ברכני, יהודה גרין
אקורדים פשוטים, שירים שאינם מצריכים הרבה יותר מגיטרה, קול מרטיט ומילות הסבר באנגלית על השירים (בחוברת הנלווית).
כמעט שאין הבדל בין יהודה גרין לר' שלמה קרליבך ז"ל, אולי למעט העובדה שגרין יכול לחדש שירי עבר של הרב קרליבך, מה שר' שלמה עצמו לא היה יכול לעשות. לא צריך להכיר את יהודה גרין כדי לזהות בקלות, כבר בשמיעה ראשונה של האלבום 'ברכני', שמדובר בתלמיד של ר' שלמה שרואה את עצמו כאחד מממשיכי דרכו.
ייתכן שרבים מכם מיישמים את הנאמר בשורה האחרונה, ואכן אינם מכירים את יהודה גרין. בשוק המוזיקה הקרליבכית (אולי הזמרים המשתייכים אליו לא ירצו להגדיר את עצמם כ"שוק", אבל זהו שוק לכל דבר), יש שמות מפורסמים ולוהטים קצת יותר, אבל אולי גם בזה גרין דומה לר' שלמה. כלומר, לר' שלמה בשעתו, לפני תהליך המיתוג והמסחור שעבר, בעיקר אחרי פטירתו מן העולם. גרין עושה רושם של אמן צנוע, אחד שעובד בשקט, בלי עודף יחסי ציבור. תכונה זו מתבטאת גם בסגנון המוזיקלי שלו: מוזיקה רגועה, קצב מתון וחן מיוחד.
רבים מהשירים באלבום 'ברכני', הרביעי במספר של גרין, נושאים אופי של תפילה. תפילה חסידית מהסוג הרגשי, המתחנן, שבוחרת בניסוחים המשתפכים ביותר בתנ"ך ובסידור ("הנשמה לך והגוף פעלך", "למענך אלוקינו עשה ולא לנו", "אנא רחום ברחמיך הרבים"). ואם אין מספיק ניסוחים כאלה – גרין שופך את הנפש בתפילה עצמאית בעלת מילים מקוריות, בעברית ובעיקר ביידיש. לא צריך להבין את המילים כדי לקלוט את הרושם הרצוי.
אבל יש גם שירים שחורגים מהאווירה הזאת. למשל השיר שמילותיו הן "כולם ביחד יד ביד, כולם בלב אחד", שהייתי מוותר עליו. מאות הקומבינציות בין "אחד", "יחד ו"כולם" די מיצו את עצמן במוזיקה היהודית של השנים האחרונות. אבל באופן כללי גרין נשמע באלבום כמו בעל תפילה, שעובר לפני התיבה עם מלוא הרגש והעוצמה, וסוחף את כל קהל המאזינים.