פרויקט מיוחד של ארגון התחקירנים הבינלאומי ICIJ, שבו משתתפים כ‑140 עיתונאים מ‑45 מדינות, חשף השבוע רשימה מעניינת במיוחד.
פורטו בה כמאה אלף בעלי חשבונות בסניף ז׳נבה של בנק HSBC בשווייץ. מטבע הדברים, את סכום הכסף הגבוה ביותר, למעלה מ‑31 מיליארד דולר, החזיקו בסניף זה בין השנים 2006‑2007 אזרחי שווייץ. גם העובדה שאת המקומות הבאים תופסים אזרחי בריטניה, ונצואלה, ארצות הברית וצרפת לא חורגת מהצפוי.
אבל העובדה שבמקום השישי ניצבים יותר מ‑6,000 אזרחים ותושבים ישראלים שהחזיקו בבנק למעלה מ‑10 מיליארד דולר, בוודאי תפתיע אתכם. מדובר בסכום כסף גבוה מאוד, שהוחזק כאמור בסניף אחד של בנק שוויצרי. אפשר רק לנחש מה קרה באותה תקופה בסניפים של בנקים אחרים באותה מדינה.
חשיפת רשימת השמות, שנעשתה במקרה הזה על ידי ארגון תחקירנים עצמאי, היא חלק ממגמה עולמית. אם בעבר ניתן היה להחזיק חשבונות בנק סודיים במדינות שונות ולהסתיר את קיומם ממדינת האם שבה מנהל האדם את חייו, התקופה הזאת עומדת לפני סיום. במהלך ארוך ועקבי מהדקות רשויות המס במדינות רבות יותר ויותר את אכיפת חוקי המס.
השיטה פשוטה: מדינה חזקה כדוגמת ארצות הברית מבהירה לכל בנק שמעוניין לפעול בתחומה, או לעמוד בקשר עסקי עם בנקים בתחומה, כי הוא חייב לדווח לה על הנעשה בחשבונות אזרחיה. לבנק בשלב זה אין הרבה ברירות. תהליך דומה עושות גם מדינות האיחוד האירופי ומדינות רבות אחרות ברחבי העולם.
חובת הדיווח על הכספים המוחזקים הולכת ומתרחבת, והפיקוח האפקטיבי על קיומה הולך ומתהדק. המשבר העולמי, שהקטין את הכנסותיהן של כל מדינות המערב ממסי מחזור למיניהם, עורר את המדינות השונות להרחיב את המאמצים לאתר מקורות מיסוי נוספים.
במקרים רבים מציעות מדינות שונות, וישראל בתוכן, מבצעי דיווח, תשלום ומחילה. העיקרון פשוט: דווחו על כספים שאתם מחזיקים מחוץ למדינה, שלמו עליהם את המס שאותו העלמתם בעבר והפכו אותם לכסף "לבן", כזה שניתן להעבירו ללא חשש ממדינה למדינה ולעשות בו שימוש לכל מטרה. המבצעים הללו הופכים עם השנים ליותר אפקטיביים, כאשר מתברר שמקלטי המס הולכים ומאבדים את קסמם.
חשוב עם זאת להדגיש כי עצם החזקת חשבון בבנק זר כבר מזמן אינו עבירה על החוק הישראלי. בתנאי כמובן שהחשבון - אם נשא ריבית או הכנסות - דווח למס ההכנסה ושולם עליו מס כחוק. בשנת 1998 בוטל הפיקוח על מטבע חוץ ועל תנועות ההון של ישראלים בחו"ל, ומאז רשאי כל ישראלי להוציא מישראל ולהכניס אליה מטבע חוץ ללא הגבלה, ולבצע פעולות פיננסיות בחו"ל. מי שעומד בכל חובות הדיווח והתשלום על פי חוק, אינו צריך כלל לחשוש מהמגמה העולמית. מי שאינו עומד בהן, טוב יעשה אם יקדים וידווח על הכספים שברשותו, לפני ששמו ייחשף בתחקיר כמו זה שפורסם השבוע.
הלוואה אחת יותר מדי
שיחת הטלפון הזאת יכולה להגיע כשאתם בעבודה, עם הילדים או באמצע ארוחת הצהריים. מצדו השני של הקו פקידת הבנק, אשר מבשרת בקול חמור שהגעתם כבר לתקרת מסגרת האשראי שאתם זכאים לה. הפקידה מוסיפה ומבשרת שצ'ק שנתתם למטפלת של הילד, או אולי לרופא השיניים, יחזור בעקבות כך ויסורב על ידי הבנק.
ברגע הזה, כשנדמה לכם שכבר אין מה לעשות, הפקידה מציעה פתרון קסם: הלוואה. הנה, אם רק תבקשו, תוכלו ליטול הלוואה בריבית של פריים פלוס כך וכך אחוזים ו"לסגור את המינוס", לגמרי. זה נשמע לכם כל כך פשוט. אתם מבקשים את ההלוואה, חותמים על מסמך או שניים בפקס, נשענים לאחור ונושמים לרווחה.
אם הסיטואציה הזאת מוכרת לכם, אתם לא לבד. סקר שנערך לאחרונה על ידי חברת 'כלים שלובים' בעבור ארגון 'פעמונים' העלה כי למעלה מרבע ממשקי הבית בישראל נטלו הלוואה אחת או יותר בשנה האחרונה.
סגירת המינוס בבנק היא הסיבה המובילה ללקיחת הלוואה (38 אחוזים) ואחריה רכישת דירה וקניית רכב (כ‑18 אחוזים). על פי הסקר, הבנק הוא עדיין המקום הראשון (75 אחוזים) שממנו לוקחים את ההלוואה. שמונה אחוזים מנוטלי ההלוואות השיבו שעשו זאת באמצעות חברות הביטוח או האשראי, ושבעה אחוזים נטלו את ההלוואה ממקום העבודה.
הפרסומות להלוואות קופצות עלינו מכל עבר, הזמינות שלהן הולכת וגדלה, אבל מרבית הלווים לא מבינים למרבה הצער את הסיכון. מינוס בבנק הוא סיכון שקל לתמחר. מרביתנו יודעים כמעט בכל רגע נתון מה גובה היתרה בבנק, בטווח של כמה מאות שקלים. אולם הלוואות, במיוחד אם יש יותר מאחת, אינן באות לידי ביטוי ישיר בשוטף.
התוצאה היא שמשקי בית רבים שהתפתו לקחת הלוואה אחת, שתיים או שלוש, לא באמת מכירים את מצבת החובות שלהם. אם ישאלו אותם בכל רגע נתון "כמה אתם חייבים?", לא תהיה בפיהם תשובה ברורה. בדרך זו קל מאוד לאבד את השליטה על תזרים המזומנים המשפחתי ולעבור לחדלות פירעון "על הנייר", כלומר מצב שבו היקף החובות עולה על היקף הנכסים.
חדלות פירעון משפחתית על הנייר היא מצב שאפשר לסחוב תקופה ארוכה, אם מצליחים לשרת היטב את החוב, כלומר לעמוד בכל התשלומים. הבעיה היא שריבוי חובות מביא גם כמעט תמיד לעומס של החזרים. ברגע שהעומס עובר את הסף הקריטי, ולא ניתן יותר לשרת את החוב, הופכת חדלות הפירעון על הנייר לפשיטת רגל של ממש, חוויה שאיננה מומלצת לאף משק בית.
פתרונות למצב של עמידה על סף התהום קיימים, אך הם קשים וכואבים. החוכמה היא כמובן לא להתקרב לתהום, והצעד הראשון הוא פשוט לא ללוות. אין מדובר על הלוואת משכנתא, אלא על הלוואות לצריכה או לסגירת המינוס. גם אם נאלצתם ללוות פעם אחת, זה המקום לעצור. הלוואות הן כמו סם ממכר. הזמן לעצור הוא לפני ההתנסות הראשונה, ולכל המאוחר מיד לאחריה, לא דקה אחת אחר כך.