1
אפשר היה לשחרר אנחת רווחה ביום חמישי לפני שבוע, כאשר נודע שמפלגת 'עוצמה יהודית' תרוץ ברשימה משותפת עם מפלגת 'יחד' בראשות אלי ישי.
ברגע האחרון גברו האחריות והפיכחון הפוליטי על הטהרנות האידיאולוגית, ושני הצדדים גילו נכונות לרדת מעצים גבוהים ולהסכים לפשרות כואבות. לגוש הלאומי בכללותו יש אינטרס ברור בכך שהרשימה בראשות ישי תעבור את אחוז החסימה, ולו רק כדי שלא תגרום לאובדנם של כשלושה מנדטים. יש לברך על כל מנדט שעובר מרשימת ש"ס בראשות אריה דרעי למפלגה שמחויבת לשלמות הארץ גם על פי דרכו של מנהיגה הרוחני החרדי, הרב מאיר מאזוז. שיתוף פעולה בין האגף המתון והפתוח בציבור החרדי ובין האגף הנוטה לחרדיות בציונות הדתית יכול להביא ברכה של השפעה הדדית לשני הצדדים, ואולי יהווה תקדים למפלגה גדולה עתידית שתכיל את הציבור הדתי והחרדי על כל פלגיו וחלקיו. לכן אין צורך (וכמובן גם אין סיכוי) לנסות לשכנע את חוגי ישיבת הר המור ומעגלי השפעתה הקרובים להעביר את תמיכתם מישי לבית היהודי.
2
ועדיין אני סבור שלרוב הציבור התורני-ציוני אסור לפרוש מכלל הציבור הדתי-לאומי ולהתייאש מהאפשרות לפעול ולהשפיע בתוך המפלגה הגדולה והמרכזית המייצגת אותו. יש בציבור התורני-ציוני מי שנוטים לכך, מתוך תחושת אכזבה על עמדותיה ופעולותיה של המפלגה בנושאי דת ומדינה. לאלה יש להזכיר שלצד האכזבות היו גם הישגים, למשל מינויָם של עשרות רבנים מהציונות הדתית ובכללם רב ראשי בירושלים, שלא ניתן היה להשיגם אלא באמצעות מפלגה גדולה שיכלה לדרוש ולקבל את המשרד לענייני דתות. בנושא החקיקה הדתית יש אכן מקום לביקורת, אך יש לזכור גם שככל שחלף הזמן מתחילת הקדנציה כך הלכו והתקבעו דפוסי פעולה של התייעצות עם בכירי רבני הציונות הדתית וקבלת דעתם. לא במקרה גם בעיני האגף הליברלי של הציונות הדתית התוצאות רחוקות מלהיות משביעות רצון. זאת ועוד: יש לקוות ולהניח שנתניהו לא ישאיר שוב את המפלגות החרדיות מחוץ לממשלתו, ובמצב כזה כבר יהיה מי שידאג לעצור כל חקיקה ששוחקת את הסטטוס-קוו בענייני דת ומדינה.
אילו הציבור התורני היה חסר השפעה במפלגת הבית היהודי היה מקום להתייאש ולפרוש, אך המצב רחוק מלהיות כזה. גם תוצאות הפריימריז האחרונים מוכיחות שהציבור הדתי-לאומי קשוב לטיעון התורני ואינו מעוניין בשבירה חדה לכיוון הליברלי. חבל יהיה לוותר על ההשפעה הזאת על חוגים רחבים ולהתכנס לתוך קבוצה קטנה, נחושה, צודקת ודלת השפעה.
3
ערכה וחשיבותה של מפלגה גדולה ניכרים עוד יותר בתחום המדיני-ביטחוני, שבו היו לבית היהודי הישגים חשובים בקדנציה המסתיימת. ביניהם יש לציין: מניעה של הקפאת ההתיישבות לצורך משא ומתן עם הפלשתינים, החזרת משוחררי עסקת שליט לכלא, טיפול באיום המנהרות במבצע 'צוק איתן', ומעל לכול – עמדה עקבית ונחרצת של שלילת הקמת מדינה פלשתינית, שהוצגה באופן רהוט ומכובד בארץ ובעולם. גידול בכוחה של המפלגה לכדי כ‑15 מנדטים ויותר יאפשר לה לדרוש בקדנציה הבאה את תיק הביטחון או תיק החוץ ולהגביר עוד יותר את השפעתה הברוכה בתחום הביטחוני והמדיני. כן, גם מצוות יישוב ארץ ישראל ועתידם של מאות יישובים ומאות אלפי מתיישבים הם ערכים תורניים חשובים לא פחות מדמותה של מערכת הגיור.
4
הציבור התורני מאוכזב מכך שהנהגת המפלגה איננה נתונה בידיים תורניות. בעניין הזה על הציבור הזה לבוא בתביעה בעיקר אל עצמו. עליו להתגבר על נטיית הפלגנות הפנימית ששחקה את כוחו. עליו גם לתת את דעתו על הצורך לגדל ולטפח כוחות מעשיים שיוכלו להתמודד בהצלחה על מקום בצמרת המפלגה, כפי שהיה בעבר כשבראשה עמדו אנשים תורניים כמו הרב יצחק לוי ואפי איתם. ובכל מקרה, גם כשההנהגה בידיים פחות תורניות אפשר לפעול ולהשפיע על עמדת המפלגה, כפי שפעלו ועשו אנשי הפלג התורני במהלך הקדנציה האחרונה, ובהצלחה לא מבוטלת.
רוב הציבור הדתי-לאומי נמצא לא במחנה התורני המובהק ולא במחנה הליברלי המובהק אלא בתווך בין שני המחנות. פרישה של המחנה התורני מהמסגרת הפוליטית המשותפת עלולה להפקיר את רוב הציבור הציוני-דתי להשפעה גוברת של המחנה הליברלי. התוצאות הלא רצויות עלולות להיראות לא רק בתחום הפוליטי אלא גם בתחום החברתי והחינוכי. אסור שטהרנות אידיאולוגית ואוזלת יד פוליטית יביאו לפילוג שיפגע קשות בהשפעתו של האגף התורני על כלל הציבור הדתי-לאומי.
אין עתיד לדתיים בשמאל
בבחירות הקודמות הכריז הרב שי פירון שאין לו שאיפה להעביר קולות מהציונות הדתית למפלגת יש עתיד. הפעם הדתיים של יש עתיד כבר מכריזים שהם הציונות הדתית הקלאסית. בסיועו של משרד פרסום מקושר היטב בציבור הדתי-לאומי, הם פתחו בקמפיין שיבקש למשוך אליהם את קולות האגף הליברלי בציונות הדתית.
אך אם בבחירות הקודמות יש עתיד עוד התחפשה למפלגת מרכז, הפעם ברור שמגמת פניה היא ממשלת שמאל. הרב שי פירון סבור שמדינה פלשתינית היא בלתי נמנעת, ואלעזר שטרן תמך בהתנתקות ופגע בישיבות ההסדר.
מאז ומעולם היה בציונות הדתית פלג שמאלני קטן שנכשל בניסיונו לרוץ באופן עצמאי, אך זכה לשריונים במפלגת העבודה. הפלג הזה כנראה ימצא את מקומו ביש עתיד. אך יש לשער וגם לקוות שהניסיון להביא לשם רבבות קולות מהציונות הדתית לא יצלח.
די לסיפורי שרה
גוש השמאל מנסה לחזור לשלטון באמצעות המסר הנגטיבי "רק לא ביבי" - בעיקר משום שבאופן פוזיטיבי אין להם הרבה מה להציע. בתודעת רוב הציבור הישראלי, החזון המדיני של השמאל כבר הופרך, ואם יש תקוות לפריצת דרך כלכלית - הן מנותבות בעיקר לכיוונו של משה כחלון. מה שנותר זה בעיקר שאיפתו של השבט השמאלני הנאור לחזור לשלטון לאחר שש שנים באופוזיציה. ומכיוון שהשבט הזה לא מספיק גדול, אפשר לנסות להרחיב את התמיכה על בסיס המכנה המשותף של שלילת נתניהו.
התקשורת ברובה הגדול משתפת פעולה עם הקמפיין הנגטיבי של השמאל. כך למשל אפשר למצוא בעיתונים סקרים עם תשובות לא מחמיאות לשאלה האם אתה מעוניין או לא בהמשך שלטונו של נתניהו. אבל אף אחד לא מציג תוצאות סקרים לשאלה המקבילה המתבקשת – האם אתה מעוניין או לא בצמד הרצוג-לבני בראשות הממשלה הבאה. כמובן שגם שם התוצאות הצפויות הן רוב ברור נגד. המצב המציאותי הוא שרוב הציבור אמנם לא מתלהב מנתניהו, אבל מתלהב עוד פחות מהאלטרנטיבה.
במסגרת המאמץ להפיל את נתניהו, מוצגים שוב סיפורים קשים על התנהגותה של אשת ראש הממשלה, תוך טענה שיש בעיסוק הזה עניין ציבורי מובהק, משום שהיא מרבה להתערב ולהשפיע בקבלת ההחלטות של נתניהו. אין להקל ראש בטענה שנתניהו נדחף לעתים להחלטות רעות בגלל השפעתה של רעייתו. כך למשל, מסתבר שלעמדתה של שרה הייתה השפעה על כך שבסיבוב האחרון נתניהו השתדל מאוד להשאיר את נפתלי בנט ומפלגתו מחוץ לקואליציה שלו. כדי לאלץ את נתניהו להסיר את החרם, בנט כרת את "ברית האחים" עם לפיד. התוצאה הייתה קואליציה מדירת-חרדים שפילגה את העם, פגעה בשכבות החלשות, זעזעה את הסטטוס-קוו בנושאי דת ומדינה, ולבסוף קרסה בתום שנתיים בלבד.
אילו נתניהו היה ראש ממשלה חדש, ייתכן שלסיפורים על רעייתו והשפעתה עליו היה משקל רב. העניין הוא שנתניהו כאן כבר תשע שנות שלטון במצטבר, וגם שרה כאן לצדו לאורך כל התקופה הזאת. הציבור הישראלי כבר מכיר היטב את נתניהו, על מעלותיו ועל חסרונותיו. נתניהו אינו מועמד חדש שנשפט על פי הצהרות והבטחות, אלא ראש ממשלה ותיק ומנוסה שנשפט על סמך התוצאות של מדיניותו לאורך שנות שלטון רבות. התוצאות אולי לא מלהיבות, אבל הן סבירות. ואת התוצאות הללו הוא השיג כששרה והשפעתה לצדו לאורך כל הדרך.
כשמביטים שמאלה, קשה לראות שם מישהו שיכול לזכות בציון משוקלל גבוה יותר על תפקודו בתחום המדיני, הביטחוני והכלכלי. אם יש אלטרנטיבה מעוררת תקווה לנתניהו, היא לא נמצאת שמאלה ממנו אלא דווקא מימינו.
לתגובות: eshilo777@gmail.com