שאלתם את עצמכם איך מצד אחד משטרת ישראל מנהלת מלחמת חורמה מרשימה בשחיתות ומצליחה לחשוף פרשת שחיתות רבת זרועות כמו זו לכאורה בישראל ביתנו; ומצד שני המשטרה עצמה מתגלה כארגון רקוב שראשיו נופלים זה אחר זה רק בשל שינוי קטן במדיניות של המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש פשוט העמידה לדין פלילי קצין משטרה אחד שטייח תלונה על הטרדה מינית. ומאז נהר של תלונות על קצינים בכירים לא מפסיק לזרום)?
התשובה היא שאין משטרת ישראל אחת. יש שתיים. האחת רחוקה משלמות, אך מתפקדת. להב 433, היחידה הארצית למלחמה בשחיתות ובפשע המאורגן, מסגרת שהוקמה לפני כשבע שנים ומאגדת בתוכה את יחידות העילית הארציות, עובדת במרץ בהצלחה גדולה יותר (חשיפה של שחיתות שלטונית) וגדולה פחות (מיגור הפשע המאורגן). השנייה היא משטרת ישראל. גוף מסואב, מושחת וכושל, אשר תלוי כל כולו בטכנולוגיה ההולכת ומשתכללת שמאפשרת לפענח פשעים לא מתוחכמים. כמו כאלה שמבצעיהם שכחו לנתק את הבטרייה מהטלפון הנייד, או לא הביאו בחשבון את פריסת מצלמות האבטחה בתוך הערים. את להב 433 צריך לשפר ולחזק. את ההזדמנות הנוכחית לערוך רפורמה עמוקה במשטרת ישראל אסור לפספס.
להגביל את ההגבלות
האם בית המשפט בראשות השופטת מרים נאור מתכוון לרסן, ולו במקצת, את נטילת הסמכויות של היועץ המשפטי לממשלה? דיון מעניין התקיים השבוע בפני הנשיאה החדשה נאור, כשלצדה השופטת החדשה בעליון ענת ברון והשופט חנן מלצר. התנועה למשילות ודמוקרטיה בראשותו של יהודה עמרני עתרה נגד היועץ בשל ההגבלות החמורות שהטיל על החלטות הממשלה ערב הבחירות בשלל נושאים כמו שכר המינימום, הקפאת הליכי מינוי מפכ"ל ונציב שב"ס, מינויים למועצות דתיות והחלטות בעניין ערוץ 10. השופטים הבהירו לבא כוח התנועה, עו"ד שמחה רוטמן, כי העתירה כוללנית מדי, והמליצו לו למשוך אותה. אך לא לפני שהנשיאה נאור העירה כי דעתה אינה נוחה מההתנהלות הנוקשה של היועץ בעניין. היא ביקשה מנציג המדינה להעביר מסר "לגורמים המתאימים", כי היא מצפה ליתר גמישות בהנחיות היועץ המשפטי, כאלו שיותירו לדרג הנבחר אפשרות לנהל מדינה גם בתקופת בחירות. היא גם רמזה כי יש מקום להגיש עתירות בנושאים ספציפיים, כאשר החלטות היועץ המשפטי לממשלה אינן סבירות.
ממתי עובר נחשב חי?
ביום חורף גשום לפני שלוש שנים נסעה אישה בשנות השלושים לחייה, אם לשלושה ילדים קטנים, בכבישים המפותלים של הרי ירושלים. בוחני התנועה של משטרת ישראל קבעו כי היא נסעה במהירות מותרת ומותאמת לתנאי הדרך הקשים ולמזג האוויר. אך הרכב בכל זאת החליק על הכביש הרטוב. התגובה האינסטינקטיבית והמוטעית הייתה לחיצה חזקה על הבלמים, דבר שגרם לנעילת הגלגלים ולאיבוד שליטה. הרכב דהר אל המסלול הנגדי ושם התנגש במכונית ובה אב, אם הרה ושלושה ילדים. בני המשפחה נפגעו באורח קל, אך השברים שנגרמו לאם הספיקו כדי לנתק את השלייה. בבית החולים נאלצו הרופאים לנתח את האם, והוציאו את העובר בן ה‑24 שבועות כשהוא ללא דופק וללא נשימה. פעולות החייאה צלחו אמנם, אך הוא נפטר כעבור שעתיים.
בבית משפט השלום בירושלים הואשמה הנהגת בגרימת מוות ברשלנות. אך השופט נאיל מהנא החליט שלא להחליט, עד אשר בית המשפט העליון יכריע במקרה דומה שהתגלגל לפתחו. שם מדובר היה בנהג שלא שמר מרחק כראוי מהרכב שלפניו, וכשזה בלם לפתע, התנגש בו, הושלך לנתיב הנגדי והתנגש באישה שהייתה בשבוע ה‑32 להריונה. גם שם הרופאים נאלצו להוציא את העובר, והוא נפטר לאחר כיממה וחצי.
בסימן העוסק בגרימת מוות בחוק העונשין שואל המחוקק מאימתי נחשב יילוד לאדם לעניין עבירות הקשורות בהמתה. תשובתו: "משעה שיצא הוולד כולו חי מבטן אמו הריהו נחשב אדם לעניין סימן זה. בין שנשם ובין שלא נשם, בין שיש לו מחזור דם ובין שאין לו, בין שנכרת חבל טבורו ובין שלא נכרת". בבית משפט השלום בצפת טען בא כוחו של הנהג כי מאחר שבשעת מעשה הרשלנות של לקוחו עדיין היה העובר במעי אמו, הוא לא נחשב לאדם, ולכן אי אפשר להרשיע אותו בסעיף החמור של גרימת מוות ברשלנות. אך בית המשפט קבע כי מאחר שבשעת המוות נחשב היילוד על פי החוק לאדם, יש להרשיע את הנאשם בעבירה. לפיכך הוא גזר עליו עונש המקובל במקרים מקבילים של מעשה רשלנות שגרם למותו של אדם - מאסר בפועל של עשרה חודשים ופסילה של חמש עשרה שנים.
בית המשפט המחוזי בנצרת הפך את הכרעת הדין, והעניין התגלגל לפתחו של בית המשפט העליון. את פסק הדין העיקרי כתב השופט ג'ובראן, שצידד דווקא בפסיקת בית משפט השלום. בין השאר הוא נימק זאת באבסורד שיכול לצאת מקביעה כי מי שלא נולד בעת המעשה האסור לא ייחשב לאדם שהומת. השופט ג'ובראן הזכיר למשל את פרשת רמדיה. שם בשל תקלה של יצרנית המזון אשר הפסיקה תוספת ויטמין חיוני לפורמולת המזון שלה, נגרמה סכנה בריאותית לתינוקות, אשר חלו ומצאו את מותם. אחד הנאשמים שימש כמנהל פיתוח וכטכנאי המזון בחברת רמדיה, והיה הגורם המוסמך המקצועי בה. הוא הורשע בגרימת מוות ברשלנות בגין מעשים שיוחסו לו בשלב בקרת האיכות של המוצר הפגום. אך רשלנותו נעשתה בטרם נולדו אותם תינוקות שנפגעו ונפטרו, כלומר בטרם היו בבחינת אדם כהגדרתו של חוק העונשין. דוגמה נוספת שהביא השופט ג'ובראן הייתה של אסון ורסאי, שהתרחש לפני כמעט חמש עשרה שנים. בפרשה ההיא התמוטטה רצפת אולם שמחות במהלך חגיגה רבת משתתפים, וכתוצאה מכך נפצעו מאות אנשים וחלקם קיפחו את חייהם. בעלי המקצוע שתכננו והקימו את המבנה הורשעו, בין היתר, בגרימת מוות ברשלנות של 23 בני אדם. ביניהם היה תינוק בן שלוש, אשר בעת תכנון ובניית המבנה, עשר שנים לפני קריסתו, עדיין לא נולד.
השופט ג'ובראן שב והרשיע את הנהג (אך ביטל את עונש המאסר בפועל), אך לא לפני שהעיר על הבעייתיות שבחוק, לפיו אם היה העובר נולד מת בשל אותה פגיעה לא היה האדם נענש כלל על החיים שגדע (הוא היה נענש כמובן על הפגיעה באם), ואילו אם העובר נשם מספר נשימות בטרם נפטר, נענשים על הפגיעה בו כעל הריגת כל יצור אנושי אחר. הוא קרא אפוא למחוקק לתת את דעתו על העניין, ולקצוב מחיר פלילי גם לחייו של עובר במעי אמו.
להערתו האחרונה של השופט ג'ובראן נזעקה שופטת ההרכב פרופ' דפנה ברק ארז. זאת מכיוון שהגדרת עובר כיצור חי שקיפוח חייו יכול להיות בר השוואה לקיפוח חייו של אדם בוגר, הוא דבר שלא ייעשה בחברה הדוגלת בזכותה של אישה להפיל עובר כמעט בכל שלב בהיריון, כמעט מכל סיבה. "אני מעדיפה לנקוט ניסוח מעט שונה מזה של חברי בכל הנוגע לצורך בחקיקה בנושא", כתבה השופטת. "זו אינה חייבת לאמץ מינוח של הגנה על חיי העובר, אלא לבחור בנוסח ניטראלי יותר של הגנה על העובר או אף על האישה ההרה כמי שנושאת אותו". השופטת ברק ארז מבקשת לשמור על "ההגנה על האוטונומיה של האישה", כזו שתאפשר מצד אחד לגבות מחיר פלילי כבד על צד שלישי שיפגע בעובר, אך עדיין יפטור אישה מאחריות פלילית במקרה של הפלה בלתי חוקית (כזו שלא אושרה בידי ועדה של משרד הבריאות). השופטת גם מבקשת למעשה לפטור את האישה גם מאחריות מוסרית, כלומר שגם הרשעתו של צד שלישי (נהג פוגע למשל) לא תוגדר כהמתה, כדי שגם אישה שמפילה ולד בלי סיבה כבדת משקל לא תוגדר כך. "במילים אחרות", כתבה השופטת, "החקיקה אינה חייבת לנקוט עמדה בסוגיה השנויה במחלוקת האם עובר הוא "חי" (המירכאות הכפולות במקור, י"ש) אלא להגן על הערך החברתי המיוחס לכך שלעובר יש לפחות פוטנציאל חיים, כמו גם על האוטונומיה של אמו באותם מקרים שבהם היא חפצה, ואף מייחלת לכך שיבוא לאוויר העולם, ולכן יכולה לצאת נשכרת מהגנת החוק על פרי בטנה. חקיקה כזו יכולה, כמובן, לקבוע פטור מאחריות ביחס לאם".
דינה של הנהגת מהרי ירושלים נגזר השבוע, אחרי שההלכה הוכרעה סופית בפרשת הנהג הפוגע בבית המשפט העליון. השופט מהנא הקל בעונשה מאוד וגזר עליה מאסר של חודש אחד שירוצה בעבודות שירות, ושלילת רישיון של שנתיים. אחרי הכול, גם לאחר פסיקת בית המשפט העליון, הוא נאלץ להיות קשוב לטענתו של בא כוח הנהגת, כי עד השבוע העשרים וארבע להיריון, השבוע בו נגדעו חייו של העובר, ועדות להפסקת היריון של משרד הבריאות מאשרות הפלה כמעט באופן אוטומטי.