סיפור לשבת
סיפור לשבתצילום: פלאש 90

באמצע הנסיעה ליד מושב ברקת הרכב שבק חיים. יצחק ניסה לתקנו ולא הצליח. אנשים טובי לב ניסו לעזור וגם הם לא נחלו הצלחה. בינתיים יצחק התפלל מנחה. כמה אנשים סייעו לו להחנות את הרכב בצד.

נותרו עשרים דקות עד שבת. לא היה מה לדבר על הגעה לאלקנה.

מישהו עצר את רכבו לידם ואמר: "לאיפה שתגיד לי, אקח אתכם! לאילת, לאיפה שתרצו!"

בני הזוג העבירו בזריזות את חפציהם מהרכב התקוע לרכבו ונכנסו פנימה. יצחק אמר לו: "לעיר הראשונה שתגיע, שם נעשה שבת!"

העיר הראשונה הייתה אלעד, שבקושי הכירו. המשפחה ירדה בכניסה לעיר והודתה לנהג.

נותרו שתי דקות לכניסת השבת.

מרים הסתכלה על יצחק ואמרה: "נו, מה עכשיו?"

יצחק ענה: "כתוב בגמרא שגלות מכפרת עוון. מי יודע אילו גזירות זה מוריד מעלינו, אבל בתנאי שנקבל את הייסורים באהבה".

בני הזוג הלכו עם פעוטיהם ותיקיהם במזג האוויר החורפי והרגישו כמו ביציאת מצרים. הם חיפשו בית כנסת להתפלל ואפשרות להתארח.

מישהו הראה להם היכן נמצא בית כנסת. כעבור עשרים דקות, בהן אמר יצחק את מזמורי קבלת שבת, הגיעו לבית כנסת גדול. הרב אמר שם דבר תורה לפני ערבית.

לאחר התפלה יצא יצחק מיד אל הרחבה, שם חיכתה מרים עם ילדיהם ועם התיקים. המתפללים החלו לצאת. בני הזוג קיוו שמישהו ישים לב למצבם, אבל זה לא קרה. הגבאי נעל את הדלת והלך לביתו.

אשתו של יצחק שאלה: "נו, מה עכשיו?"

יצחק ראה שני גברים הולכים ופנה אליהם: "שבת שלום, תסלחו לי, אולי אתם יודעים איפה יש פה איזו אכסניה? איזה מקום שאפשר להניח בו את הדברים?"

"באמת, איני יודע מה לומר לך", אמר אחד מהם.

בני המשפחה הסתובבו ברחובות שהתרוקנו מאדם. אז נראו שלושה אנשים שכפי הנראה התאחרו לצאת מהתפילה. יצחק שאל אותם לגבי מקום להניח בו את התיקים.

אחד מהם אמר: "אתם רוצים להתארח אצלנו?"

בני הזוג היו מאושרים לשמע הצעתו.

הם הגיעו לביתו. האיש פתח את הדלת ואמר לאשתו: "אשתי, יש לנו אורחים!"

איזה יופי!", נשמעה קריאה, "איפה הם? שייכנסו!"

המשפחה הצעירה נכנסה פנימה עם כל חפציה. המארחים ארגנו מיד כלים ומאכלים על השולחן. היה להם ילד שובב כבן ארבע. הם הקשיבו בהתפעלות לסיפור כיצד נתקעו אורחיהם הלא צפויים באלעד. אחר כך סיפרו שהם לא היו אמורים להיות באלעד בשבת. הבעל היה אמור להיות ברומניה לרגל עבודתו והאישה והילד אצל הוריה. אבל אז הודיע הבעל בפתאומיות שהוא מגיע לשבת. לאשתו לא היה זמן לבשל והיא קנתה אוכל מוכן לשבת וגם ליומיים שלאחר מכן.

בתום הסעודה הבעל העייף מטיסתו נפרד מאורחיו והלך לישון. האישה הראתה ליצחק ולמרים היכן נמצאים הכלים והמאכלים ואמרה: "תרגישו חופשיים לגמרי. זה הבית שלכם".

הילד עבר לישון אצל הוריו והאורחים קיבלו את חדרו. יצחק הספיק ללמוד בסלון עד שהלך גם הוא לישון.

כל השבת עברה בנעימים. בסעודה השלישית יצחק אמר למארחו: "כתוב בזוהר ששעת מנחה בשבת היא רעוא דרעווין - רצון שברצונות. זו השעה הכי טובה בשבוע לבקש בקשות מהרצון העליון. עשיתם איתנו חסד יוצא דופן מכל הלב ואני רוצה להתפלל עליכם. על מה תרצה שאתפלל?"

ענה המארח: "אני בן ארבעים וארבע וגם אשתי די מבוגרת. זכינו לילד אחרי הרבה טיפולים. אנחנו רוצים מאוד לפחות ילד נוסף. אם אתה רוצה לברך אותי, תתפלל על כך!"

"אינכם זקוקים לברכה על כך", אמר יצחק, "כתוב במדרש משלי כי למצוות הכנסת אורחים יש סגולה לזכות לבנים. אברהם אבינו הכניס אורחים וזכה ליצחק, האישה השונמית אירחה את אלישע הנביא וביקשה ממנו פרי בטן והוא הבטיח לה שתזכה לחבוק בן ונולד לה חבקוק".

"המעשה שעשיתם יזכה אתכם בעזרת השם לילד", המשיך, "אני מאמין שכל דברי חז"ל הם קדושים ועתידים להתקיים. מתי? אין לדעת. אבל בכל אופן, אם ביקשת ממני וזו שעת רצון, אברך אתכם: יהי רצון שתזכו לכל טוב ובעיקר לפרי בטן".

במוצאי השבת נפרדו יצחק ומרים ממארחיהם. יצחק החליף איתם מספרי טלפון ורשם את שמות מארחיהם לתפילה כשהוא חש שזו הכרת הטוב הכי גדולה. במהלך השנה זכר להתפלל עליהם, אבל לא מצא לנכון להתקשר. ידע שאם תהיה בשורה טובה הם בוודאי יתקשרו.

בערב ראש השנה תשע"א התקשר יצחק ליוסי כדי לברכם בשנה טובה.

"לא ייאמן", אמר יוסי, "אני מחפש בנרות את מספרך. זמן קצר אחרי שהלכתם אשתי נפקדה! אנחנו סופרים את ההיריון מאז שהלכתם".

ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: [email protected]