בדברים שפרסם סיפר 'הצל' על האופן בו לטענתו התגלה המקום: "הדבר הבא השאיר אותי פשוט בשוק (עד כמה שאפשר עוד להיות בשוק מעיתון הארץ...)", כתב וסיפר כי "עיתון הארץ החזיק במרתף שלו חדר נעול שהוא סוג של מקדש של תמונות שמהללות מחבלים".
עוד טען וסיפר כי החדר התגלה באקראי לאחד העובדים שעסק בהעברת ציוד במסגרת העברת פעילות מערכת העיתון לבניין אחר. העובד, כך מספר 'הצל' "עשה סיבוב אחרון ונתקל בדלת שתמיד נעולה והפעם היא הייתה פתוחה ובתוך החדר היו עשרות תמונות תלויות ממש כמו במוזיאון של מחבלים, ביניהן זכריה זביידי וחללי אל אקצא עם פרחים לידם, תמונות של ידוי אבנים ו"הפשעים של צה"ל" ", הוא כותב ומספר כי העובד המזועזע צילם את התמונות ושיגר אותן אליו. "עד איפה אפשר למתוח את חופש הביטוי ואת חופש העיתונות?", תוהה 'הצל' בפוסט שפרסם ולצידו התמונות המדוברות.
בסופו של הפוסט העלה 'הצל' תהייה אם הדברים היו עוברים בשתיקה לו עיתון ימני היה מוצא לנכון להנציח את ברוך גולדשטיין או את שורפי הנער הערבי כגיבורים, "כל העיתונים היו מפרסמים כותרות מזדעזעות והשב"כ והמשטרה היו פושטים על מערכת העיתון וסוגרים אותה. אז שמישהו יסביר לי למה לשמאל הקיצוני זה עובר בשקט".
דבריו אלה של 'הצל' זכו לתגובה נחרצת מצידו של מו"ל 'הארץ', עמוס שוקן, שכתב ל'צל': "לא מקדש למחבלים ולא חדר נעול אלא חלל תצוגה לאמנות ישראלית שפתחנו בבניין משרדים ששימש אותנו".
לדברי שוקן מערכת העיתון פתחה תערוכה על משמעויות הפורטרט באמנות ובה היו ציורים פסלים וצילומים של אמנים ישראלים רבים "חלקם ידועים ונחשבים מאוד בעולם האמנות הישראלי". שוקן ציין כי התערוכה המדוברת הייתה פתוחה לקהל מדי יום שישי בחודש ספטמבר ועד סוף החודש הקודם והיו שביקשו לפתוח אותה גם באמצע השבוע ומערכת 'הארץ' נענתה לבקשתם.
שוקן מוסיף וכותב כי "בתערוכה לא היו רק פורטרטים של מחבלים אלא גם פורטרטים עצמיים של אמנים שונים ועוד פורטרטים סתם". שוקן ממליץ שלא להיבהל מהתערוכה שכן מהותה של התערוכה היא מתן ביטוי אמנותי לסכסוך שבינינו לבין הפלשתינים "זה בסך הכול די טבעי. הרי זה מרכיב מרכזי במציאות חיינו".