפן הספציפי של החברה החרדית ומסתבר שהיו כמה ממצאים מרתקים בתחום זה.
לדבריה של שאול החוקרים "לא שמו מספיק דגש על השנים המעצבות הללו שבהן בחרו הניצולים בחיים. זו בחירה שדרשה הרבה תעצומות נפש, שנים שבהן התברר להם שאין לאן ואין למי לחזור ואין משפחה. הבחירה בחיים לא הייתה מובנת מאליה. היה צורך בשיקום של החיים ברמה האישית והלאומית".
שאול מציינת כי "כל הניצולים ניסו להקים משפחות חדשות כדי להקים בית חדש, כדי שיהיה מקום בעולם, פיצוי על מה שאבד", ולצד שאיפות אלה ראו כיעד גם את השיקום הלאומי דמוגראפי של עם ישראל בימים שלאחר ההשמדה.
"בחברה החרדית היו לכך מאפיינים נוספים. זו חברה שבה להורים יש מקום מרכזי בשידוך ויש קריטריונים מיוחדים של ייחוס ונדוניה כדי להתחתן, אבל כאן כל אלה לא מתקיימים, לאחר שאין הורים ויש ניתוק ממוסדות".
אז איך בכל זאת התקיימו שידוכים? "גיליתי התגייסות של האודים המוצלים מאש לשידוכי עצמם ולשידוכי יקיריהם, לא רק לצורך ביולוגי של הולדה אלא לשיקום העם היהודי מבחינה דמוגרפית ומוסרית", היא מדגישה. "זו הייתה הרגשה שאנחנו היהודים האחרונים וצריך לשקם את העם וזו הנחמה והנקמה בנאצים שרצו לאבד ולהרוס".
עוד מוסיפה ד"ר שאול ומספרת כי "במחנות העקורים היו אחוזי שיעורי הילודה הגבוהים בעולם. בברגן בלזן נולדו 2000 ילדים חדשים עד סגירת המחנה בשנת 1950. למרות שמדובר באנשים שאיבדו ילדים בשואה ובאנשים חסרי עזרה הם בחרו בהולדה לעולם הזה. זו בחירה שאינה פשוטה".
לצורך קיום המחקר, מספרת ד"ר שאול, פתחה ארכיונים רבים ובהם מידע רב שיש ללקט אותו ולצרפו פיסה לפיסה עד להשלמת הפסיפס הזה.
"זה דור שיש בו נישואים שהיו כמעט בלתי אפשריים לפני ואחרי השואה – בין פולנים והונגרים, בין יקים והונגרים, בין מיוחסים יותר לפחות, עם פערי גילאים גדולים מאוד. יש לשידוכים כאלה הרבה צאצאים ולא ניתן להסתיר את הדבר. זו תקופת ביניים שונה מכל מה שהיה לפני ואחרי וכל עניינה הוא להקים מחדש את העם היהודי".
בהמשך הדברים מציינת ד"ר שאול כי דווקא חוקרי שואה שמגיעים מעולמה של התורה וההלכה יכולים להיחשף למידע מחקרי שטמון בספרות השו"תים של תקופה זו. לדבריה ההיכרות עם עולם ההלכה ומורכבותו לצד הרצון להגיע למידע נוסף יכול להניב תוצאות מרתקות שכן החוקרים הראשונים בימים שלאחר השואה היו דווקא רבנים שאליהם הגיעו שאלות סביב עגונות ושבויות ועל מנת למצוא מענה הלכתי לאותן נשים הפכו הרבנים הללו לחוקרי שואה ובכתביהם טמון מידע רב וחשוב ביותר.