"הלו?"
"שלום לך, מדבר בנימין נתניהו. התקשרתי כדי להציע לך מקום משוריין ברשימת הליכוד".
"הו, אדוני ראש הממשלה, איזו הצעה מפתיעה".
"אני יודע. זה הימור לא קטן אבל אין לי ברירה: כל המפלגות מצטיידות עכשיו בידוענים אטרקטיביים, אז גם אנחנו צריכים".
"כן, אני מבין, אבל... למה דווקא אני?"
"אה, זה פשוט, כל האחרים סירבו".
"אני מבין".
"תראה, במשך שנים הוכחת את עצמך בתחום התקשורת, אבל מגיע היום שבו הבנאדם רוצה להשפיע יותר".
"נכון, עם כל הכבוד להצלחה שלי בתקשורת הגעתי לתחושת מיצוי".
"ולכן אך טבעי הוא שאיש כמוך יחצה את הקווים. בינינו, אף פעם לא היו לך מחשבות לרוץ לכנסת?"
"ברור שכן. לא חשבתי שאקבל הצעה כזאת, יותר הייתי בכיוון של ריצה עצמאית, כמו יאיר לפיד".
"הגיוני, גם אתה עובר מסך מצוין".
"טוב, ובכן..."
"אל תצטנע כי זה נכון. ויש לך עוד יתרון חשוב: אף אחד לא באמת יודע מה הן הדעות שלך".
"הדעות שלי די קרובות לשלך. תמיד הייתי ליכודניק בדם".
"נחמד, אבל זה בכלל לא משנה. אנחנו לוקחים אותך בזכות הסטאר קוואליטי, לא בזכות הדעות. עם דעות תמיד אפשר לשחק. למשל, אתה יכול להגיד בראיונות..."
"שאני טיפוס חברתי ושאדאג למעוטי היכולת".
"לא, לא, זה לא נשמע מספיק מעורפל. נצטרך לעבוד על זה. אז מה אתה אומר? מצטרף?"
"אדוני ראש הממשלה, האם אוכל לחשוב על זה קצת?"
"בטח, תחשוב. אני אתקשר אליך בעוד..."
"סיימתי, אני בפנים".
"מצוין! ברוך הבא למפלגתנו".
"ברוך הנמצא. ואל תדאג, אדוני, אנחנו כבר נסתדר עם דברים שאמרתי עליך בעבר".
"דברים? אילו דברים?"
"אתה יודע, כל מיני משפטים שעמית סגל יכול פתאום לשלוף מהבוידם. אם זה יקרה, פשוט נסביר שהכול בסדר בינינו והמבט שלנו קדימה".
"אני... אתה... רגע, מי זה מדבר?"
"למי התקשרת?"
"התקשרתי להוא מהתוכנית ההיא, איך קוראים לו... מי זה?"
"אתה מדבר עם משה כחלון. באיזה מקום אמרת שאני משובץ?"
בקטנות
א. "לא החמצה גדולה", אמרה ציפי לבני על אי-הצטרפותו של שאול מופז למפלגתה החדשה, ואז הלכה לשריין את יואל חסון.
ב. מגישת הטלוויזיה עדן הראל קיבלה הצעה לשריון ברשימת הבית היהודי לכנסת, כנראה כנציגת מגזר המקועקעים. שכן כפי שכולנו יודעים – קעקוע זה אחחח. למרבה הצער, הראל דחתה את הבקשה, ושוב אין במפלגה הדתית ייצוג להשחתת הגוף ברוח ישראל סבא. אולי זה הזמן לפנות לליידי גאגא?
ג. אגב, זה רק אני, או שאם היינו לוקחים את כל המפורסמים שסירבו להצעות שריון במפלגות השונות היינו יכולים לבנות מהם יופי של כנסת?
ד. פרופ' מנואל טרכטנברג הוא, מן הסתם, איש רציני ומכובד, ולפחות מבין בכלכלה יותר ממני. ועדיין, מעטים היו יודעים מי הוא אלמלא בחר בו ראש הממשלה נתניהו לעמוד בראש הוועדה לשינוי כלכלי חברתי בימי מחאת האוהלים. זכותו של האיש לנצל את המינוי של ביבי כדי לקבל היום שריון והבטחה לתפקיד בכיר במסגרת מפלגה יריבה. אבל כאשר בדף הפייסבוק שלו מופיעה הסיסמה החלולה של מפלגתו "זה או אנחנו או הוא" – יש בכך טעם לפגם. אם לא הוא, פרופ' טרכטנברג, גם אתה לא היית.
ה. שולה זקן שוחררה מהכלא, ולפחות עד לרגע זה לא קיבלה אפילו הצעה אחת לשריון ברשימה של אחת המפלגות. זה די מוזר, כי זקן יכולה למלא הרבה מאוד פונקציות: אישה, מזרחית, ידוענית, נאמנה לאורך שנים, בעלת ניסיון פוליטי ומומחית בענייני כספים ובשימוש באמצעי מדיה. העבר הפלילי הטרי שלה הופך אותה למועמדת מצוינת לפחות בחלק מהמפלגות, והשתיקה שלה בחקירות מן העבר עשויה להפוך אותה בעתיד ליו"ר של מפלגה גדולה. רוצי, שולה, רוצי.
ו. קבוצה של ציונים דתיים שתומכים ב'מחנה הציוני' עתרה לוועדת הבחירות בדרישה לפסול את שמה של מפלגת הבית היהודי. לטענת העותרים, השם הבית היהודי מטעה את הציבור משום שהמפלגה בהתנהלותה לא מייצגת את היהדות. לא, כי עתירות סרק שמטריחות את המערכת השיפוטית – סוג של הונאת דברים – זאת היהדות היפה והנאורה.
ז. והזמזום הזה שאתם שומעים כל הזמן ברקע? תתעלמו, ממילא זה לא אמור להפריע לשגרת חייכם. בסך הכול עוד כותרת ב'ידיעות' על שרה נתניהו.