אחת מהסדרות הלוהטות ביותר בארצות הברית בשנות השבעים הייתה 'מנהרת הזמן'. בגדול, 'מנהרת הזמן' הייתה מיזם צבאי וסודי ביותר שתפקידו לשגר אנשים בזמן ולהחזיר אותם לתקופות אחרות, בעבר או בעתיד של חייהם. אין ספק שהייתי נותן הרבה בשביל להשתתף במיזם הזה ולחזור לעבר. האפשרות להחזיר את השעון ולתקן דברים שרק היום, בפרספקטיבה של כמה שנים, הייתי עושה אותם אחרת, נראית לי קורצת ומזמינה.
אז רגע לפני שהקוקפיט של מכונת הזמן נסגר עליי ואני מכוון את המחוגים לתקופת התיכון, קבלו את שלושת האפקטים שהייתי שמח להחזיר אחורה ולעשות אותם בצורה שונה:
אפקט העדר שלי
אין תלמיד שלא מכיר את זה: אתה נמצא בסיטואציה שבה כל החברים מושכים לכיוון אחד, אבל הנשמה שלך ובעצם כל מה שטוב בך, מושך לכיוון השני.
זה יכול להיות חרם, לחץ, או כל מהלך כלפי מישהו שיכול להיפגע. זה יכול להיות גם סתם משהו דבילי ופופוליסטי במיוחד שהסיבה האמתית שאתה מרגיש מחויב לעשות אותו היא מכיוון ש'כולם עושים את זה' ואתה לא רוצה להיות היצור היחיד שיוצא אאוטסיידר. אז אתה נכנע ואחר כך מרגיש שיצאת כזה קטן, או לחלופין - אפס גדול. נכון, המעמד החברתי שלך נשמר. אבל הכבוד העצמי - קצת פחות.
בהמשך החיים תגלה שאילו בתיכון היית הולך עם האמת הפנימית ומתרגל לעמוד על העקרונות שלך, היה לך הרבה יותר קל לצלוח בבטחה כל מיני צמתים חשובים שבהם שוב פוגשים את דילמת העדר: ללכת כי כולם הולכים או ללכת עם הנשמה וצלם האלוקים.
אפקט הצופה מן הצד
הפסקתי לספור כמה פעמים בתיכון ראיתי עוולה חברתית שנעשית למישהו אחר אבל העדפתי להתעלם כי מי בכלל צריך עכשיו את כאב הראש ששמור למשביתי השמחות הרשמיים של המחזור. כמה ליצנים החליטו שאחד הר"מים לא בא להם טוב, ולכן עושים שביתה. נשפוך את דמו בדממה, בשב ואל תעשה. לא, חס וחלילה להתחצף. פשוט לא נספור אותו והוא והמנהל יבינו כבר לבד כמה הוא רלוונטי למערכת.
כבר אז, אתה מבין שלר"מ יש חיים ומשפחה שייפגעו בגלל השטויות ואטימות הלב שלך ושל חבריך. אבל אתה שותק. משום שלא נעים לך מכולם. בסופו של דבר הר"מ מוותר, ואז המנהל מוותר עליו. ואתה? ויתרת על המחשבה שאי פעם תוכל להסתכל לר"מ הזה בעיניים ותבין כמה אכזריות יצאה מתוך הילד המתבגר שבך רק בצפייה ובשותפות פסיבית.
אם רק הייתי יכול לחזור בזמן ולאסוף בחזרה את כל רגעי החיים היקרים כל כך האלו, ובמקום לזרוק אותם לזבל - הייתי מנצל אותם לדברים ענקים וגדולים יותר
אפקט הזמן
שעות על גבי שעות של רביצה אינסופית מול סדרות הטלוויזיה האהובות עליי. היום אני רואה איך משחקי המחשב, ווטסאפ ופייסבוק הפכו את מכונת שרפת הזמן למסוכנת וקטלנית יותר.
אם רק הייתי יכול לחזור בזמן ולאסוף בחזרה את כל רגעי החיים היקרים כל כך האלו, ובמקום לזרוק אותם לזבל - לנצל אותם לדברים ענקים וגדולים יותר: הייתי יכול להקים גרעין או פרויקט חברתי משנה עולם ולדעת שאף על פי שאני צעיר כל כך, כבר עשיתי משהו טוב בחיים שלי.
אף פעם לא התחברתי למשפט של המבוגרים: "כשאני הייתי בגילך... כדאי לך ללמוד מניסיון של הגדולים", הוא נראה לי מתנשא ולא קשור. אבל היום אני רואה כמה חבר'ה צעירים שכבר הספיקו לעשות מהפכות חברתיות ולא יכול שלא להרגיש בתחושת צריבה של החמצה.
היום, עדיין בתחילת החיים אבל עם פז"ם ותיק יותר מרוב קוראי הטור הזה, הבנתי שהשנים שעברו, ניסיון החיים והמבט למפרע - עושים לחוש האמת שלנו, את מה שהזמן עושה ליין.
השאלה רק בכמה כסף ודמים נקנה אותו.
הצטרפו עכשיו למנויי עולם קטן המגזין לנוער