אם אשמע קול אחר,
חיותה דויטש,
אחוזת בית ספרים, כריכה רכה, 437 עמ'
בשבוע שבו מתפוצצת עוד פרשת שחיתות מוסרית בצמרת המשטרה (לכאורה, רק לכאורה), הספר של חיותה דויטש מרגיש רלוונטי מתמיד.
ומכיוון שחדשות השבוע הן רק חלק משרשרת בלתי נגמרת של אישומים וחשדות, נראה שהוא ימשיך להיות כזה בעשרות השנים הקרובות, או עד שהשחיתות תבוער. המוקדם מבין השניים.
'אם אשמע קול אחר' מתחיל בקול נפץ גדול. עוזיה, גיבורת הספר, מובלת אל תוך בית הכלא בלא שנדע מדוע או לכמה זמן. מיד אחר כך מסופרת מסכת בריחתה אל צפון הארץ, ופלח אחר פלח נחשף סיפורה האישי, מילדותה לצדם של שני האחים הדסה (השקטה) ושניאור (הצייר הסוער), ואברהם (הבוטח והאינטלקטואל). הרביעייה לא נפרדה גם בהתבגרותה, עם כל המחלוקות על תפיסת העולם.
עוזיה בורחת. נמלטת מהגרפיטי "להחזיר את העולם למים" שניבט אליה מכל מקום ומזכיר לה יותר מדי דברים שנאמרו, וגם מהניסיונות הכושלים לפרי בטן. ביישוב הצפוני והשקט שאליו היא מגיעה, היא מקבלת הזדמנות פז לנהל בית קפה שקט וקסום. במקום הזה היא ממשיכה לכתוב לעיתון שלה, ובו היא גם פותחת קבוצת כתיבה. כל אחד מחברי הקבוצה נוצר בתוכו סוד, והקלפים נפתחים בזה אחר זה, עד שהכול נטרף.
דויטש מציירת עלילה מרתקת ומציגה יכולת סיפורית מרשימה. העלילה צומחת במקביל למתרחש בארץ: מלחמות, פינוי סיני, הגירוש מגוש קטיף וגם עמונה. לתוך העלילה היא אורגת סוגיות שקשה להכריע ביניהן, והן מעוררות מחשבה: האם עדיפה אבולוציה או רבולוציה? האם השחיתות תבוער במהפכות גדולות או באיטיות מתבססת והולכת? איך מדברים אל הנוער? מה מקומה של האגדה מול ההלכה? ועוד.
חיפשתי ולא מצאתי שדויטש הכריעה בהן. היא מציגה את הפנים הרבים בכל צד: אברהם האינטלקטואל המחונן מוותר על קריירה מבטיחה כדי להיות רב של יישוב קטן. הוא דבק באמת ומבטא יציבות, אבל הנוער בורח לו והוא מחמיץ שוב ושוב הזדמנות להינשא לזו שאהב. מנגד, גם הרבולוציונים לא מקבלים את כל הכבוד, כאשר מתגלה שהם מתריעים בשער על ריקבון, אבל גם המנהיג שלהם הוא כזה. רקוב מן היסוד.
לצד כל אלה, הספר הוא על אנשים, על היכולת שלהם לנווט את חייהם, לנכוח בהם או לברוח מהם.
הספר אינו דבק בכללי המוסר היהודי שבין איש לאישה, אבל דויטש מרמזת ולא מפרשת.