נשיא המדינה, ראובן (רובי) ריבלין ביקר היום במשרדי Google תל אביב לכבוד יום האינטרנט הבטוח הבינלאומי.
הנשיא נפגש עם כ-150 בני נוער המשתתפים בתוכנית "שומרי המסך", במסגרת שיתוף פעולה של "Google" ישראל עם רשת "אורט" ישראל, לקידום גלישה בטוחה בקרב בני נוער. השנה לוקחים חלק בתוכנית כ-800 בני נוער מ-30 בתי ספר של רשת אורט.
התלמידים הציגו בפני הנשיא שלושה פרויקטים שהכינו למען אינטרנט בטוח עבור נוער בבתי הספר, מבית שאן, דליית אל-כרמל וטבריה.
הנשיא התרגש מהפרויקטים שהוצגו ומהסיפורים האישיים שסיפרו לו התלמידים בר אוחנה מבית שאן, עדן אבו ועדן חסון מדלית אל כרמל וקלי טיטנקו מטבריה ואמר להם, "אני לא יודע מי המורה ומי התלמיד כשאני משוחח אתכם". בר סיפר על קידום השיח על אינטרנט בטוח יחד עם כל חבריו לשכבה ועל הפעילות שהוא וחבריו מובילים בנושא להגברת המודעות בקרב נוער לאסור ומותר ברשת.
עדן ועדן מדלית אל כרמל סיפרו כיצד החלו להילחם למען העלאת המודעות להפצת תמונות ללא אישור ברחבי הרשת ועל מאבקן ב״גנבי זהות״ בפייסבוק בכלים העומדים לרשות הגולשים בפייסבוק.
עדן שיתפה את הקהל במקרה שחוותה: "במקרה האישי שלי, שהתרחש לפני כמה שנים, מתחזה פתח חשבון פייסבוק בשמי עם תמונות של חברות שלי וניהל שיחות בשמי. בהתחלה חשתי אבודה עד שהשתמשתי באנשי מקצוע שעזרו לי לאתר את המתחזה. זה גרם לי להשתתף בפרויקט ולעזור בעצמי לאחרים. הפרויקט עוזר לנו לעשות את כל זה. אנחנו, קבוצה של צעירים דרוזים, החלטנו להפיק סרטון עצמאי שלנו עם המסר- אסור להעביר תמונות ברשת ללא רשות. זו השנה השנייה שהפרויקט פועל בכפר והפרויקט העצים בי את הרצון לתרום ולעזור לבני גילי", אמרה עדן.
הנשיא אמר "צפיתי עכשיו יחד אתכם, בסרטון המיוחד והמרגש שהכנתם עבור המפגש שלנו. מרגש, וכואב. שמעתי את עצמי חוזר על חלק מהתגובות שנכתבו כלפי ונגדי. תגובות שהן חיצי רעל ארסיים. כאלה שכל מטרתן, כפי שאמרתי אז, היא להשתיק את הדיון, לשתק את הדובר.
כשקראתי לראשונה את התגובות האלו, עמדתי נדהם. אתוודה בפניכם, שכאשר נדרשתי לקרוא אותן בקול, ושמעתי את עצמי, קולי רעד. כמי שפעל שנים רבות בזירה הפרלמנטרית והפוליטית, הייתי נוכח בוויכוחים ציבוריים נוקבים; הייתי שותף במחלוקות קשות וכואבות שנאמרו בהן מלים קשות, אך מעולם לא נתקלתי, בשפה אלימה, בריונית, גסה ודוחה, כמו שפת הטוקבקיסטים באינטרנט. השפה הזאת, היא אומנם ייחודית לרשת, אבל אני חושש שהיא לא מזהמת רק אותה, אלא גם מכתימה את הדיון הציבורי שלנו".
"הביטויים ששמעתם: 'אפס מאופס', 'חנפן מסריח'. 'נבלה סרוחה', הם אומנם דוגמאות למילים שנכתבו עלי. אבל אני לא היחיד. ואני לא לבד. בעניין הזה, כפי שאמרתי- כולנו שווים. אף אחד אינו חסין. אף אחת אינה חסינה. נשיא המדינה, והילדה מהכיתה בבית הספר. הנער מהשכבה, וכוכבת הטלוויזיה. המורה והעיתונאי. כולם חשופים לשיח כוחני ומשפיל. לשיח שלא רק שאין בו הקשבה, אלא שאין בו אפילו וויכוח. שיח, שאתם, הצעירים והצעירות, חשופים לו יום יום במרחב הווירטואלי, ונראה לי, לצערי, שגם במרחב הממשי והבית ספרי".
"נערים ונערות יקרים, באתי לכאן היום כדי לומר לכם: לא ניתן לאלימות ולבריונות לנצח. לא ניתן להם, להכתיב לנו את הדרך. אנחנו נמצאים כאן היום, יחד, כי אנחנו חולקים חזון משותף ותקווה משותפת. כי החלטנו שהאחריות בידינו, שעלינו מוטלת החובה לקום ולעשות מעשה. להשיב לעצמנו, את היכולת לדבר האחד עם השנייה, האחד עם האחר, בכבוד. בהקשבה. ויהא זה האחר, הדתי; החרדי; הערבי; החילוני; האתיופי; עם המבטא או בלי; הגבוהה או הנמוכה; השמן או הרזה- פרויקט 'שומרי המסך', שאתם שותפים לו, נועד בדיוק בשביל זה. אתם מחזירים את הרשת לידיים שלכם, לידיים שלנו".
הנשיא הזמין את הנוער המשתתף בתחרות "שומרי המסך" להתארח בבית הנשיא- להיפגש, לשוחח, ובעיקר להקשיב. בתום דבריו הכריז הנשיא על הזוכה בתחרות שנערכה בין בתי הספר הלוקחים חלק בפרויקט, ביצירת סימן מוסכם למניעת בריונות ברשת. הזוכה, יובל סער מגן יבנה, לימדה את הנשיא את הסימן המוסכם אותו יצרה בכפות ידיה והצטרפה אל כל ילדי הפרויקט לתמונת ״סלפי״ עם הנשיא.