ביום העשור לפטירתו של דודו גבע ז"ל, 120 מאיירים ישראליים השיבו לחיים את דמויותיו המיתולוגיות של גבע - הברווז, צמד הבלשים אהלן וסהלן, הפקיד יוסף, האביר זיק ועוד.
התערוכה, היא פרי יוזמתם המשותפת של המאייר צחי פרבר המשמש כאוצר התערוכה ושל פרופ' דנה אריאלי, דקאן הפקולטה לעיצוב במכון הטכנולוגי חולון.
הרעיון לתערוכה, שמהווה את תערוכת המאיירים הגדולה ביותר שנערכה עד כה בישראל, נולד לפני חודשים רבים כאשר השניים החליטו לחבור, לשתף פעולה ולפנות אל המאיירים בבקשה להחיות את דמויותיו של גבע. אל המאיירים נשלחה רשימה ובה שמותיהן של הדמויות המיתולוגיות של גבע כמו: הברווז, צמד הבלשים אהלן וסהלן, הפקיד יוסף, האביר זיק ודמויות נוספות מוכרות פחות. המאיירים נתבקשו לבחור דמות אחת ולהשיב אותה לחיים בסגנונם שלהם וכאות הוקרה לדודו גבע.
דודו גבע 1950-2005 - דודו גבע היה נרקומן של עבודה. יצר עשרות ספרים ואלפי עמודי עיתון של קומיקס ישראלי פרוע, משעשע ועצוב. מאוד עצוב. עבד ללא לאות וללא הפסקה. את הכל הוא עשה במו ידיו, ללא טכנולוגיה ממוחשבת. הכל נבע מראשו הקודח. נראה היה כאילו עוצבו הדמויות והסיטואציות בשלמותם במוחו עוד לפני שהונחו על הנייר. הקו שלו היה מדויק ולא דרש כמעט תיקונים. תחילה עבד בצוותא עם טקסט של שותפים ולאחר מכן כתב טקסט משלו, חד ויוצא דופן, מהיר וקליל, גם כשביטא עצב, כאב או כיליון.
לדברי פרופ' אריאלי, עבודותיו של גבע כאמן קומיקס רלוונטית גם כיום, במיוחד לאחר הפיגוע שבוצע לאחרונה במערכת עיתון הקומיקס הצרפתי, שארלי הבדו.
"דודו גבע היה מכור לחברה הישראלית ומחובר לעיתונות היומית בצורה חסרת תקדים. הוא האמין שלקומיקס יש כוח להשפיע על המציאות והצליח לפענח את התרבותי והפוליטי בישראל על ידי המדיה הזאת. אני נזכרת למשל בשניים מהגיבורים היחסית שוליים שלו נימר וטאהר, שמגיעים לפיגוע התאבדות בשיאה של האינתיפאדה השנייה ובפיהם טהרת הזמרה העברית: שני חברים יצאו לדרך, בים בם בום!!". הייתה לו יכולת יוצאת דופן לשקף את המציאות שלנו, שבאופן אבסורדי כמובן חוזרת על עצמה גם בימינו".