נלחמים בכלכלה השחורה

הצעות חוק שיונחו על שולחנה של הכנסת החדשה יגבילו את פעילויות חלפני הכספים והגמ"חים, ועלולות לפגוע משמעותית בכלכלה החרדית.

תגיות: בשבע 631
יאיר שפירא , כ"ג בשבט תשע"ה

נלחמים בכלכלה השחורה-ערוץ 7
רשם ציון דרך חשוב במהפכה שהוא מתכנן במאבק בהון השחור. משרד האוצר
פלאש 90

בניסן או באייר תוקם כאן ממשלה חדשה. היא תהיה ממשלת ימין, שמאל או מרכז. יעמוד בראשה בנימין נתניהו או יצחק הרצוג. בכל מקרה, מה שבטוח הוא שהחרדים יהיו חברים בה.

נושא הגיוס אמנם התייצב על סטטוס קוו חדש, ונראה שלאף אחד אין עניין אמיתי לערער אותו. אבל המצב הכלכלי ההולך ומחמיר ברחוב החרדי לא מאפשר לקברניטיו להישאר אפילו יום אחד מיותר באופוזיציה. לכן אפשר להניח כי אחד האתגרים הראשונים שבהם תיתקל הקואליציה החדשה הוא שני חוקים כלכליים, שיונחו לפתחה כבר בימים הראשונים של מושב הכנסת.

ביום ראשון השבוע רשמו משרדי המשפטים והאוצר ציון דרך חשוב במהפכה שהם מתכננים במאבק בהון השחור. בבוקר אישרה הממשלה את טיוטת חוק המזומן החדש. החוק קובע כי בסופה של תקופת הסתגלות תצומצם מאוד האפשרות החוקית לעסקאות במזומן. עוסקים מורשים לא יוכלו לבצע עסקאות כאלה בסכום העולה על עשרת אלפים שקלים, ואנשים פרטיים לא יורשו להחליף ביניהם יותר מ‑15 אלף שקלים במזומן. רק בעת קנייה ומכירה של רכב יתאפשרו עסקאות מזומן עד תקרה של 50 אלף שקלים.

החוק כפוף לא רק לאישור הכנסת, אלא גם לכניסה של אמצעי תשלום זולים, כמו למשל כרטיס חיוב (שאינו כרטיס אשראי) מופחת עמלות, כדי שלא יהיו אלו שוב הבנקים שיתעשרו עוד יותר מההגבלות החדשות. הממשלה מתכננת גם לצמצם מאוד במסגרת החוק את הסחירות של ההמחאות, כך שההסבה שלהן, הליך פופולרי במחוזות ההון השחור, תהיה מוגבלת יותר ומפוקחת יותר. המחוזות הללו נמצאים כמובן בכל המגזרים, אבל בכלכלה הפנים-חרדית אנשים מתפרנסים זה מזה, וגלגול הצ'קים הפך לאמנות של ממש וכעת הוא חלק אינטגרלי מבועה פיננסית שהלכה והתנפחה שם בשנים האחרונות. אחרי הכול, הצ'ק הדחוי הוא אשראי בלתי מבוקר. אדם יכול לנקוב בו סכום ככל העולה על רוחו ולקוות לטוב.

אך הצ'קים הם החלק הקל יותר בפירמידת הכלכלה החרדית. טיבם של הצ'קים שהם מבוקרים בסופו של יום על ידי המערכת הבנקאית. אלא שעל פי הערכות של משרד המשפטים, מערכת בנקאית אחרת, לא פורמלית ולא מורשית, מעניקה אשראי חוץ בנקאי בהיקף של כ‑30 מיליארד שקלים. הסכום הזה מתחלק בין נותני שירותי המטבע, או בשמם העממי יותר הצ'יינג'ים, ומספר לא ידוע של גמ"חים, שרובם המכריע פועל גם הוא בחברה החרדית. כ‑2,200 צ'יינג'ים פועלים ברישיון משרד האוצר (לשירותי המרת מטבע, לא לנתינת הלוואות), חלק לא מבוטל מהם בציבור החרדי. דו"ח ועדה מיוחדת של משרד האוצר ומשרד המשפטים שפורסם גם הוא בראשית השבוע, מבקש להכניס גם את הצ'ינג'ים וגם את הגמ"חים למערכת פיקוח הדוקה. הצוות המליץ השבוע להתחיל בעבודת מטה, שתאפשר לממשלה הבאה להחיל את הפיקוח כבר בימיה הראשונים.

על אף שהפיקוח על הלוואות חוץ-בנקאיות עתיד להשפיע באופן דרמטי על החברה החרדית, לא זה מה שהיה בראש מעייניהם של פקידי המשפטים והאוצר שקידמו את המהלך. האוצר רוצה את הפיקוח גם כאמצעי במלחמת החורמה שהוכרזה כאן על מעלימי המיסים, יחד עם צעדים נוספים של צמצום השימוש במזומן ושיפור דרמטי של חילופי המידע עם רשויות מס ובנקים בחו"ל. אבל לא פחות מכך, מדובר בצעד מקדים לרפורמה בשוק הבנקאי, זו שכחלון מנפנף בה כאילו לא שוקדים עליה כבר שנים במשרד האוצר, ושלפיד הצליח למסמס בקדנציה שלו.

פיקוח הדוק על נותני שירותי המטבע, יחד עם חקיקה שתתיר להם לספק מגוון שירותים רחב, הוא האמצעי הזמין ביותר שיש לאנשי משרד האוצר לשבירת המונופול של חמשת הבנקים הגדולים. אחרי הכול, כבר היום הפעילות הרשמית בצ'יינג'ים המורשים מגיעה לכ‑120 מיליארד שקלים, כעשירית מהיקף הפעילות של המערכת הבנקאית כולה. משרד המשפטים מעוניין בעיקר בקשר שבין הצ'יינג'ים לכסף השחור ולעולם התחתון. המשטרה טוענת כי כמעט בכל תיק של ארגון פשיעה מופיע גם שמו של נותן שירותי מטבע אשר משרת את הפעילות הפיננסית של הארגון. בעלי הצ'יינג'ים מככבים גם בדו"חות המודיעין העוסקים בהלבנת כספי פשיעה של הרשות להלבנת הון.

הגמ"חים צורפו לעניין גם בשל העלמות המס הרחבות שנעשות בעזרתם, וגם בשל לחץ המוסדות הבינלאומיים העוסקים במלחמה בהלבנת הון. אחד מהם הוא ה‑ FATF(Financial Action Task Force), שבו תוהים כיצד מאפשרת ישראל פעילות כלכלית לא מפוקחת בהיקפים כה גדולים.

מחברי הדו"ח ממליצים להגדיר שלושה סוגים של גמ"חים. הקטנים, גמ"חים משפחתיים או של בתי כנסת העוסקים בגמילות חסד בהיקף של אלפי שקלים בודדים לשנה, כלל לא יידרשו לפיקוח. מעל היקף פעילות שייקבע יוכל גמ"ח לפעול רק תחת רישוי ופיקוח של רגולטור חדש שיוקם – הממונה על שירותי מטבע ואשראי, שיפקח גם על הצ'יינג'ים. ואילו הסוג השלישי, גמ"חים גדולים במיוחד המנהלים מחזורים של עשרות מיליוני שקלים, יועברו לפיקוח של בנק ישראל.

הגמ"חים יוכלו מעתה לפעול רק כאשר הם מאוגדים כעמותה או כחברה לתועלת הציבור (ובכך להיות כפופים גם לרישוי ופיקוח של רשות התאגידים). כדי לשמור על יציבותם של הגמ"חים ולא לפגוע במי שהפקידו אצלם את כספם, יגביל הממונה את מתן ההלוואות ללווה יחיד. הוא ידרוש הון עצמי מינימלי והלימות הון סבירה בינו ובין היקף ההלוואות שהגמ"ח יהיה רשאי להעניק. הוא גם יגביל את הוצאות ההנהלה של הגמ"ח, יחייב הסכם בכתב עם המפקידים והלווים ויברר תלונות שלהם במקרה הצורך. כמובן שעל הגמ"חים יחולו כל אותן חובות דיווח לרשות להלבנת הון. אלו שחלות כבר היום, ואלו שיוחמרו בעקבות הרפורמה.

לפני חמש שנים הצליחו הח"כים החרדים להכשיל הצעות חוק דומות. אך נראה שהלחץ הבינלאומי והצורך הלאומי הדחוף במלחמה בהון השחור, ועבודת המטה היסודית שנעשתה מאז במשרדים הממשלתיים רבי העוצמה של המשפטים והאוצר, לא יותירו להם הפעם מרחב תמרון. הכלכלה המגזרית עתידה לשנות את פניה. והחשש הגדול שם הוא כי השפעת החוקים הכלכליים החדשים על החברה החרדית תהיה דרמטית לא פחות מחוקי גיוס נוקשים.

כשהשופטות נזכרות בדין העברי

סגן נשיא בית המשפט למשפחה בנצרת, השופט אסף זגורי, פרסם השבוע פסק דין אמיץ במיוחד, כזה שמתריס בפני העוול המתמשך שעושה מערכת המשפט הישראלית לגברים הגרושים. נראה כי פסק הדין של זגורי כוון כנגד פסק דין של בית המשפט המחוזי מרכז, עליו דיווחנו כאן לפני כשלושה שבועות. אז קבעו שלוש שופטות כי גבר יהודי יעביר לגרושתו מזונות (אם כי מופחתים) בעבור שלושת ילדיו, למרות שהילדים מתגוררים גם אצלו במשמורת משותפת ושהכנסתו זהה לזו של רעייתו לשעבר. השופטות הסתמכו על הדין העברי המחייב את האב לזון את ילדיו עד גיל שש, ועל תקנת הרבנות הראשית משנות הארבעים של המאה הקודמת שהאריכה את חובתו של האב מדין צדקה עד גיל חמש עשרה. חוק המזונות הישראלי אמנם מחייב אב ואם לזון את ילדיהם עד גיל עשרים ואחת, אך הפסיקה, במחווה נדירה לדין העברי, קבעה כי החובה חלה בעיקר על האב.

בפסק הדין מדגים השופט זגורי את הצביעות הרבה שבפסיקה. הוא כותב כי בכל המקרים שהדין העברי פוטר את האב היהודי ממזונות ילדיו (כמו למשל במקרה שהאם אינה יהודייה), או שהדין השרעי פוטר אב מוסלמי, בתי המשפט ממהרים להפעיל את חוק המזונות האזרחי, ודורשים מהאב לחלוק עם האם במזונות הילדים בשם השוויון. "מדוע, כאשר מדובר בהיעדר חיוב נקודתי (הלכתי) של אם במזונות ילדה", שואל השופט, "רועדת המקלדת לפני קביעה שיפוטית עקרונית שלפיה יחולו עליה הוראות חוק המזונות?"

השופט זגורי מגייס לצדו את שיטת הפרשנות של נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרון ברק, שהשתרשה במשפט הישראלי. ברק קבע כי כאשר לשון החוק מביאה לפגיעה בערך השוויון, יש לפרש את החוק באופן המצומצם ביותר, כך שהפגיעה בשוויון תהיה מינימלית. ומכיוון שהדין העברי, אשר מטיל רק על האב את מזונות ילדיו הקטנים, פוגע בעיקרון השוויון של המשפט הישראלי, קובע השופט זגורי שיש לפרש אותו גם באופן מצומצם. השופט ממליץ לבדוק מה הם הצרכים המינימליים לקיומו של ילד (ייתכן למשל שקייטנה וחוגים לא יילקחו בחשבון שכזה) וגם הם יחושבו באופן מינימלי (מזון פשוט, דירה קטנה וביגוד בסיסי). במינימום הזה ייצאו השופטים ידי חובת המשפט העברי, וביתר ההוצאות יחלקו ההורים באופן שוויוני על פי חוק המזונות הישראלי.