תמו הבחירות המקדימות בבית היהודי, ונראה שרוב הציבור שמח על התוצאות ומקווה למימושן גם בבחירות הכלליות. אולם חשוב לדעתי לזכור, שאופן ההתנהלות הזה אינו המצב הרצוי על פי תורת ישראל ומסורת התנהגותו. זהו מצב של בדיעבד, הנובע מן ההתנהלות הכללית בארץ ובעולם, אך לא המצב הרצוי לכתחילה.
השבת שקדמה לפריימריז הייתה פרשת שמות. מקום בולט בה תופסת תגובתו של משה לשליחותו אל העם: "ויאמר משה אל האלוקים מי אנוכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים". ואכן התורה מתארת אותו כך: "והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה" (במדבר יב, ג).
רבים מאיתנו התחנכו לאורו של ספר מסילת ישרים לרמח"ל. בפרק על הענווה הוא אומר: "הנה כלל הענווה היות האדם בלתי מחשיב עצמו משום טעם שיהיה... שיתבונן האדם ויתאמת אצלו אשר אין התהילה והכבוד ראויים לו, כל שכן ההתנשא על שאר בני מינו" (פרק כב). בהמשך הדברים הוא תוקף בחריפות את המבקש שררה כלשהי לעצמו.
אמנם לעתים יש לרכך עמדות נוכח מציאות נתונה, אך יש להשתדל שזו תהיה מתאימה ככל הניתן לרוח ישראל, ולא בניגוד לה. המצב שבו צריך אדם לשבח את עצמו, לסדר לעצמו "מטות" ולהוציא הוצאות ניכרות על בחירתו, אינו הרצוי והתקין. גם אם כבר נעשו הדברים כך.
בעת לימודיי בישיבת כרם ביבנה בראשית שנותיה, לא היה מקובל ללמוד בישיבה. הוריי עליהם השלום, אשר פרנסתם הייתה בצמצום, חרדו לגורלי הכלכלי. נכנסתי לשיחה אל ראש הישיבה, הרב חיים יעקב גולדוויכט זצ"ל. הוא פתח בפניי גמרא ובה נמצא כתוב כך: "בשמך יקראוך, ובמקומך יושיבוך ומשלך ייתנו לך" (יומא דף לח). הדברים היו לי למכווני דרך. איני יודע אם הייתה זו ברכה או הבטחה, אך מאז סיום לימודיי בישיבה ועד יציאתי לגמלאות, לא הייתי מובטל ולא יום אחד. כל אימת שסיימתי משרה – הוצעה הבאה אחריה. גם מעולם לא צריך הייתי להתחרות במישהו.
ועדה בוחרת מושבעת
הדרך הנאותה היא שהציבור או נציגיו נותנים עיניהם במי שנראה להם, ומבקשים ממנו לשאת בעול. אין כוונתי לוועדה המסדרת הזכורה מן העבר. שכן זו לא נועדה אלא לפשר בין ניצים על מקומם מקרב סיעות שונות. אבל, אם ועדת איתור תחפש את הראויים, תשכנע אותם להסכים להצגת מועמדותם, ואחר כך יצביעו עליהם חברי המרכז - ייחסכו הוצאות עצומות וגם תיחסכנה הבטחות שווא רבות.
זו לא תהיה "ועדה מסדרת" אלא "ועדה בוחרת מושבעת". היא תתחייב לאתר את המועמדים הראויים, וגם לשקול עד כמה הם ראויים בעיני ציבור המצביעים.
ההצבעה הדמוקרטית היא הדרך ההלכתית לקביעת דברים שבהם הציבור הוא הריבון. אולם, זכות ההצבעה ניתנת רק למי שמתחייב לקבל על עצמו לשקול שיקולים ענייניים בלבד, בלי נגיעה אישית ובלי העדפה פסולה. ההצבעה היא מעשה שיפוטי, וגם עליו נאמר: "לעולם יראה דיין עצמו כאילו חרב מונחת לו בין ירכותיו וגיהנום פתוחה לו מתחתיו" (סנהדרין ז, א).
כך מנסח את הרעיון אחד מגדולי האחרונים, ערוך השולחן (חושן משפט סימן קסג), בהסתמך על קודמיו: "כל צרכי ציבור שאינם יכולים להשוות עצמן מפני שינוי דיעות, יש להושיב כל הבעלי בתים הנותנים מס, ויקבלו עליהם ברכה (לשון סגי נהור – ד"ש) שכל אחד יאמר דעתו לשם שמים וילכו אחר רוב דיעות ... והמסרב מלומר דעתו על פי הברכה בטלה דעתו, ואזלינן אחרי הרוב מהנשארים שאמרו דעתם... דאם נמתין עד שיסכימו כולם לא יגמר שום עניין ויהיה השחתת הכלל, ואם אנשי העיר בררו נבחרים שיעיינו בצרכי העיר הולכין אחר רוב דיעות מהנבחרים".
כזו תהיה "ועדה בוחרת מושבעת" אשר תבחר את הנציגים בלב טהור ככל הניתן.
כשמשה רבנו מסמיך את אהרן אחיו ואת בניו לכהונה, מתארת זאת התורה כך: "והקרבת את אהרן ואת בניו אל פתח אוהל מועד ורחצת אותם במים: והלבשת את אהרן את בגדי הקודש ומשחת אותו וקידשת אותו וכיהן לי: ואת בניו תקריב והלבשת אותם כותנות: ומשחת אותם כאשר משחת את אביהם וכיהנו לי: והיתה להיות להם משחתם לכהונת עולם לדורותם ויעש משה ככל אשר ציווה ה' אותו כן עשה" (שמות מ, יב-טז).
על מה ולמה יש להדגיש שמשה עשה "ככל אשר ציווה ה'"? אומר הנצי"ב מוולוז'ין: "ככל אשר ציווה וגו'. לא להנאת כבוד והגדולה שיהיה לו ייעוד במשכן קדשו. וכבוד אחיו ובניו. אלא: כאשר ציווה וגו' כן עשה". ואולי יש להוסיף על כך שמשה, אחר שטרח בבניין המשכן טרחה כה מרובה, מתבשר סופית שאהרן ובניו הם שיכהנו בו לעולם, לא הוא ולא מי מבניו. ואף על פי כן, הוא פועל ללא ערעור.
כך מצאנו גם באהרן: "וייחר אף ה' במשה ויאמר הלא אהרן אחיך הלוי ידעתי כי דבר ידבר הוא וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו" (שמות ד, יד). ואומר רשי": וראך ושמח בלבו - לא כשאתה סבור שיהא מקפיד עליך שאתה עולה לגדולה. ומשם זכה אהרן לעדי החושן הנתון על הלב".
נאמץ גישה זו, וכך נוכל לשמוע לחכם מכל אדם אשר אמר: "יהללך זר ולא פיך נוכרי ואל שפתיך" (משלי כז, ב).
ואחר כל זאת, אנו מאחלים לנבחרי הבית היהודי שחפץ ה' יצליח בידם, ונשמח אנו בהם וישמחו הם בנו.