אפרים ליניאל, מרצה לפרסום ושיווק בביה"ס לתקשורת באוניברסיטת אריאל, שבעבר הוביל קמפיינים פוליטיים לא מעטים, מתייחס ביומן ערוץ 7 להחלטתו של חבר הכנסת הרצוג להחליף את צוות הקמפיין שלו ולמנות לתפקיד את האסטראטג ראובן אדלר.
ליניאל, שבעבר היה בעליו של משרד הפרסום 'ליניאל DDB', ממשרדי הפרסום הגדולים בישראל, מטיל ספק באשר ליכולת של אדלר לחולל שינויים דרמטיים בקמפיין מפלגת העבודה בטווח זמנים קצר כל כך עד לבחירות.
כשהוא מנתח את הבעיות של קמפיין העבודה אומר ליניאל כי מדובר בקמפיין בלתי ממוקד, קמפיין שלאזרח הממוצע קשה להגדיר במשפט אחד מה הוא אומר ולאן הוא מוביל. "זה קמפיין מבוזר ולא ברור", הוא אומר ומוסיף כי בעיה נושפת שעומדת בעוכריו של הרצוג היא חוסר הצלחתו לשכנע את הציבור שאכן הוא ולבני מהווים אלטרנטיבה ראויה לנתניהו.
לטעמו של ליניאל קמפיינים שאורכם חודש או חודשיים אינם הדבר המרכזי עבור הבוחר הממוצע. הוא מזכיר כי לבני והרצוג הינם דמויות ידועות ומוכרות שהציבור מכיר את עברם ואת הרקע ממנו הן באות, ולהערכתו לא הצליחו לייצר סביב בוזי את מנהיגותו כאלטרנטיבה.
ליניאל סבור כי לחוסר היכולת הזו להיראות כאלטרנטיבה התווספה גם העובדה שהרצוג נאלץ להישען על לבני. "בתת ההכרה זה יצר תחושה שהוא אומר לציבור שהוא לא יכול לעמוד לבדו מול ביבי ולכן הוא זקוק לה". זאת למרות שבמחנה הרצוג מנסים להבליט את השותפות עם לבני כעדות למנהיגות ולנכונות לויתור על אגו אישי למען המטרה המשותפת. התוצר בפועל הוא חוסר אמון ביכולתו של הרצוג לעמוד לבדו.
עוד מציין ליניאל כי למרות כל הבעיות הכלכליות שיש המנסים להעלות לסדר היום התחושה היא ש"ההכרעה היא על הנושאים המדיניים והביטחוניים ואין ברקורד של הרצוג יכולת להתמודד בתחומים הללו".
לדבריו אמנם נתניהו אינו מקובל על כלל הציבור ויש רבים שאינם אוהבים אותו אך הוא והשר יעלון מקריינים תחושה של צוות שניתן לסמוך עליו באפיק הביטחוני מדיני. "הם הצוות עם הכי הרבה ידע והקרנת תחושת ביטחון".
לטעמו של ליניאל על אדלר שאותו הוא מכיר היטב "למקד את הקמפיין, להחליט במשפט אחד מה 'המחנה הציוני' צריך להגיד, אם זה החלפת נתניהו אז להגיד זאת, אם זה הנושא החברתי כלכלי אז להגיד זאת. כמו שאני מכיר את אדלר הוא יצליח בכך אבל קשה לי להאמין שהוא יצליח לבנות את התדמית של בוז'י כמי שיכול לעמוד מול נתניהו כשווה מול שווה".
ליניאל מוסיף ומציין כי להערכתו אחת הטעויות של הרצוג הייתה הויתור על מופז שכרמטכ"ל ושר ביטחון בעל ידע היה יכול לתרום לתחושה הציבורית כלפי הרצוג ואנשיו. לטעמו אמנם האלוף במיל ידלין הוא איש מרשים מאוד אך מדובר באדם חדש בתחום הפוליטי "ועם כל הכבוד הוא היה ראש אמ"ן ולא שר ביטחון או רמטכ"ל. הוא תוספת כוח אבל עדיין לא כזה שמכריע את הכף. זה עדיין ביבי מול בוז'י וציפי".
ליניאל נשאל אם הציבור כיום חכם מבעבר ויודע לזהות מסרים הלקוחים מדף מסרים כאשר הוא שומע שני פוליטיקאים חוזרים על מסר זהה.
לדבריו במידה ומדובר במסר נכון ואמין הרי שהוא מתקבל בציבור גם היום ודוגמא לכך הוא מוצא בטענותיהם של הרצוג ונתניהו בדבר הצורך להצביע למפלגה גדולה על מנת לקבל את המנדט להרכבת הממשלה הבאה מידיו של הנשיא.
בדבריו הדגיש ליניאל את ייחודה של מערכת הבחירות הנוכחית בשימוש הרב שנעשה בה ברשתות החברתיות בהומור ובקריקטורות, מהלך שבו מבקשות המפלגות לבלוט לעומת האחרות ולגרום להעברת המסר באופן ויראלי אך במקביל הדבר גורם לציבור להרהר שנית בשאלת העיסוק של המנהיגים בסרטונים קומיים כאשר לפני מדינת ישראל ניצבות שאלות קרדינאליות המחייבות התייחסות רצינית.