נשיא בית המשפט העליון בדימוס אשר גרוניס, הנשיאה המכהנת מרים נאור והשופט יצחק עמית הורו למדינה להרוס בתוך שנתיים תשעה בתים שנבנו על קרקע פלסטינית פרטית בישוב עפרה שבבנימין.
מדובר בבתים שנבנו למרות צווי הפסקת עבודה שהוצאו להם, ובהמשך אף חוברו לתשתיות ושמונה מתוך תשעת הבתים אף אוכלסו.
בניגוד לעתירות דומות בעבר, במקרה זה ביקשה המדינה מבג"ץ שלא להורות על הרס הבתים, תוך שנציגיה מציינים כי עפרה הוא ישוב מוסדר שהוקם על פי החלטת ממשלה ולא מאחז בלתי חוקי.
השופטים קבעו עם זאת כי אין מנוס מלהורות על הרס הבתים. הנשיא גרוניס הפנה בנושא זה לדעת הרוב בפסק הדין בנוגע לבניינים בשכונה המערבית בבית אל.
"העובדה שמדובר בבנייה המצויה בתחומיו של יישוב גדול ומבוסס אינה מצדיקה, לטעמי, כשלעצמה שינוי במסקנה כי יש לאכוף את הצווים שהוצאו בענייננו. יצוין, כי אף במקרים אחרים, עצם הימצאותם של המקרקעין הנדונים בתחומיו של יישוב מסוים לא היוותה טעם עצמאי להימנע מהריסת המבנים שנבנו עליה שלא כדין", ציין גרוניס.
גם הנשיאה נאור, שבאותו פסק דין היתה בדעת מיעוט, ציינה כי באותו מקרה מדובר היה בקרקע הנמצאת בתחומה של תפיסה צבאית, מה שאין כן במקרה המדובר בישוב עפרה.
לדבריה, "הגעתי שם למסקנה זו נוכח תחולתו של צו התפיסה והאפשרות הנובעת מכך, בנסיבות הקונקרטיות של אותו מקרה, להכשרה תכנונית בדיעבד. על כן, קבעתי שם כי לו הייתה דעתי נשמעת היה מקום לאפשר פרק זמן נוסף של שנה לשם הסדרה או (אי הסדרה) תכנונית של המבנים. נסיבות עניין קאסם שונות איפוא מהמקרה שלפנינו".
השופטים ציינו כי פרק הזמן של שנתיים ניתן על מנת לאפשר מציאת חלופות למגורי המשפחות המתגוררות בבתים, אולם מציאת החלופות איננה תנאי לביצוע צו ההריסה במועד.