אבי רט
אבי רטפלאש 90

האקסיומה הגיאומטרית טוענת שדרך שתי נקודות עובר רק קו ישר אחד. האקסיומה ההיסטורית טוענת שלפעמים גם דרך שני אירועים שרחוקים זה מזה מרחק אלפי שנים עובר קו היסטורי ישר אחד.

פרעה והיטלר, מצרים וגרמניה. 4,000 שנה אחרי ו‑70 שנה אחרי - והמטרה היא אותה מטרה: להשמיד, להרוג ולאבד. פעם קראו לזה "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", ופעם "הפתרון הסופי". השם משתנה, והמגמה נשארה זהה.

השבוע מציין העולם 70 שנה לסיומה של מלחמת העולם השנייה, שבה נהרגו ונרצחו כ‑60 מיליון בני אדם באירופה, מתוכם שישה מיליון מבני עמנו.

אלו שהיו אז בני 20, הם היום בני 90. העולם השתנה מאז: באירופה קם דור חדש, צעיר, ליברלי, דמוקרטי ומודרני... וממשיך לשנוא יהודים, לראות את היהודים והכסף כרוכים זה בזה, ולתמוך בשונאי ישראל. המסורת האנטישמיות המפוארת נמשכת.

השאלות לנוכח מציאות השנאה המתגלה לנגד עינינו שוב ושוב הן נוקבות וקשות. במרכז מחנה ההשמדה טרבלינקה ניצבת אבן גדולה שעליה נכתב בכמה שפות "לעולם לא עוד!". בכל פעם שאני מבקר במחנה הזה, אני מרשה לעצמי לעשות פעולה פשוטה: להפוך את סימן הקריאה שבסוף המילים הללו לסימן שאלה: לעולם לא עוד?

העולם המערבי חזק בחוקים, בסרטים, בשירים ובדיבורים נעלים על כבוד האדם וחירותו, זכויות וחופש וקדושת החיים. בדיבורים גבוהים על תרבות וחופש הצטיינו גם האוניברסיטאות ברחבי גרמניה שלפני המלחמה. בזה הם חזקים.

אלא שבשבעים השנים האחרונות ממשיכים להירצח ולהיטבח על פני כדור הארץ הקטן שלנו, והמזרח התיכון העוד יותר קטן שלנו, מיליוני בני אדם. מה זה אומר על טבע האדם? על המין האנושי? מה זה אומר על השאלה האם תיתכן שואה נוספת? על שתיקת הכבשים של המעצמות ברגע האמת? מה זה אומר על הצביעות העולמית ועל המעילה של אמצעי התקשורת בתפקידם? ולמה בסוף, מה שלא יקרה ואיפה שלא יקרה, עם קשר או בלי קשר, תמיד מאשימים את היהודים?

אלו השאלות האמיתיות שצריכות להישאל בטקסי הזיכרון לציון 70 שנה לסיומה של המלחמה. וליתר דיוק, לציון 70 שנה למלחמה שבעצם עדיין לא תמה.

שלא ימרחו אותנו הפוליטיקאים בסיסמאות שדופות וחלולות של פוליטיקלי קורקט על זיכרון, כי הם לא רוצים לזכור כלום. אל ילעיטו אותנו בדיבורים גבוהים על קדושת החיים, כי אין דבר זול וציני יותר בעולם של היום מחיי אדם.

70 שנה אחרי - לפחות שאנחנו לא נתבלבל. שום דבר לא השתנה. אותה הדומייה וגם אותה התפאורה. דרך שתי נקודות היסטוריות עובר רק קו ישר אחד: "אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא ייזכר שם ישראל עוד".