חזון ציוני או סחר ברגבי מולדת

מערכת הבחירות בישראל חוזרת אל מסלול נורמלי, כזה שהיה מקובל במערכות בחירות לאורך שנים רבות.

ההנחה המסוכנת של התקשורת, שלפיה אפשר להחליף שלטון באמצעות הפרחת שמועות, רכילויות ואגדות ילדים, התבררה כבדיה מובהקת. הציבור בהמוניו הבין את המהלך של המחנה הציוני בחסות התקשורת, ומאס בניסיון שטיפת המוח הקולקטיבית.

הסקרים האחרונים, הגם שכתמיד צריך להטיל ספק באמינות סקרים, מוכיחים שמאמצי התקשורת לקדם את המחנה הציוני כשלו. מניה שעד לפני זמן קצר נראתה בטוחה, הולכת ומתבררת כאחת שנסחרת בחסר. צחוק הגורל הוא שהתקשורת השמאלנית הפכה להיות הריחיים הכבדות ביותר על כתפיו הכפופות של המחנה הציוני.

הנסיגה בדעת הקהל מעלה כנראה אל פני השטח, בשלב מוקדם יחסית, את המתח שבין יצחק הרצוג לשחקנית החיזוק שהצטרפה אליו. הוויתור של הרצוג היה אפשרי לעיכול על ידי עסקני העבודה רק כשהסקרים האירו פנים. עתה, משהתמונה מתקדרת, האידיליה לכאורה נמסה בחום שמש מצויה.

כאשר אדם קונה מוצר במחיר מופקע וכעבור זמן קצר מתברר לו שהמוצר בעייתי, פריצת כעסים היא רק עניין של זמן. תמונה דומה אפשר לזהות גם במטות הבחירות של המחנה הציוני; הרוח הצעירה של תחילת המסע התחלפה ברוח נכאים. יאיר לפיד סופר ומונה, מונה וסופר את המנדטים שזולגים אליו מהמחנה. בקצב הזה בקרוב לפיד יטען שהוא בעצם מועמד השמאל לראשות הממשלה. מועמדות בוסר שהובילה לבחירות המוקדמות.

כשעננה קודרת מתרוממת מעל המחנה הציוני שוב מוציאים את הנשק הישן והחלוד של ההסתה. יצחק הרצוג טוען שמסיתים נגדו כפי שהסיתו נגד יצחק רבין ז"ל. מעולם בתולדות המדינה לא היה מועמד לראשות ממשלה שהתקשורת בכל עוצמתה מקדמת אותו. שום שאלה קשה לא נשאלת, סוגיית החובות של קדימה "מעניינית כמו כלב מת" לדעת פרשן בכיר, והשתיקה הרועמת בחקירות לא מועלית.

הבחירות הקרובות חייבות להתמקד בשתי תפיסות עולם, שכבר שנים רבות קנו להן אחיזה בחברה הישראלית: הימין מול השמאל. הימין, שטוען ללא הרף כי בכל מה שנוגע לביטחון המדינה אי אפשר לוותר ויש לעמוד על המשמר.

ימין המשוכנע כי ממולנו מתקבצים מהאכזריים שבבני האדם, וכי הדיבורים על שלום ועל גבולות 67' זורעים אשליות מסוכנות המסכנות את יכולת העמידה שלנו. ממול עומד השמאל שמאמין, ברוב תמימותו, שאבו מאזן הוא שותף לשלום, אף שכרת ברית עם חמאס; שירושלים יכולה להיות גם בירת מדינת פלשתין; שדרישת זכות השיבה היא לגיטימית; ושאין כל אסון אם נצטרך לנסוע לנתב"ג ברכבים ממוגנים כשגבעות יהודה ושומרון יהיו בידי חמאס ודאעש.

ביום הבחירות הציבור יכריע אם אנו מגשימים חזון ציוני ענק של שיבת ציון, או ששוב הפכנו להיות רוכלים גלותיים הסוחרים ברגבי המולדת, והפעם בשערי ירושלים.

פורסם בעיתון "ישראל היום"