הליכוד לא יכול לבד

בלי בית יהודי גדול וחזק לימינו, קואליציה בראשות הליכוד עלולה להיות מזיקה לא פחות מקואליציית שמאל.

עמנואל שילה , כ"ג בשבט תשע"ה | עודכן: 19:23

הליכוד לא יכול לבד          -ערוץ 7
הליכוד לא יוכל להקים קואליציה ללא בית יהודי חזק לימינו. כינוס הליכוד
תומר ניוברג, פלאש 90

1.

יש יותר מסיבה אחת לכך שהציבור הדתי-לאומי נוטה באופן מסורתי להעדיף את הליכוד כמפלגת שלטון על פני העבודה.

הליכוד ימני יותר, ולפחות ברמה ההצהרתית מחויב יותר להמשך קיומה ופיתוחה של ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון. הליכוד ומצביעיו גם נוטים יותר לגישה אוהדת ומכבדת כלפי המורשת היהודית. בהקשר הזה אפשר להיזכר באותה כיפה שחורה סמלית שהמנהיג המיתולוגי מנחם בגין היה נוהג לשים על ראשו לפני שהקריא פסוק מהתנ"ך. גם אחוות המיעוטים של ימי ראשית המדינה עדיין משחקת כאן תפקיד, כאשר כל מי שחשו אזרחים סוג ב' תחת שלטון מפא"י חוברים יחדיו כדי להשאיר את יורשיה באופוזיציה.

אם תשאלו אדם ברחוב מי שומר טוב יותר על ארץ ישראל, הליכוד או העבודה, אין ספק שהתשובה הספונטנית תהיה הליכוד. אבל המוסכמה הזאת מבוססת על רטוריקה והצהרות הרבה יותר מאשר על עובדות היסטוריות.

2.

פריצת הדרך להתיישבות מעבר לקו הירוק החלה בעת כהונתן של ממשלות בראשות מפלגת העבודה. בימי ממשלת אשכול, ממשלת גולדה וממשלת רבין הראשונה הוקמו עשרות יישובים ברמת הגולן, בבקעת הירדן, בחבל ימית ובסיני, שוקם גוש עציון וקמו ראשוני היישובים ביהודה, שומרון ובנימין. גם ההחלטה על איחוד ירושלים ותחילת בניית שכונות יהודיות במזרחה רשומה על שם ממשלות בראשות העבודה.

אחר כך באו ממשלות הליכוד, הצהירו על מחויבות גורפת לארץ ישראל השלמה, ובנו יותר יישובים ויותר יחידות דיור. אבל הליכוד גם הרס הרבה יותר. ממשלת הליכוד בהובלת מנחם בגין ואריאל שרון מסרה את כל סיני למצרים והרסה שם עשרות יישובים. במסגרת הסכמי קמפ-דיוויד, בגין גם חתם על הכרה בזכויות הלגיטימיות של העם הפלשתיני והסכים לכינונה של אוטונומיה ביו"ש. בכך העצימו בגין והליכוד את תקוות העצמאות של הפלשתינים, והניחו את היסוד התודעתי והמשפטי לכינונה של הרשות הפלשתינית. בצד כף הזכות יש לציין שממשלת בגין גם החילה את החוק הישראלי על רמת הגולן.

שנים רבות לאחר מכן, בדרך לקבלת אמון מחודש מהבוחר הימני, הצהיר אריאל שרון שלעולם לא יחזור לעקור יישובים. הוא הפר את הבטחתו והוביל את הגירוש, כשמפלגתו רוטנת אבל לא בולמת אותו. גם מפלגת העבודה לא טמנה ידה בצלחת, וגרמה נזקים עצומים לתקוות המשך היאחזותנו בשטחים שבהם זכינו במלחמת ששת הימים. הם נתנו את ידם ליוזמות הנסיגה ומסירת השטחים של ממשלות הליכוד, ובעיקר המיטו עלינו את הסכמי אוסלו ותוצאותיהם הקשות. יורשיו של רבין הרחיקו לכת ואימצו למעשה את מדיניות הנסיגה של השמאל הקיצוני ומפלגת מרצ.

3.

ברמת ההצהרות האידיאולוגיות והיחס היומיומי, אין ספק שהליכוד ידידותי להתיישבות יותר מהעבודה. אבל ברמת המעשים המצב הרבה פחות פשוט. הסיבה העיקרית לכך היא שכאשר הליכוד מתכחש לעקרונותיו ולהבטחותיו ומחליט על עקירת יישובים, אין לו אופוזיציה של ממש שתעמוד מולו ותפריע לו. ממשלת שמאל מתקשה הרבה יותר למסור שטחים, משום שהליכוד ועמו מחצית העם מציבים מולו התנגדות רבת עוצמה - כפי שקרה למשל בימי תהליך אוסלו. זו הסיבה לכך שלעתים אנשי ההתיישבות ואוהדיה תוהים האם לא עדיפה ממשלת שמאל עם אופוזיציה ימנית חזקה על פני ממשלת ליכוד חלשה. אבל בין שתי האפשרויות הלא רצויות הללו ישנה אפשרות שלישית – ממשלת ליכוד מחוזקת ומחושקת קואליציונית על ידי מפלגות שאפשר לסמוך עליהן יותר, למשל הבית היהודי ומפלגת יחד.

4.

כמו במערכת הבחירות הקודמת, גם הפעם הליכוד מקצה מאמצים ומשאבים כדי לקטוף קולות ומנדטים מהציונות הדתית. הצידוק העיקרי שבשמו נקראים הסרוגים להצביע מחל הוא שליכוד גדול הוא תנאי הכרחי להקמתה של קואליציית ימין.

רבים בציונות הדתית אכן שותפים לשאיפה שהליכוד ינצח ובגדול את רשימת בוז'י-ציפי. אבל הדרך הנכונה והראויה לכך איננה לחפש את המטבע באזור הקל והנוח, ולבנות על תחושת האחריות והנטייה לפראייריות של בני הציונות הדתית.

אם בנימין נתניהו לא טורח להגיע לעלי בימים של שגרה, אין סיבה שביקור של ערב בחירות שכוונתו שקופה יהפוך את אנשי המקום לחסידיו הנלהבים. אם נפתלי בנט עובד קשה כדי לקושש קולות חילוניים מהצד השני של המתרס הפוליטי, גם הליכוד יכול וצריך לנהוג כך. כי אם הדרך לחזק את הליכוד עוברת דרך החלשתו של הבית היהודי, לא לממשלת ליכוד שכזאת התפללנו. ממשלת ליכוד שאינה מחוזקת ומחושקת על ידי בית יהודי גדול וחזק עלולה להיות מסוכנת להתיישבות ולארץ ישראל לא פחות מממשלת שמאל שמולה עומדת אופוזיציה ימנית חזקה.

5.

בכל הנוגע לחוסנה המדיני והביטחוני של ישראל, אין ספק שנתניהו עדיף על הצמד הרצוג-לבני. אבל להיות הרע במיעוטו זה עדיין לא להיות טוב ובטח שלא טוב מאוד.

דרכו המדינית והביטחונית של נתניהו לאורך השנים הייתה רצופת מחדלים. בקדנציה הראשונה שלו נתניהו חתם עם ערפאת על הסכם חברון והסכם וואי. התנגדותו להתנתקות הייתה רפה: הוא פרש מממשלת ההתנתקות של שרון כשכבר היה מאוחר מדי, וקודם לכן הצהיר שאם יהיה משאל עם הוא יצביע בעד הנסיגה.

כראש ממשלה נתניהו הקפיא את הבנייה בהתיישבות - בקדנציה הקודמת באופן רשמי, ובאחרונה באופן לא רשמי. הוא הכריז בנאום בר-אילן על מדיניות של חתירה להקמת מדינה פלשתינית. במסגרת המשא ומתן על הסדרי הקבע, הוא הביע נכונות לוותר על ההתיישבות בבקעת הירדן ולהסתפק בנוכחות צבאית זמנית.

גם בתחום הביטחוני לא חסרו מחדלים. בקדנציה הקודמת נתניהו שחרר מאות מחבלים רוצחים תמורת שבוי ישראלי אחד. הוא הבטיח בעבר להפיל את שלטון החמאס, אך סיים את מבצע 'צוק איתן' בלי הכרעת האויב ועם מחיר כבד של כשבעים הרוגים מכוחותינו.

הליכוד הוכיח חולשת דעת איומה גם בחזית המשפטית, מסר ללבני את תיק המשפטים ואת ראשות ועדת השרים לענייני חקיקה, ולא עשה כמעט כלום כדי לקדם את מינויָם של בעלי דעות לאומיות במערכת המשפט ובמשרד המשפטים. במסגרת סמכותו כשר הביטחון, בוגי יעלון עשה מעט מאוד כדי לחלץ את ההתיישבות מן המצור המשפטי שפקידי המינהל האזרחי מטילים עליה בשנים האחרונות. דו"ח השופט אדמונד לוי מעלה אבק במשרד ראש הממשלה. לזאב אלקין ויריב לוין יש כוונות טובות בתחום המשפטי, אבל צירופו של בני בגין מעמיד את היתכנותן בסימן שאלה - ככל שזה תלוי בליכוד.

6.

האגף הימני האידיאולוגי בליכוד נחלש בפריימריז האחרונים, כאשר משה פייגלין נשאר בחוץ וציפי חוטובלי נדחקה מעמדת האישה הראשונה ברשימה ובקושי נכנסה למקום העשרים. שרי הליכוד נוטים אמנם ימינה, אבל יותר מזה נוטים ליישר קו עם ראש הממשלה, שממנו הם מקבלים מעמד וסמכויות.

בעת הרכבת הקואליציה היוצאת, נתניהו התנהג בקטנוניות נקמנית וחסרת אחריות וביקש לכונן קואליציה עם השמאל, ובלבד שלא יצטרך לשבת עם בנט בממשלה. גם היום, כשהוא מבטיח שהבית היהודי יישב בקואליציה הבאה, אי אפשר להתייחס לדברים באמון מלא.

המסקנה מכל זה היא שגם אם מסכימים – ולא חייבים להסכים – שהליכוד חייב לקבל יותר מנדטים מהמחנה הציוני כדי שתקום קואליציית ימין, אסור שהמנדטים הללו יבואו מהבית היהודי, כי אז יצא שכרנו בהפסדנו. הניסיון מוכיח שהליכוד כשלעצמו עלול להיסחף שמאלה ואז לא תהיה לו שום עדיפות על פני ממשלת שמאל, ואף להפך. רק על קואליציית ימין עם בית יהודי גדול, שיקבל עמדות השפעה בקבינט ובמשרדי ממשלה מרכזיים, אפשר יהיה לסמוך שתקדם אותנו בחזית המדינית, ההתיישבותית והביטחונית, ולא חלילה תסיג אותנו לאחור כפי שעשו ממשלות הליכוד בעבר.

7.

ישנה תכונה מוזרה, לא הגיונית אבל אנושית, שגורמת לאנשים לדרוש הרבה יותר ממי שקרוב אליהם ולהעניש אותו על כל זיוף קטן, ולעומת זאת להיות הרבה יותר סלחניים כלפי מי שמלכתחילה רחוק מהם. לרב רונן נויבירט יש ביקורת על בנט וחבריו, שלדעתו לא היו מספיק ליברלים ומובילי שינויים בנושאי דת ומדינה. לכן המסקנה היא לתמוך בליכוד, מפלגה שאין לה שום אג'נדה עקבית בנושאי דת ומדינה, ושמדיניותה בתחום נמסרת בדרך כלל להכרעתן של שותפותיה הקואליציוניות – פעם החרדים, פעם יש עתיד.

מוזר שמי שמזהה את עצמו עם גישת בית הלל נוהג דווקא כלפי שכנו מרעננה בגישת בית שמאי. 

לתגובות: eshilo777@gmail.com